בין הפעילויות האטרקטיביות המוצעות לילדים במוזיאון הילדים בחולון נמצא מרכז "בגובה העיניים" שעניינו בתיווך חווייתי, ובגובה העיניים, של עולם האמנות לילדים.

החל מנובמבר 2015 מוצגת במקום תערוכה חדשה, "סיפורים שסיפר לי הרחוב", המוקדשת לאמנות במרחב הציבורי אורבני.

החמצה קטנה של חינוך לרוחב לב

חללי המרכז מעוצבים כרחוב ובו חנויות, כביסה תלויה והרבה עבודות גרפיטי כשבאולם המרכזי מוצגות עבודות של אמני רחוב עכשוויים.

אנחנו פותחים את ההכרות עם אמנות הרחוב דרך מופע יחיד של שחקן רחוב באמפי הקטון שבמקום. זה מעין מופע ליצנות משעשע, מקרטע קצת, עשוי ברישול מכוון, בשיתוף הילדים. בסופו, דרך שאלות ותשובות מומחשים לילדים ההבדלים לכאורה בין מופע רחוב לבין הצגה "אמיתית". זו אמנם כניסה מהנה וקלילה לעולם התערוכה אבל לתחושתי משהו כאן לא לגמרי מדויק -  במיוחד כשרף האיכות של מופעי הרחוב בישראל היום הוא גבוה ביותר, ויעידו על כך שלל הפסטיבלים המארחים מופעי רחוב.

מכאן אנו מגיעים לחדר אחר שבו מחכה לנו פסל חי. צליל-חן, המדריכה העליזה והחיונית שלנו, מתווכת את האינטראקציה בין "הפסל" לילדים, מציגה שקופיות של פסלים חיים מהעולם, ואף מחפשת כמה מן הילדים לפסלים חיים, לשמחת כולם.

מה שנעדר כאן מן הדיון הוא שאלת התשלום הוולונטרי לאנשים המענגים את זמננו במרחב הציבורי ועל כך פרנסתם (שנובעת לעתים גם ממצוקה). החמצה קטנה של חינוך לרוחב לב.



סיורים שמספר לי הרחוב (צילום: מימין - הילה אהרון בריק, משמאל - רן ארדה)


גרפיטי במסך מגע

משם אנו עוברים אל אחד משיאי התערוכה – מעין חדר סטודיו שבו מסכי מגע משוכללים הממוקמים על קני ציור. באמצעות תוכנת ציור ידידותית להפליא (ההדרכה אורכת דקות ספורות בלבד ולא צריך יותר) הילדים מוזמנים לצייר ציורי "גרפיטי" על רקעים מתחלפים של מצעים עירוניים: קירות מתקלפים, דלתות וכיוצ"ב. בתום הזמן כל ילד מקבל את הציור שלו מודפס במדפסת צבעונית.

בתחנה יצירתית אחרת מוזמנים הילדים לצייר בגירים צבעוניים על רצפת המוזיאון דמויית המדרכה ומתמסרים לכך בהנאה לדקות ארוכות.

משם עברנו לתחנה המרכזית במסלול: האולם שבו מוצגות עבודות רחוב בטכניקות שונות של אמני רחוב מקומיים ופעילים, ביניהם עדי סנד שמאייר דמויות רבועות המכונות "קופסונים", מאיה גלפמן עם עבודות צמר ייחודיות, בעלי חיים ונופים עירוניים של DEDE .

הצגת היצירות והדיון בהן מתמקדות לרוב בצד הטכני של יצירת הדימוי, למשל שבלונות, עבודה באמצעות מסקינטייפ, ציור בספריי ומכחולים, עבודה על גבי מצעים מן הרחוב – קירות, דלתות, דיקטים וכיוצ"ב. נושאי הציור שזוכים לדיון הם אלה הנגישים מאוד לילדים: חיות, דמויות מאוירות או "סלט ירקות" של דימויים (כפי שהילדים מכנים את אחת העבודות). באולם גם סרטון המדגים את אמני הרחוב בפעולה.

האמנים שנבחרו לתערוכה הם רובם אמנים צעירים, חלקם ממש בתחילת הדרך. מן התערוכה נעדרים ממד אוניברסלי על אמני רחוב בעולם וגם ממד היסטורי מקומי של תחום האמנות הזה, למשל עבודתו של חלוץ ציורי הרחוב בתל אביב רמי מאירי.

גם ממד המחאה של אמנות רחוב נעדר לחלוטין מן התערוכה ומן הדיון וחבל (ואולי הדברים עולים לדיון כשמדובר קבוצות גיל בוגרות קצת יותר).



סיפורים שמספר לי הרחוב (צילום: הילה אהרון בריק)


ביקור מגניב

אפשר להרחיב עוד על הבעייתיות בכניסה של אמני רחוב אל מתחם ממוסד של מוזיאון, ועוד לילדים, אבל אין זה מתפקידי כאן. אסכם רק שילדים ייהנו מאוד בתערוכה החוויתית והמתגמלת ומההדרכה מלאת החיים.

הדעתן בן החמש וחצי דאג בכל תחנה לברר אצל המדריכה אם יש עוד הרבה תחנות, כדי שלא ייגמר. אחר כך הכתיר את הביקור בתואר הנשגב "מגניב" וציין כי נהנה במיוחד לצייר על הרצפה ו"לעשות" גרפיטי.

בעיה נוספת שכדאי לשים אליה לב – הקבוצה שבה סיירנו לא היתה הומוגנית מספיק מבחינת גילאים. הקטנים  יותר, בני ה-7-5, נהנו וחוו בשמחה בלתי אמצעית, אך בוגרת המשתתפות, בת התשע, פחות מצאה את עצמה. סביר שבקבוצה מאוזנת יותר מבחינה גילאית הבעיה תיפתר. 

"סיפורים שמספר לי הרחוב" תוצג החל מה-14 בנובמבר 2015 ועד ה-31 באוגוסט 2016 במרכז "בגובה העיניים" במוזיאון הילדים בחולון. התערוכה מציעה שני מסלולים: לגילאי 5-3 (כשעה ורבע), ולגילאי 9-5 (כשעתיים). מעצבות: סמדר גופן ורד עוזר. כרטיס: 50 ₪ למסלול קטנטנים, 65 ₪ למסלול הבוגרים. ליווי מבוגר (בתשלום) חובה. הזמנת כרטיסים בתיאום מראש בלבד: 03-6503000. שימו לב: הכניסה למוזיאון הילדים מרחוב ירושלים 214( חניון היכל הספורט החדש).