בין חזרות ל"כבש ה-16" לחנוכה ומופעים בגרמניה עם אסתר עופרים מתפנה יוני רכטר לשיחה לקראת מופע מחווה שייערך לכבודו בפסטיבל "צלילים במדבר" בקיבוץ שדה בוקר.
עדינות, צניעות ופתיחות"
וידוי אישי: לפני שנתיים בערך הכרתי לראשונה את יוני רכטר בצילומים ל"תוצרת הארץ". רכטר, שממוקם מבחינתי באגף הקלאסיקנים הישראלים הגדולים, קטגוריה שחברים בה אמנים כמו מתי כספי למשל, הפתיע אותי בגדול בחוסר האמצעיות שלו (ציפיתי למשהו מאוד מרוחק ונשמר אפרופו אותה מחלקה שבה תייגתי אותו), העדינות, הצניעות והפתיחות לקבל כל עשייה, מחשבה או דעה חדשה ושונה משלו.
באומץ לא אופייני החלטתי ללכת צעד אחד קדימה לאור הפתעת אותו מפגש מחמם לב והעזתי (באמת באמת בדחילו ורחימו) לשלוח לרכטר כמה טקסטים, ולבקש בחוצפתי שישקול את האופציה להלחין משהו מהם. רכטר חזר אלי עם שלושה לחנים יפהפיים, רכטריים מובהקים, ולמרות שעדיין לא מצאתי את התקליט שיתאים לשמש להם כאכסנייה, קיבלתי את מתנת האופציה להגיד, ולו רק לעצמי, "יוני רכטר הלחין שלושה שירים שלי! האיש שהלחין את `עטור מצחך` הלחין שלושה שירים שלי!". ככה הלכתי לי ברחוב ואמרתי את זה לעצמי מדי פעם, וישר הרגשתי שווה משהו.
קל, אם כן, להבין שכל הזדמנות לשיחה עם האיש הקסום הזה היא אירוע משמח בשבילי, וכאן נכנס לתמונה הערב המרכזי של פסטיבל "צלילים במדבר" המוקדש ליצירתו של רכטר.
"הדרך שלי היא לא היחידה"
ערב המחווה הזה יורכב מקטעים רכטריים שיעובדו ויבוצעו על ידי סטודנטים מהאקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים ומוזיקאים תושבי האיזור, כשבהמשך יעלו ויבואו רכטר, הפזמונאי עלי מוהר (אחד משותפי העבודה הקבועים של רכטר כבר שנים) והגיטריסט אהרוני בנארי, ויתנו קטעים מהופעתם המשותפת הוותיקה.
"מדובר בעצם בערב שאני בסך הכל מתארח בו, אפשר להגיד", מספר רכטר. "מיכאל וולפה, המנהל האמנותי של הפסטיבל, ביקש ממני לשלוח לו כמה עיבודים שעשיתי לשירים שלי ובנה את הערב עם כל מיני הרכבים של מוזיקאים צעירים. כל החלק הראשון הוא דברים שוולפה יזם עם הרכבים ואנשים שאני לא מכיר שמבוססים על יצירות שלי - אבל לא בהשתתפותי.
"בתוך האירוע כולו ישולב הערב שאני עושה בדרך כלל עם עלי מוהר ואהרוני בנארי. ניתן קרוב לשעה, שזה בערך חצי מהערב כולו. שני שירים אני מנגן עם הרכב רוק צעיר של חיילים שמשרתים באזור, חיילים מהנח"ל שחצי מהשירות הם קרביים ובחצי השני הם מין מורים חיילים כאלה. הם מוזיקאים בתחילת דרכם ויש להם להקה, אז יש פה גם עניין חינוכי של לפגוש פתאום עולם שאתה לא מכיר. איתם אני אשיר שני שירים ואת שאר האמנים תהיה לי ההפתעה להכיר באותו ערב".
- אז בעצם את הביצועים שיבצעו לכבודך תשמע פעם ראשונה בערב עצמו?
"כן, בהחלט. באמת לא הייתי מעורב. אגב, מפאת חוסר זמן, פשוט אני נורא עסוק".
- ומה תעשה אם נגיד לא תאהב את מה שתשמע?
"זה בהחלט יכול לקרות, וזה גם קרה לי בעבר, אבל יש לי המון כבוד לאנשים שעושים ואני יכול לא לאהוב ועדיין לכבד ומאד להעריך את העשייה. מעולם לא הייתה לי גם בעיה אפילו לחלק את זה עם אחרים אם שאלו אותי. פעם נתתי שיר לאיזו זמרת או זמר, ועשו עיבוד שלא אהבתי, אז אמרתי. אני לא אומר את זה בצורה פוגעת אלא אומר שאני הייתי עושה את זה אחרת. אבל זה עדיין לא אומר שהדרך שלי היא היחידה, אף פעם לא טענתי את זה, ולכן, גם כשאני אומר שאני לא אוהב, זה תמיד מגיע למקומות טובים, לא למקומות קשים. אני לא חושב שזה נכון להגיע למקומות כאלה כי יש המון דרכים לראות דברים וכולן יכולות להיות נכונות".
"משא ומתן במובן הטוב של המילה"
- עלי מוהר הוא אחד מהשותפים הקבועים שלך כבר שנים ("שוב היא כאן", "שטח ההפקר", "העיקר זה הרומנטיקה", "נגיעה אחת רכה", "תן לי יד", "שיר נבואי קוסמי עליז" ורבים רבים נוספים)
"עלי כתב את `שיעור מולדת` בלהקת כוורת, ללחן של אפרים שמיר ואז הכרנו. בערך בשבעים ושבע או שמונה התחלנו לעבוד, עשינו תקליטים והעבודה על התקליטים הובילה אותנו גם להופעות משותפות. ההופעות המשותפות גם הידקו את הקשר ואנחנו גם חברים, אבל גם מבחינה מקצועית יש לנו הערכה הדדית מאד עמוקה ולאורך השנים אני מוצא שאני אוהב את מה שהוא עושה והוא אוהב את מה שאני עושה, ויש תהליך של עבודה, שהוא תמיד תהליך של משא ומתן במובן הטוב של המילה: אתה מציע, והוא מציע, ועובדים ומחפשים. כתבנו גם להצגות פה ושם ככה שזה מין קשר שיש לו כל מיני סניפים".
- ואיך נראה הביחד שלכם בהופעה?
"חלק נכבד מההופעה עלי הוא הדובר ואני יותר מנגן ושר. הוא מספר בהופעה על תהליך העבודה שלנו, אם כי לא בצורה דידקטית אלא יותר מצחיקה ותיאטרלית".
- הקשר שלך למילה, והצורך שלך בטקסטים משמעותיים בולט עד כדי כך שאי אפשר לא לשאול למה לא פיתחת אצלך את התחום הזה ואיך זה שכתבת עד היום כל כך מעט טקסטים
"יש באמת מעט מאוד טקסטים שלי, אחד או שניים בכל תקליט, אבל לא ממש הקדשתי לתחום הזה באמת. זה לא התחום הראשוני שאני מרגיש בו חופשי וטוב כמו שאני מרגיש עם המוזיקה. האמת שאיפה שהוא זה נורא מגרה ומעניין אותי לכתוב טקסטים, כי טקסטים זה בעצם הביטוי הכי ראשוני ואישי שיש, כשאתה כותב את המילים בעצמך, אבל אני לא חושב שיש לי את היכולת לזה. אני חושב שלכתוב טקסטים זה מקצוע, למרות שבאמת כל אחד יכול לכתוב ואני לא חושב שיש פסול במי שהוא לא מקצועי וכותב, אבל עדיין, מילים זה סוג של אמנות שאני לא חושב שאני מקצועי בו. פה ושם יוצא לי משהו אמיתי, אבל אין לי את המקצועיות של תהליכי העבודה: היכולת להיאבק עם החומר, לחזור לזה, לעזוב את זה, להיאבק ולא לוותר וכל זה, ממש להיכנס לתהליך מול זה. עם טקסטים אין לי את המוטיבציה לזה ואני חושב שאני לא מספיק טוב בזה".
- השותף השני שלך להופעה הוא הגיטריסט אהרוני בנארי...
"אהרוני היה בלהקת אטרף והוא מוזיקאי שנוגע גם בג`אז, גם ברוק, הוא גיטריסט מאוד, ככה, עכשווי. גם איתו אני עובד כבר כמה שנים, לקחתי אותו גם לנגן ב`שלמה המלך ושלמי הסנדלר`, היינו יחד ברוסיה בהופעות, יצאו לנו המון סיטואציות מוזיקליות יחד וגם איתו נוצר קשר קרוב לאורך השנים. הוא גם מאלתר מצוין, גם אדם נהדר, הבאתי אותו למפגש עם עלי וגם בין שלושתנו נוצר קשר טוב, כך שזו יחידה שמופיעה לפעמים הרבה. זה עניין של תקופות. עכשיו לא הופענו חודשיים כי אני, למשל, נורא עסוק. אנחנו מעלים עכשיו את המחזה `הכבש ה 16` לפי שירי התקליט (שרוב שיריו הולחנו בידי רכטר שגם עיבד אותו במקור– ט.ג.) עם שחקנים צעירים בהבימה".
" נוצרות תדמיות לכולנו, אתה לא יכול לשלוט על זה "
- אני חייבת לשאול אותך על הקשר עם אמנים צעירים, דווקא בעקבות התגובה הכל כך קלה שלך כשפניתי אליך עם טקסטים שלי וכמובן הלהיט שהלחנת לאבי גרייניק ("יש מי שאוהב"). אתה מודע לדימוי הכל כך קאנוני שלך שגורם לתחושה הבלתי מושגת הזאת שאולי יש סביבך?
"זה שיש תחושה כזאת למישהו לא אומר שאני מרגיש ככה. עכשיו למשל בעבודה עם `שלמה המלך` בהבימה, יצא לי לעבוד עם איזה ארבעים חבר`ה צעירים, כולם בני עשרים וחמש ומטה פלוס מינוס, וזה לגמרי זרם. אני לא מרגיש שום כבוד שסוגר או יוצר איזה ריחוק, ושום כבדות, ואני בטח שלא משדר את זה. כמו שאמרת, ברגע שפנית הלחנתי ברצון.
"נוצרות תדמיות לכולנו, אתה לא יכול לשלוט על זה. כמובן שאני גם לא הייתי מלחין לכל אחד מאותן סיבות שכל אחד לא עובד עם כל אחד: אתה בוחר לעבוד עם אנשים שהם לטעמך (כמובן שפה אני אוספת את שאריות האושר שנוזל למרגלות הכסא... – ט.ג.), אבל במובן האישי אף פעם לא הרגשתי איזה צורך להסתגר מאחורי חומות.
"כמו שאת אומרת, לא כל כך פונים אלי. פעם עבדתי הרבה עם אריק איינשטיין, יהודית רביץ, גידי גוב, נורית גלרון, זה מהדור שלי נגיד, אז איכשהו כל אחד מהאנשים האלה באמת הסתגר קצת, אנשים עברו תהליכים, ועם דור יותר צעיר ברוקנרול לא נוצר לי קשר. היום גם כל התעשייה נורא ביתית, כל אחד באולפן שלו בבית, יש מין קבוצות כאלה".
- והיית רוצה קשר כזה?
"בהחלט כן, למה לא. אם יווצר משהו טוב, כמו שקרה למשל עם גרייניק, בטח. או בערב שעשו ללירון הרפז (החיילת שנרצחה עם חברה בידי מחבלים בפיגוע באלי-סיני וטקסטים שכתבה ונמצאו לאחר מותה הולחנו והוקלטו ביוזמת הוריה כאלבום הנצחה– ט.ג.), פנו אלי ומיד באתי ועשיתי שיר. זה סיטואציות. אם זה קורה זה קורה. יחד עם זה, אני לא מתוסכל שזה לא קורה. אני מרגיש שאני עושה. יש איפה להוציא את האנרגיות.
"בשנים האחרונות, אני או עובד לבד, או בהופעות עם עלי, עם אהרוני. אני נוסע הרבה להופיע עם אסתר עופרים בגרמניה, הייתי בניו יורק במועדון עם נגנים אמריקאים בכלל, אני עובד הרבה בתיאטרון. אני פעיל בכל מיני חזיתות, אבל האמת היא שבתוך העולם הרחב של המוזיקה, השירים – טיפה התרחקתי מזה".
מופע המחווה ליוני רכטר, "אהבות מאוחרות", יתקיים ביום שישי ה- 23 בדצמבר 2005 ב-21:00 מרכז בן גוריון בקיבוץ שדה בוקר. לפרטים נוספים
מחווה ליוני רכטר במסגרת "צלילים במדבר"
19/12/2005
:תאריך יצירה
|