הדיסק החדש של דויד ברוזה מגלה צד מאופק ועדין של האיש ומציג לחנים יפהפיים, רכות, רגש, ובמילה אחת: מקסים.
נס חנוכה קטן
זה כבר כמה שנים, שאני חש תחושה קלה של צרבת בכל פעם שדויד ברוזה מופיע לי על מסך הטלוויזיה. האיש הזה, שהכישרון העצום שלו הוביל אותו בתחילת הקריירה דרך שתי אבני דרך אלמותיות, התמימות הנפלאה של "הכבש השישה עשר" והקסם של "האישה שאיתי", הפך שבוי בצורך להוכיח שכוחו עדיין במותניו גם אם לא הצליח לשחזר את אותן ההצלחות, ועל כן נתן ליכולותיו הטכניות ולמניירות מתוכנתות וממוחזרות, להשתלט ולהאפיל באופן מוחלט על כל הופעה או תכנית שבהן השתתף.
השיא מבחינתי קרה לפני כמה שבועות, כשצפיתי בברוזה ובמאיה דוניץ מופיעים יחד בפסטיבל הפסנתר, כשני שיכורי אגו, שמנסים בכל הכוח להתעלות אחד על יכולותיו של השני, ותוך כדי כך שוכחים את הסיבה שלשמה עלו על הבמה באותו הערב. יצאתי קצת מבולבל מההופעה, ותהיתי אם יש לברוזה סיכוי לחזור ולהיות אמן, שהטכניקה אצלו היא אמצעי ולא מטרה.
ובכן, לאור כל זאת, האלבום החדש של דויד ברוזה הוא מעין נס קטן של חנוכה. הדיסק הזה, שכבר נמכר ומעורר גלים בשנה האחרונה בספרד ובארגנטינה, כולל במקור שניים עשר שירים המושרים בספרדית, והופק על ידי חוויאר לימון, שהוא שם דבר בסצנת המוזיקה הלטינית (פאקו דה לוסיה, בבו וסיגאלה). עכשיו החליט ברוזה להביא אותו גם אלינו, עם תוספות והתאמות קלות, שכוללות גרסאות מתורגמות לעברית של שניים מהשירים, שנוספו כנראה כדי לקרב את האלבום אל רשימות השידור, אך לטעמי גורעות משהו מתחושת השלמות של האלבום.
מפצח את הנוסחה
ההפתעה הגדולה באלבום הזה, היא העדינות והאיפוק שבהם נוקט ברוזה לכל אורכו. הדיסק נפתח בצלילים רכים של גיטרה וכינור, ואליהם מצטרף קולו של ברוזה, ברכות ורגש, ולאט לאט הולך ומתפתח השיר וצובר תאוצה ומרץ, אבל בשום רגע לא פורץ ברוזה את הגבולות שהציב לעצמו, ותוך כדי כך מצליח לפצח את הנוסחה, שגורמת למאזין לחזור שוב ושוב אל אותו השיר. בהמשך האלבום, ממשיך ומזמר לו ברוזה את שיריו, מוקף בחבורה יוצאת דופן של נגנים אקוסטיים, שעוטפים את קולו באהבה ומובילים אותו דרך הלחנים היפהפיים שכתב.
למרות רמה גבוהה ואחידה למדי של כתיבה וביצוע, לא קשה לציין פה כמה קטעים שמתבלטים מעל האחרים. בין אלה אפשר לציין את שיר הנושא הסוחף, את שני הסינגלים שיצאו אל הרדיו וביניהם דואט שובה לב עם מרסדס סוסה, ואת הניסיון המעניין לקירוב לבבות עם אמנים פלסטינים, שלשם שינוי לא נשמע כמו פרובוקציה מיותרת, ומצליח לפרוט על כמה נימים של רגש. מקסים זו לא מילה.
דויד ברוזה – פארקינג קומפלטו, אן.אם.סי
27/12/2005
:תאריך יצירה
|