רגע לפני שיאיר דלאל מקבל פרס מיוחד בפסטיבל העוד, טל גורדון תפסה אותו לסיכום 20 שנות יצירה
20 שנה לאחר שהוציא את אלבומו הראשון, "עלעול", הופך יאיר דלאל למוזיקאי הראשון שמקבל את פרס סולטניק במסגרת פסטיבל העוד. הפסטיבל עולה, זו הפעם ה-16, באולמות שונים בירושלים בין התאריכים 21-12 בנובמבר 2015, ומהווה את פסגת הפעילות השנתית של בית הקונפדרציה.
גם אלבומו של דלאל וגם קיומו של הפסטיבל במהלך כל השנים הללו, מספרים משהו על המקום שאנחנו חיים בו, ועל התהליכים העוברים עליו, במוזיקה ובאקלים התרבותי הכולל.
דלאל היה בן ארבעים כשהוציא את אלבומו הראשון, אשר ינק את השפעותיו ממוזיקה מזרח תיכונית ויצר חיבורים שהאוזן הישראלית לא הייתה מורגלת אליהם.
"היום כבר יש קצת, אבל אז לא היו דברים כמו 'עלעול'", הוא מספר, "והיה לי אומץ לעשות משהו אחר לגמרי. באופן מסוים, אחת התחושות שלי עכשיו בתור יוצר היא שפתאום הכל נשמע בנאלי. כל דבר חדש שאתה יוצר נשמע בנאלי לעומת מה שעשית בפעם שעברה. יכול להיות שזה עניין תקופתי או זמני שיעבור, אבל זו בעיקר ההרגשה הפנימית שלי כלפי עצמי. אני רוצה להגיע להרגשה שעשיתי משהו שעוד לא עשו, אבל לצערי זה לא יכול לקרות כרגע בעולם שלנו".
זה מה שהוביל אותך ליצירת האלבום? הרצון לעשות משהו שאין?
"אני לא חושב שזה בא מהרצון לעשות משהו שלא היה, זה פשוט בא מבפנים, לא חשבתי על זה בכלל. היה אצלי רצון לעשות משהו שבאותו זמן חשבתי שהכי נכון לי לעשות, שיונק משורשים מאוד עמוקים של מוזיקה מזרח תיכונית, ומהרצון הזה לנגן בכלי שנראה שנשכח מההיסטוריה המוזיקלית, וליצור משהו מיוחד. לא לעלות לבמה עם גיטרה, אלא לעלות עם עוד. לנגן מצד אחד משהו ישן ומצד שני משהו מודרני, אבל על עוד".
יאיר דלאל (צילום: יח"צ)
"
לא משמיעים מוזיקה אתנית ברדיו
"
את האלבום הראשון שלו הוציא דלאל כשברקע מוזיקה ים תיכונית כמו זו שמוכרת לנו היום, פחות או יותר, ורוק ישראלי שתפס אז מקום נרחב במוזיקה הישראלית.
"באיזשהו מקום זה נכנס בין שני הדברים האלה", הוא אומר. "כמובן, זה לא דמה לרוק בכלל, זה עדיין לא דומה לרוק, וזה לקח, אולי, את המוזיקה שאנחנו מכנים 'ים תיכונית' למשהו יותר שורשי. בתוך זה שילב האלבום אלמנטים כלייזמרים קצת, אלמנטים הודיים קצת, והרבה השראה מדברית, והרבה מאד אלתור, מה שלא היה קיים כל כך במוזיקה המוקלטת".
איך התקבלה המוזיקה שלך בזמן אמת?
"אני זוכר שקוטנר כתב משהו מאוד יפה - שזה לא אופייני לו להתעסק במוזיקה הזאת. היו ביקורות נפלאות בעיתונות, וברדיו. עד היום זה מדדה. לא משמיעים מוזיקה אתנית ברדיו".
אבל יש היום מקום גדול מאוד למוזיקת עולם
"רק אם זה נוגע בפופ. אם את קוראת לעידן רייכל מוזיקת עולם משמיעים, אבל מוזיקת עולם שלא נוגעת בפופ לא משמיעים. עכשיו יש את הוויכוח הגדול בין גלי צה"ל ומירי רגב. אני הייתי לוקח את חברי הפלייליסט והופך אותו לגמרי, ואני לא מירי רגב, ואני גם לא מהמוזיקה המזרח תיכונית שטוען שלא משמיעים. פשוט למוזיקת עולם אין אפילו התייחסות.
"כנראה שזה לא צריך להיות שם אפילו. אני לא יודע מה לחשוב. זה תמיד מטריד אותי ולא מטריד אותי, כי ככה זה מתנהג, והקהל מוצא את הדרך לדברים האלה. עובדה שיש פסטיבלים ויש מוזיקת עולם בכל מיני מקומות אחרים, והקהל בא, ושומע אלבומים, למרות שזה כמעט ולא משודר באמצעי התקשורת הפופולריים. זה משודר באמצעי התקשורת של הנישות פה ושם. דובי לנץ, שמעון פרנס, כאלה, אבל את לא נוסעת באוטו ושומעת בגלגל"צ פתאום של יאיר דלאל. אבל טוב שהקהל מוצא. טוב שאנחנו ממשיכים לעבוד".
"היו לי פחות מעצורים בתקופה ההיא"
בפסטיבל העוד הקרוב יעלה דלאל את "עלעול – אחרי עשרים שנה", עם האורחים שלמה בר ושני דלאל, בתו.
"במופע יהיו הרבה קטעים מהאלבום הראשון, ועוד קטעים מאלבומים קרובים", אומר דלאל שהספיק מאז "עלעול" להוציא 14 אלבומים במהלך עשרים השנה האחרונות, "שני תשיר במופע את mantra for peace. זה ממלא כל הורה גאווה כשהילדים שלו מנגנים מוזיקה. היא מנגנת פסנתר ושרה נפלא. שלמה בר הוא איש אהוב מאד, שמגיעות לו המון תודה ואהבה על כל מה שהוא עשה במשך השנים הללו".
הוא בעצם קצת פרץ לך את הדרך. אני זוכרת את התימהון התרבותי מול שלמה בר. מולך זה כבר לא היה תימהון
"גם מולי היה. הייחוד של שלמה זה שהוא התעסק במילה. הייחוד שלי הוא שאני עוסק בצליל, כולל מלודיה. פה אנחנו באים משני כיוונים שונים. אצל שלמה חשובה מאוד המילה, והמוזיקה משרתת את המילים, הוא תמיד מעיד על זה. אצלי זה הפוך. המילים - אם יש בכלל, כי רוב היצירה שלי היא אינסטרומנטלית - משרתות את המוזיקה. עם שלמה ננגן במופע ביחד כמה שירים".
20 שנה זו הזדמנות להתבוננות חדשה על עצמך. אתה רואה היום אחרת על חלק מהדברים שעשית באלבום הראשון?
"אני לא יודע אם הייתי יכול להוציא היום משהו דומה למה שעשיתי ב'עלעול' עם קטעי אלתור מאוד גדולים. אני חושב שהנגינה שלי נהייתה רכה יותר. השירה, יחד עם הגיל זה, משתנה ואני דווקא אוהב את זה. בהתבוננות שלי על מוזיקה, בכנות, אני יכול להגיד שפתאום יש לי יותר מעצורים. חבל לי קצת. היו לי פחות מעצורים בתקופה ההיא".
"עפתי בהופעה של ניל יאנג"
הוצאת את האלבום הראשון שלך בגיל 40. שיקול מקצועי לא שגרתי
"התחלתי מאוחר, זה כל העניין. אמנם הייתי מוזיקאי כל השנים אבל במשך זמן רב עבדתי ברשות שמורות הטבע, הייתי מדריך בסיני, ירדתי לקיבוץ, לערבה, אחר כך נהייתי מורה למוזיקה, ולאט לאט המוזיקה פשוט סחפה אותי אליה. הפכתי להיות אמן מופיע בגיל 40 ו'עלעול' יצא באותה שנה. מי מוציא אלבום ראשון בגיל הזה? אנשים מסיימים את 'רימון' ויאללה, עושים אלבום
"אבל זה היה טוב כי התבשלתי עם משהו שלא היה כל כך מוכר. לחזור אחורה, לשורש המוזיקלי, להתחיל להתעסק עם מוזיקה מזרח תיכונית, לנסות לשלב אותה עם סוגים אחרים של מוזיקה, אלה דברים שצריך ללמוד, ופה, בתקופה של לפני 20 שנה לא היו מוסדות שיכולת ללמוד בהם לנגן בעוד או על המקאם. היום זה כבר יותר נגיש".
"האמת שבכלל רציתי להיות רוקיסט", חושף דלאל את השורש המקורי שמבליח גם אצל מי שחשף את השורש המזרח תיכוני, "אבל זה לא הצליח. לא הצלחתי לנגן בגיטרה כמו שצריך. הייתי קצת רוקיסט על כינור, ועד היום אני בעצם נגן רוקנרול בנשמה. בבית אני שומע הרבה רוקנרול. אם תבואי אליי הביתה זה מה שתשמעי. בבית ספר רימון יש לי אנסמבל שקוראים לו 'רוק אוריינט'. אנחנו לוקחים שירים ומנגינות מהרפרטואר המזרחי, ומשלבים אותם עם רוק. לפני שבועיים הייתי בהופעה של ניל יאנג בסן פרנסיסקו ועפתי. מי שמכיר אותי באמת יודע שזה מה שאני הכי אוהב".
יאיר דלאל (צילום: דודו הרפז)
המופע
"יאיר דלאל - עלעול"
יעלה ביום רביעי
, 18
בנובמבר
2015
ב
-21:00,
בתיאטרון הירש בבית שמואל
,
במסגרת פסטיבל העוד
2015 (21-12
בנובמבר
2015).
לרכישת כרטיסים בטלפון
:
בימות
: 6226*, 02-6245206 -
שלוחה
4
מחיר
: 180-80 ₪.
רכישת כרטיסים דרך האינטרנט