מהמעבר לאימהות ועד ההשראה שמצאה בלוס אנג'לס. מה עבר על קרולינה בשנים האחרונות?
שזו השנה ה-19 בה מגיעים לדרום הארץ מיטב האמנים הישראלים כדי לחגוג את פסטיבל "צלילים במדבר" המתקיים בקיבוץ שדה בוקר. בין שיתופי הפעולה המיוחדים לפסטיבל, יתקיים ב-31 בינואר הקרוב גם מופע המחבר בין אנסמבל מיתר לבין קרולינה - מהאימהות הגדולות של מחלקת הגרוב במוזיקה הישראלית - ומציע עיבודים חדשים לשיריה הוותיקים.
ניסוי בכלי מיתר
עבור חברי אנסמבל מיתר, בניצוחו של זיו קוז'וקרו, זהו פרק נוסף בסדרה של התנסויות דומות שקיימו בעבר עם יוצרים כמו שלמה גרוניך וערן צור. לקרולינה, המוציאה בימים אלה את אלבום הסולו השלישי שלה, יהיה זה ניסוי חדש ומפעים.
"החזרות מתחילות השבוע", מספרת קרולינה, "וזה מפגש שאני עדיין לא מכירה, ולפי מה שראיתי ממופעים אחרים שעשו חברי האנסמבל זה הולך להיות מרגש בטירוף. יהיו המון כלי מיתר בעיבודים לשירים שלי מכל התקופות, כשמישהו חדש לגמרי נותן להם את האינטרפרטציה. מה שבעיקר מרגש ומושך אותי אליהם זו הגישה שלי לכלי מיתר. אני מרגישה שהקול שלי הוא כמו חצוצרה, והוא הולך לפגוש כלי מיתר כמו כינורות וצ'לו, ואווירה שהיא יותר קלאסית. אני באה מגרוב, ופתאום זה יהיה יותר קלאסי גרוב.
"זה לא קלאסי במובן הקלאסי של המילה, כי כמו שאני מבינה אותם הם יותר פרועים. זה נשמע כמו מופע שעומד להיות קצת מחוץ לקופסה, של אנשים שלא מפחדים לקחת את השירים ולעבד אותם לכיוון מפתיע ולא שגרתי. זה מרתק, ויש לי תחושת בטן שזה הולך להיות ממש מרגש, מאורע כזה שעושה צמרמורת."
אנסמבל מיתר. צילום: בני אדם
המעבר מאחת לשלוש
כך תסגור קרולינה את השנה הנוכחית, ובדיוק חודש לאחר מכן, ב-31 בפברואר, תשיק בתיאטרון גשר ביפו את אלבום הסולו החדש - "שלוש". כמה שירים מתוכו יועלו גם במופע המתוכנן ב"צלילים במדבר".
"יהיה במופע עם 'מיתר' גם שיר אחד או שניים מהאלבום החדש", מעדכנת קרולינה. "זה אלבום סולו שלישי אם לא כוללים את 'פאנסט' ואת 'הבנות נחמה', ולכן קוראים לו 'שלוש' - כי הוא השלישי בעברית, אישי וספציפי, וגם כי הפכתי מלהיות אדם לבד לאדם שהוא עכשיו שלוש נשמות: אני, יואב והבן שלנו. כל האלבום הזה מתאר איזו שהיא התרחשות דרמטית וקסומה בחיי, מהמעבר מאשה רווקה אחת - לשלוש."
לקח לך יותר זמן, יחסית, לעשות את האלבום הזה.
"המון זמן. עברו ארבע שנים מאז האלבום הקודם, ושמתי לב שאם אני לא עושה ילדים כל פרויקט לוקח לי שנתיים. אז ילדתי ילד, זה לקח שנתיים, ואז עוד שנתיים נדרשו כדי לעשות את האלבום. רונן סאבו הפיק את האלבום, והוא סוג של סול-פופ אישי מאוד, שמכיל בתוכו ברמת התוכן השפעות שנובעות מאימהות, זוגיות ומשפחתיות, וברמה המוזיקלית, בשנה שלפני שיצרתי את האלבום נוצר לי קשר מרתק ומרגש עם אדריאן יאנג, מפיק מלוס אנג'לס שעורר אצלי השראה, וזה עבר גם בתוך האלבום באיזשהו אופן.
"זה היה מפגש מטורף ומדהים ועוצמתי כי זה מפיק שעובד עם קנדריק לאמאר ועם סולנג', הוא מאוד ידוע שם והתאהב בקול שלי. נסעתי ללוס אנג'לס לפני שנתיים ויצרנו יחד שירים שנכנסו כבר לשלושה אלבומים בעולם, וינילים. יש לי שם מפגש מוזיקלי יוצא דופן ומרגש. זה לא מובן מאליו שהתאפשר לי לעבוד עם אדם כל כך מוכשר ומדהים. עבד אתנו עלי שאהיד מוחמד, שהיה המפיק של הלהקה האגדית טרייב קולד קווסט, להקת היפ הופ מאד ידועה של שנות ה-90 שאולי הכי השפיעה על מחוזות ההיפ הופ בעולם".
מה זה בית?
בשני ביקוריה בלוס אנג'לס, הספיקו קרולינה ויאנג ליצור כמה שירים והיא אף השתתפה בהופעה מקומית עם קהל רב שהדליקה בה ניצוצות של השראה. "זה נתן לי דרייב ואיזה פרץ של חזרה אל הנשמה שלי במובן היצירתי", היא משתפת. "באיזה שהוא אופן האימהות סיפקה אותי ברמות כאלה שלא הבנתי פתאום מאיפה אני אוציא אלבום. היה לי מין שוק כזה.
"אני חושבת שאימהות בוגרת, בגיל שלנו, 40 פלוס, אחרי הרבה שנים של סיפוק מוזיקלי, גורמת לך להגיד לעצמך, לרגעים, 'אולי אני פשוט אהיה אמא עכשיו. די, שבעתי'. והמפגש עם לוס אנג'לס והחברים החדשים פתח שוב את הרעב, וממש הרגשתי שיצר ההרפתקנות המוזיקלית השתלט עליי שוב".
תפרטי.
"זו היתה - ועדיין, כי נמשיך לעבוד יחד - סוג של מתנה מדהימה. מה גם שככותבת ומלחינה נתנו לי שם יד חופשית וזה נתן לי המון ביטחון. ואז פגשתי את סאבו, והוא ממש לקח אותי תחת כנפיו האבהיות, חיבק את היצירה ועזר לי עם האלבום, והילד כאילו מקפץ לי בתוך השירים. אני מאד מחוברת לאלבום החדש ממקום מאד אוהב וחם. גם באלבומים הקודמים הבאתי חיבור חזק, אבל פה נכנס הרובד החדש הזה המהמם. יש באלבום שמחה ורוך ומין קלילות."
קרולינה. צילום: עמית ישראלי
זה נורא יפה שבניגוד ללא מעט יוצרות שבשיחה על היצירה משתדלות לשים בצד את החיים האישיים, ואת מביאה את זה לפרונט, והרי זה הכי הגיוני כי החיים האישיים הם החומרים שמהם יוצר פועל.
"אני לא יכולה להפריד. אני אדם שלרוב לא מחפש השראה. אני לא כל כך מאמינה שזאת הדרך. אני אדם שחי את חייו, והיומיומיות ומה שקורה לי בחיים זו המשמעת שמובילה אותי ליצור. כשיש השראה אני קוראת לה מתנה. החוויה שלי כאם היתה כל כך מטלטלת ועצומה ואני מרגישה כך גם אחרי שלוש שנים".
מה זה שינה בך?
"זה שינה בי המון, וזה משנה עדיין. קודם כל סדר עדיפויות. לפני שהפכתי לאמא הבמה היתה הכל - השירים היו אבא שלי, אמא שלי, המשפחה שלי, זה היה העוגן שלי. אני זוכרת שהייתי יורדת מהבמה והולכת הביתה, לפעמים ברגל, בתחושה כזאת של 'מה עכשיו? הייתי כבר בבית, הבית זה הבמה, אז לאיזה בית אני הולכת עכשיו?'. וחוויתי בדידות, כזו שעוד יותר חיזקה אצלי את ההישענות על המוזיקה. פתאום העוגן נהיה המשפחה שלי ולא הבמה, ואז המוזיקה והבמה מקבלות פתאום מין חדווה והודיה שזאת בעצם המתנה. זה האקסטרה.
"המהות המוזיקלית קיימת, אבל אני לא נשענת עליה, ואז לא הכל סובב סביב המוזיקה. הילד שלי והבן זוג שלי הם הדבר שממנו הכל נובע. אני חושבת שאנחנו אורגניזם אחד, שלושתנו, וזה הולך ונרקם יותר ויותר ולכן למוזיקה פתאום קל יותר. יותר קל לייצר אותה ממקום פחות דרמטי, אלא יותר פשוט ואוהב, ולא הכל נשען עליה. זה עושה שינוי בתפיסה וגם איכשהו גורם לי ליצור יותר. אני פתאום כותבת יותר ויש לי שירים במגירה, מה שאף פעם לא היה לי. זמן פנוי הופך לזמן שאני מאוד רוצה לנצל אז הוא הופך לזמן של יצירה - וזה מדהים, כי יש לי הרבה פחות זמן והרבה יותר יצירה. המתנה הזאת היא לא דבר ברור מאליו, ולכן אני פתאום מעריכה את זה יותר."
לא שונה מאימהות קרייריסטיות
"היהלום שבלב אותי לא עוזב/ משובץ בנפשי לעולמי עד/ משא של זהב, חיפוש אחריו/ כשמצאתי אותו לא ידעתי/ עד כמה אוהב// אשמור עליו בשתי ידיי/ אשיר לו שיר מתוק מדי/ אברא עולם בשדה כותנה/ ובלי לחשוב יותר מדי/ אוצר גדול מצאתי/ אדגדג אותו בנוצה של אהבה"
"את השיר 'היהלום שבלב' כתבתי אחרי הלידה, ולא ידעתי את נפשי", מספרת קרולינה. "לא ידעתי איך אשלב בין הדברים. אז הפזמון הוא סוג של שיר ערש שמח ומתוק, והבית מתאר את האימה והחרדה לשמור על היהלום הזה שהוא הילד שלי לצורך העניין, ומצד שני גם המוזיקה והיצירה זה סוג של יהלום, אז איך מתחלקים בכל זה ויכול להיות שאני צריכה להיפרד ממשהו. זה שיר שגם מתאר את היופי שבלהפוך לאמא, וגם פרידה לרגע מהמהות היוצרת שלי. אני חושבת שאני לא שונה מאימהות אחרות שהן קרייריסטיות. אני רואה את זה הרבה. פתאום יש לי הופעה בלילה וזה לא פשוט כי צריך לעשות מערך חדש לגמרי בחיים בשביל לייצר את זה. באהבה."
חברה מוזיקאית אמרה לי, כשילדתי, שעכשיו אגלה שכשהמוזיקאי בבית הוא האבא, אין לילד בעיה עם זה, אבל כשזו האמא הוא ממש מתנגד בכל פעם שהוא רואה אותה ניגשת לכלי או לכתיבה. גם את מכירה את זה?
"אוי, לגמרי. הם רבים על הלב שלנו. זה קורה ברגע שאני מחזיקה גיטרה. עכשיו זה קצת משתפר, אבל בהתחלה הוא ממש היה אומר לי בשפה של פעוט, 'אבל אניפה'. אני לא מרבה לקחת אותו להופעות, אני רואה שזה מכביד עליו ואני מחכה קצת, אבל יום אחד לקחתי אותו להופעת צהריים והוא אמר לי, 'אמא, את לא יכולה להיות אמא של כולם, את אמא שלי!'. רציתי להגיד לו, 'אתה כל כך חכם', כי אני בעצם שרה לו שיר ערש אז מה פתאום שאשיר לכולם עכשיו. אם לחזור לעניין של לדבר על היצירה ועל הרמה האישית, זה פשוט שתי וערב - אי אפשר להפריד, אצלי לפחות. אני לא כותבת בלי זה."
קרולינה. צילום: יח"צ
קרולינה ואנסמבל מיתר יופיעו ביום שבת, 31 בדצמבר 2017, בשעה 20:30 באולם מרכז בן גוריון. זמרת אורחת: נעם וזאנה. מחיר: 90 ש"ח ברכישה מראש (80 ש"ח לתושבים). 95 ש"ח ביום המופע. לפרטים: 08-6564115