הצגת הילדים המוקפדת של נועה בקר "להתראות באנטארטיקה" מבוססת אמנם באופן חלקי על ספרה של הנפלא של נורית זרחי, שאיירה בתיה קולטון, אך למעשה היא מחווה מסוגננת לתל אביב של "פעם".

מה זה "פעם"? קשה לומר, אבל  תפאורת ההצגה כוללת מבנים מאוירים מוקטנים של תל אביב ההיסטורית: בתי באוהאוס, חנות הצלמנייה הוותיקה בכיכר מוגרבי, קולנוע מוגרבי, בית העירייה הישן, גן החיות הישן ועוד. גם הדמויות מסוגננות בסגנון שנות החמישים, אם כי יש הבלחות  לתקופות אחרות בתולדות העיר למשל מועדון הפינגווין או תערוכת פסלי הפינגווינים.

הצדקה שמעבר לנוסטלגיה

על ההצגה ועל המוזיקה המלווה אותה שורה רוח נוסטלגית של התרפקות אסתטית. הדמויות והתפאורות נחשפות על גבי דוכן-במה  המעוצב כצלמניה, עטוי בד קטיפה שחור וצופן סוד (כמה נדיר הוא הצבע השחור בהצגות ילדים).

ומה לגבי הסיפור? מר זום, גיבור ספרה של זרחי, הוא פקיד רווק שבעל כורחו מאמץ ביצה שממנה בוקע גוזל פינגווין. האבהות הכפויה מביאה אותו להתנסויות חדשות ולמחוזות רחוקים כמו אנטארטיקה. בהצגה זום הופך לצלם ובעל צלמנייה תל אביבית, אך מרחב ההתרחשות של הסיפור מצטמצם לרחובות תל אביב  ויבשת אנטארטיקה שבה נמצאת האם האבודה של הפינגווין הופכת (זהירות!  ספוילר:) לחנות מקררים. בנקודה זו אנו נפרדים מן הפינגווין וזום פוגש באישה המחפשת מקרר, מה שהופך לתחילתו של סיפור אהבה רומנטי.

הטכניקה שבה  מוצג הסיפור, תיאטרון נייר, מוגשת במיומנות מפליאה ובתזמון מדויק עם המוזיקה והתאורה. התפאורה והדמויות מאוירות בקווים מעוגלים ופסטליים של שנות החמישים. כמו העשייה החזותית המוקפדת, ניכרת גם הקפדה על הטקסט ומילות השירים.


להתראות באנטרטיקה (צילום: טל מולכו)


הילדים ישבו מרותקים מראשית ועד אחרית וההורים/ סבים נהנו לא פחות.  לי חסרה הצדקה שהיא מעבר לנוסטלגיה (ובמקרה זה אינה לטעמי האישי, אבל גם אינה מדברת ישירות לילדים) להביא דווקא את העיבוד הרומנטי-מתרפק הזה, אל עולמם של הילדים. בטון הנוסטלגי יש אמנם הד לאיורים המקוריים של הספר, אבל לא לרוחה של זרחי. ואולי זו אפילו יותר מחווה לעבודתה של קולטון מאשר לסיפור של זרחי.

לדעתן בן החמש הזכירה ההצגה את הספר ששאלנו פעם מהספרייה והוא ביקש לקרוא אותו שוב. החלקים שריתקו אותו במיוחד היו מדרך הטבע אלו הנוגעים לביצה ולפינגווין הצעיר.  

להתראות באנטרטיקה (צילום: טל מולכו)



מגיל 4 ומעלה. כ-45 דק'. רעיון, בימוי, משחק ועיצוב במה:  נועה בקר. מוזיקה מקורית ועריכה: גרי בונני. איור: אלית אבני שרון, שלומי אשר, אפרת דה בוטון.

"להתראות באנטארטיקה", 8 באוגוסט 2015, אולם שדלובסקי, מוזיאון תל אביב לאמנות.