לידתו של המופע הזה בילד בן חמש שחזר מחתונה שבה הוקסם מן המתופף ובנה לו במטבח מערכת תופים מסירים.  הילד הוא מי שהפך לנגן כלי ההקשה הידוע בארץ,  חן צימבליסטה (50). 
 
במסגרת פסטיבל "סוף הקיץ" ברחבת תיאטרון ירושלים יעלה צימבליסטה ביחד עם סינפונייטה באר שבע ובליווי וידאו מקורי שנוצר במיוחד את המופע "הקצב הפנימי" המספר בעצם את סיפור ילדותו. 

חלילית, פסנתר, תופים

"'הקצב הפנימי' נולד לפני 26 שנים, כשהייתי בן 24 וזה היה פרויקט ראשון בטרילוגיה של מופעים שעשיתי עם הבמאי והכותב יקי מחרז שהלך לעולמו לפני שנתיים, "מספר צימבליסטה. "יקי בא לראות אותי בזמנו בקונצרטים ונוסף ליכולת הנחייה ולפן המוזיקלי הוא ראה אצלי גם יכולת משחק והיה לו רעיון לסיפור.
 
"ישבנו, דיברנו הוא בעצם ראיין אותי. ותוך כדי שאני מדבר הוא כתב וכתב וכתב את סיפור החיים שלי מגיל 5 עד גיל 24.  ילד שהולך לחתונה עם אמא ואבא ונדלק מהמתופף ומהעוצמה של מערכת תופים ומייד למחרת לוקח סירים ובונה לו מערכת תופים, ואמא לוקחת אותו לקונסרבטוריון לחוג תופים אבל מחייבים אותו לנגן חלילית.

"היה זיק של התמדה ורצינות, ותמיכה של אמא ואבא, והחלילית הפכה לפסנתר ורק אחרי זה הגיעו התופים. אחרי ההכשרה הקלאסית, התופים הפכו לכלי הקשה. במסגרת תזמורת ילדים נוצר סיפור אהבה קטן עם ילדה שמנגנת קסילופון, וגם אני רציתי לנגן בקסילופון והיתה גם תחרות בחוץ לארץ שהיתה נקודה ראשונית בקריירה שלי" .



הקצב הפנימי, צילום: גני מוגילבסקיה

משחק את כל התפקידים
 
צימבילסטה מעלה כבר במשך שנים מופעים מוזיקליים לכל המשפחה המקרבים את הקהל הצעיר לעולמם של כלי ההקשה. כשפנו אליו מפסטיבל "סוף הקיץ", הוא נזכר במופע שהיה הראשון בטרילוגיית מופעים שעשה עם הבמאי והמחזאי יקי מחרז.  

"מאז שיקי נפטר הוא מאוד חסר לי, היה לנו חיבור נפשי והבנה אחד עם השני. חשבתי  להחזיר ולהעלות את המופע הראשון שלנו, עם המון כבוד לזכרו, וזה כאילו חיכה לפינה הנכונה, שמצאנו בפסטיבל. החלום שלי היה להעלות את המופע עם תזמורת במקום עם הרכב קאמרי ובפסטיבל אמרו, בוא נוסיף גם וידאו לתזמורת, ואז צירפנו את אמן הווידאו Jewboy. ואני מאוד מאוד גאה ושמח בזה ממש".
 
מה יראה הקהל במופע?
 
"על הבמה נמצאת הסינפונייטה,  תזמורת של 40 איש, כשאני מנחה ומנצח. ננגן קטעים עם קצב מדליק כמו 'הבולרו', קטעים מ'כרמן' של ביזה, שירים ישראלים ונגיעה בסמבה ברזילאית. ברקע מוקרן הוידאו. הקהל יראה און ליין למשל המחשה של חדר הקונסרבטוריון, כשהכל מאויר חוץ מהדמויות  - אמא, המורה אלקלעי, המזכירה בקונסרבטוריון, הרס"ר  - שאת כולן  אני משחק בפאות ובאיפור. את תפקידי הילדים נתנו לבן שלי ולבן של אמן הווידאו. וכל הזמן  יש דואט בין הבמה למסך מבחינת סאונד, בתפעול של  אמן הוידאו, שני סאונדמנים ושלי.  
 
 זו פעם ראשונה שאתה עובד עם וידאו?
 
"עשיתי  דברים עם וידאו לקהל מבוגר  עם הסימפונית  ירושלים, בפרויקט בבצלאל, עם 'שקטק' ועוד. גם רן סלווין עשה לי וידאו. אבל זו פעם ראשונה שאני מופיע בווידאו כשחקן  וגם פעם ראשונה שלוקחים מופע ילדים ו'משחילים' לו וידאו. זה גם מאוד לא מקובל שתזמורת מקבלת תפקיד כזה בתוך מופע ילדים . 40 נגנים על הבמה. מופע מושקע, סופר בומבסטי".




חן צימבליסטה, צילום: אנג`ליקה שר

"המוזיקה היא כמו דבש שקורא לדבורים"

איך גורמים לילדים להיתפס  למוזיקה?
 
"מניסיוני 'הקצר', גם בסדרות המוזיקליות עם הסינפונייטה והסימפונית ירושלים  ותזמורות אחרות וקונצרטים של  מחלקת החינוך שאני עושה מגיל 19, אף פעם לא הייתי במקום שצריך ל'תפוס' את הילדים אלא במקום של לתת להם את זה, באמת, בגובה העיניים, מהמקום האישי שלך.
 
"ברגע שאני מספר להם על משהו שאני מאמין שהוא נורא מדליק, ולא משנה אם זה בטהובן או מוזיקה ברזילאית או מודרנית או מחול - ועברנו את הגלובוס ימינה ושמאלה בסוגים שונים של תכניות -  הם נתפסים לזה באופן טבעי. המוזיקה היא כמו דבש שקורא לדבורים. נכון שאני עורך את התכניות בזהירות, במיוחד באורך היצירות, אבל אני פחות זהיר במה לנגן.
 
"לדוגמה השנה, בסדרות שלי עם התזמורות ניגנתי יצירות שאת חלקן ניגנתי גם בקונצרטי ערב או הבאתי יצירות מודרניות  שילדים בני 10 כתבו, תלמידים של אנדרה היידו. כשאתה מגיש את היצירות נכון, 'תקשיבו לאחת, שתיים, שלוש',  אז הם שם. זה חלק מהסיבה שאני בורח בדרך כלל ממופעים  עם סיפור, כי אין תמיד צורך בסיפור, זה קצת ירידה לצורך ירידה ולא לצורך עלייה".
 
אבל המופע הנוכחי יש סיפור
 
"במקרה של המופע הזה  לא רק שהסיפור מדליק ומגניב, הוא כמו קטעי מעבר שמשרתים את המוזיקה ולא מה שמחזיק את המופע. הקטעים המוזיקליים הם הבחירות  של יקי, שתמיד היה אומר 'חנצ'וק עזוב אני לא מבין  במוזיקה' אבל כשהייתי מביא שלוש אופציות הוא תמיד ידע לבחור את הנכונה וידע גם כמה בדיוק לקצר ולהאריך, היתה לו תחושה טבעית של סטופר או מטרונום, הוא הרגיש את הקהל. תמיד אומרים שבמוזיקה לא  צריך להבין אלא  להרגיש, והוא היה מאלה שמרגישים מאוד". 
 
לאלו גילאים הוא מיועד?
 
"גילאי 4 עד 124. מה שנורא מדליק במופעים האלה שהמבוגרים תוך שנייה הופכים לילדים ואומרים לי וואו נהניתי יותר מהילד, ולפעמים גם באים בלי הילדים. פתאום אנשים בני 60  מגיעים בלי הנכדים,  ואומרים 'בא לנו חוויה מוזיקלית קצת שונה'.  

הקצב הפנימי, איור: ירון שין

 
הפקת המקור  "הקצב הפנימי – חן צימבליסטה והסינפונייטה הישראלית באר שבע" תעלה ביום חמישי, 27 באוגוסט 2015 ב-17:30 ברחבת תיאטרון ירושלים, תחת כיפת השמים,  במסגרת פסטיבל "סוף הקיץ" (27-25 באוגוסט 2015 ) . כרטיס: 49-28 ₪. רכישת כרטיסים באתר התיאטרון ובקופות 02-5605755.