הפעם הראשונה שראיתי את אתי אנקרי בהופעה חיה הייתה לפני כשנה, במופע שקט שתוכנן לימי החורף. על אף כישרונה ויכולותיה הברורים של הזמרת, חסרו במופע ההוא הזרימה, הקצב, והאנרגיות הנדרשים כדי להפוך מופע למוצלח באמת.
במופע החדש שלה, שעלה בשבוע שעבר במסגרת פסטיבל "הילולים", אין רגע אחד חלש. עם הגיטרה בידה, מתחילה אנקרי בשיר שפותח את תקליט הבכורה שלה – "עוד יום שקט", ובהמשך נותנת מן המיטב מכל שנות הקריירה שלה – "קראת לי אסתר", "רואה לך בעיניים", "מיכאל", "לוליטה", "ים", ועוד רבים. כמו הזמרים הגדולים באמת, מצליחה אנקרי להעביר הרבה יותר רגש בביצועים החיים מאשר בתקליטי האולפן, שאחרי המופע נשמעים רק כהעתקים חיוורים של המקור. אולי זה קשור גם לקול שלה, שנשמע טוב יותר ויותר עם כל שנה שעוברת.
הרגעים המוצלחים ביותר בערב הזה שייכים דווקא לשירים שמעולם לא היו להיטים. "טול עומרי" הוא שיר אהבה בשפה הערבית שהיה אחד מהטובים בתקליטה האחרון - "ים". אנקרי הסבירה שהשיר יכול היה להיכתב רק בערבית, כי בכל שפה אחרת מילותיו המשתפכות היו נשמעות מגוחכות. חוץ ממנו, גם הביצוע המרגש שלה ל"שיר המעלות", בליווי הגיטרה של אילן בן עמי, העביר לי צמרמורת נעימה בגב.
הסאונד של המופע מחזיר את אנקרי לתקופת התקליט הראשון – "רואה לך בעיניים". הצליל הרוקיסטי מתבסס על שתי גיטרות (אנקרי באקוסטית ואילן בן עמי בחשמלית), תופים (יואב בונצל), ובס (האח - יוסי אנקרי), ומצליח לתת חזות אחידה וזורמת לשירים מאלבומיה השונים. לקראת הסוף היא זונחת את הגיטרה, לוקחת בידה את הדרבוקה ועוברת לרצף מלהיב של שירי קצב.
אתי אנקרי פרצה בסערה בתחילת שנות התשעים עם תקליט שהיה לרב מכר היסטרי. בד בבד עם הצמיחה האישית וההתפתחות האומנותית איבדה את המומנטום התקשורתי, וכך התרחקה גם מההצלחה המסחרית. המופע החדש מספק הזדמנות מצוינת ומאוד כדאית לערוך אתה הכרות מחודשת. היא מקצוענית ומוכשרת כמו שד, יש לה קול מדהים וים של נשמה.
כתב וצילם: אורן בר-אל
21/10/2003
:תאריך יצירה
|