|
|
|
 הכל היה שווה כדי לראות את היצירה 'המדוושת המשבשת' (באנגלית השם פחות ציורי אך יותר ברור - The Inconsistent Pedaler) - סיפור ריאליסטי, אבסורדי, אקרובטי ולירי על ילדה הרוכבת על אופניים, בשיתוף עם היוצרים אתגר קרת ושירה גפן."
|
|
|
|
|
המופע של להקת המחול האמריקאית הוותיקה הציף את גבי אלדור בתקווה ואושר להקת פילובולוס ביקרה בארץ פעמים רבות ויש לה קהל נאמן ונלהב. אך מה שנראה לפני עשרים שנה כהמצאה מוזרה, ייחודית ומפתיעה, של גופים יפי מראה המשתלבים זה בזו וזה בזה וכולם בכולם, היוצרים צורות מופשטות בגמישות חסרת דופי ובהתאמה מושלמת, כבר לא כל כך מפתיע היום.
ואם בעבר היתה זו ראוותנות חסרת יומרה ויכולת מעוררת יראה, הרי היום החומר התנועתי מוכר ויש נסיון לתת משמעות למה שבעיקרו לא ביקש תכנים מעמיקים לבד מהשתאות על נפלאות הגוף האנושי.
הפיזיות המוחלטת של התנועה
הריקוד הראשון בתכנית, "על טבע הדברים" היה אמנם הצגת הגוף במלוא פארו, אך התערבבו בו גם סיפור בריאת העולם, פחות או יותר, כאשר שולחן קטן משמש כגן עדן אליו נוחתים איש ואשה בלוויית מלאך שחור. היה צפוף שם על השולחן, מה שקרב את הרקדנים והפכם, אולי, לאדם וחווה. המלאך הופך להיות הנחש, הגופים מתעופפים באוויר כאשר האחיזה בהם היא מזערית, ולעיתים באמת היתה הרגשה שכל זה מתחולל ברקיע או בתהום.
הפיזיות המוחלטת של התנועה, הצורך הבטיחותי בדיוק של תפיסה או היפוך לא מאפשרים להפוך את האקרובטיקה המרשימה לריקוד למרות המוזיקה השמימית של ויוואלדי. לקראת הסוף, שני הרקדנים אשר כיניתי אדם וחווה צונחים מטה אל הרצפה, כאשר הרקדן השחור (היפה יותר מן הפסלים היוונים אשר שימשו השראה לקטע הזה, כפי שמצוין בתכניה), מרים את זרועותיו והופך לאל כאשר התאורה יורדת לאטה.
"לא הכל אבוד" הוא תרגיל בתעתוע ראיה, פרקטיקה שהיתה אהובה על היוצרים בשנים המוקדמות. על שולחן זכוכית מוגבה מתגלגלים הרקדנים, מושיטים זרועות ורגליים וזוחלים זה על פני זה כאשר המצלמה הממוקמת מתחת ללוח הזכוכית מתרגמת את המראות והופכת את הפרספקטיבה כך שהרקדנים נראים מעופפים.
"בובה מכנית", בשיתוף עם הכוריאוגרף סידי לארבי מתוארת בתכניה כיצירה המתרחשת בעולם של מראות הנמצא "אי שם בין טרון לבלייד ראנר". התיאור אכן מדויק, אך הריקוד לא המריא. לא הבנתי את ענין המראות אשר הרקדנים מטלטלים על הבמה, ולהוציא את ההתפעלות המתבקשת מהיכולת האינסופית של קואורדינציה וגמישות לא זכיתי ליהנות מקטע זה.
להקת פילובולוס, המדוושת המשבשת (צילום: Grant Halverson)
חגיגה נפלאה ומצחיקה
אבל הכל היה שווה כדי לראות את היצירה "המדוושת המשבשת" (באנגלית השם פחות ציורי אך יותר ברור - The Inconsistent Pedaler ) - סיפור ריאליסטי, אבסורדי, אקרובטי ולירי על ילדה הרוכבת על אופניים, בשיתוף עם היוצרים אתגר קרת ושירה גפן.
האור עולה על תמונה: כרזה העומדת ליפול, בין שני מוטות, עליה כתוב "יום הולדת 99 שמח", ולפניה עומדים, יושבים, מוטלים או שוכבים כמה רקדנים. בצד רוכבת אופניים מעפילה על אופניה ומתחילה לדווש יותר ויותר חזק. הכרזה וכל השאר מסמורטט וזרוק וצבעוני.
בהדרגה מתברר שזוהי מסיבת יום הולדת לזקן המנמנם על הכיסא שמתחת לכרזה, והמסיבה הולכת ונעשית יותר ויותר פרועה, כאשר גם מתברר שהדיווש באופניים (שפעם היה מסוגל להפעיל מנוע חשמלי), הוא זה המפעיל והמפיח חיים בחבורה המטורללת שלפנינו.
"העלילה מסתבכת והשמחה גדולה, הדמיון פורץ ואיתו גם הריקוד שעכשיו הוא אמנם ריקוד. זה עולם של קרקס וודביל עם עוגות קצפת שזורקים באוויר אך גם הן מצוירות, וחבילות של מתנות שבכולן ישן לו ברווז צהוב זעיר, והסבא בן ה99 הולך ומצעיר על הבמה כאשר הוא עף במהירות, כמו שלושת האחים מרקס, כשהוא אוחז במי שיוביל את האופניים עוד מעט, אותה דמות מסתורית המצילה את המצב מכאוס מוחלט.
זו חגיגה נפלאה ומצחיקה שבה הכישרון של כל המשתתפים והיוצרים מקבל ביטוי מלא, ההומור והאבסורד פורחים, והאהבה ששורה על הקסם הזה מחפה ומשכיחה את החלקים הפחות טובים של הערב.
להקת פילובולוס, On The Nature of Things (צילום: (צילום: Grant Halverson)
החדווה הזו ממשיכה בחלקו האחרון של המופע, "מגאווט", שיצר ג'ונתן ווקן. בתזזית מוחלטת, הרקדנים משליכים את נפשם וגופם מנגד, רוטטים בחוסר הגיון מופלא, ליצנים חסרי מנוח, גאונים ביכולתם לשהות במשך 16 דקות ארוכות בעולם של נונסנס, של אי-גיון מוחלט שלעיתים קרובות יש בו חכמה יתרה, מצחיקים ומלאי דמיון.
בסופו של דבר, הקסם האנושי מנצח את כל תעלולי הפרספקטיבות, העדשות והצורות המתוחכמות. אפשר שוב לנשום לרווחה, ולצחוק. אושר!
21/01/2016
:תאריך יצירה
|