|
|
|
 הפסטיבל מסתכל על הסביבה הישראלית בכללותה. אנחנו בודקים אילו אסתטיקות הושרשו פה. דווקא בגלל שאנחנו מארגנים פסטיבל, שהוא אירוע שקופץ לתוך השגרה, הכוונה שלנו היא להניח על השולחן, בתוך השיח התרבותי שלנו, דברים שיותר קשה לראות ביומיום, שהם אחרים. בפסטיבלים אתה יכול לפגוש משהו שאתה לא רגיל אליו. אחרת אין טעם לעשות פסטיבל, כי זה יוצא 'more of the same'."
|
|
|
|
|
מנכ"ל הפסטיבל איל שר והמנהל האמנותי איציק ג'ולי, על מה שצפוי לקהל בחמישי הקרוב בתיאטרון ירושלים
פסטיבל ישראל 2017 הולך ומתקרב לקראת אחד מרגעי השיא שלו – משמרת לילה: ערב עם שמונה מופעי מוזיקה, פרפורמנס, מחול וקולנוע, שיהיו פזורים בין החללים והאולמות של תיאטרון ירושלים ויאפשרו לקהל לטעום מכמה עולמות אמנותיים במקביל ולקחת חלק בהתרחשויות השונות במתחם.
על אמנות ונועזות
התכנייה של סדרת אירועי משמרת לילה, שיתקיימו ב-15 ביוני, כוללת את המופע "טרנספיגורציה" של הפסל אוליבייה דה סאגאזן המפסל על פניו בחימר עד שהחומר מטשטש את זהותו לחלוטין; הסרט "The Ferryman" שהוא שיתוף פעולה בין הכוריאוגרף דמיאן ג'לט והבמאי ג'ילס דלמאס ובו מסע של דמות שחצייה צבי וחצייה צייד במעלה הר שמסמל מחזוריות של לידה ומוות;
המופע "שריד קדוש" שבו יוריפידס לאסקארידיס נע כדמות גרוטסקית בחליפת גוף מבליטת חמוקיים; הופעות מוזיקה של להקת Mew מדנמרק, וירטואוז הגיטרה הנורבגי סטיאן ווסטרהוס ודי.ג'יי סט של יאנוס ראסמוסן האיסנלדי מהצמד קיאסמוס; ואירוע משולב באולם רבקה קראון של יוצרים מבית הספר מוסררה עם הופעות חיות, מיצבים ומיצגי סאונד ווידאו.
פינודרמה (צילום: Sammi Landweer)
עוד מופע בערב המיוחד הוא "פינדורמה" של הכוריאוגרפית ליה רודריגס, שלצד "ומה אעשה בחרב הזאת?" של אנג'ליקה לידל עמד במרכז סערת מירי רגב-פסטיבל ישראל. שרת התרבות והספורט רגב דרשה שלא להעלות את שני המופעים במסגרת הפסטיבל, מאחר שמשולב בהם עירום, וביקשה שלא להגיש את האירועים הללו בבקשת התמיכה של הפסטיבל ממשרדה.
אך מארגני הפסטיבל משדרים עסקים כרגיל ומגדירים את הסערה כ"רעשי רקע". עד כה, הם מרוצים מהתנהלות הפסטיבל. "המופעים מעוררים עניין, התרגשות ומחלוקת. אנחנו מרגישים שמתקיים דיאלוג מעניין. יש שיח וזה הכי חשוב", אומר המנהל האמנותי של פסטיבל ישראל איציק ג'ולי.
יש איזו מחשבה מאחורי בחירת המופעים לקחת דווקא כאלה שנחשבים יותר נועזים ופרובוקטיביים?
"אנחנו לא מגיעים מהמקום הזה. הפסטיבל מסתכל על הסביבה הישראלית בכללותה. אנחנו בודקים מה עושים גם במוסדות אחרים, מה יש כאן במהלך השנה, אילו אסתטיקות הושרשו פה. חייבים להסתכל על הקשת הרחבה של הפסטיבל - המופעים שעוררו מחלוקת או מעוררים מחלוקות אמנותיות כמו המופע של אנג'ליקה לידל או העירום של ליה רודריגס הם רק חלק מהפסטיבל כולו. יש את מופע המחווה לתרצה אתר, מופעי בארוק, מחול אייקוני של לוסינדה צ'יילדס. השיח נגרר לקיצוניות כזו או אחרת, שאמנם קיימת בפסטיבל בדברים מסוימים, אבל זו לא ההגדרה של הפסטיבל.
"דווקא בגלל שאנחנו מארגנים פסטיבל, שהוא אירוע שקופץ לתוך השגרה, הכוונה שלנו היא להניח על השולחן, בתוך השיח התרבותי שלנו, דברים שיותר קשה לראות ביומיום, שהם אחרים. בפסטיבלים אתה יכול לפגוש משהו שאתה לא רגיל אליו. אחרת אין טעם לעשות פסטיבל, כי זה יוצא 'more of the same'".
"הבאנו אמנים שעדיין לא הגיעו לכאן אבל מייצרים שיח תרבותי עמוק בכל מיני מקומות ברחבי העולם. אנחנו רוצים לזהות אמנות טובה ומעניינת, לקחת את הקווים המקובלים מתוך המסורות. הכל עובד בתוך מסורת ברורה, רוברט ווילסון עובד בתוך תיאטרון ברכטיאני, תיאטרון יפני, אנג'ליקה עובדת בתוך תיאטרון יווני ופוסט דרמתי. כנ"ל כל יתר האמנים. בסופו של דבר, הם לוקחים דברים שיודעים שהם קיימים ומציגים באופן אחר ומעורר מחשבה. וגם העמדה שהם נוקטים בתור אמנים מולנו, מול הקהל, מול הציפיות שלנו - היא מעניינת".
מתיאטרון לבית זמני
ג'ולי מסביר כי ריכוז המופעים במשמרת לילה לערב אחד נועד, בין היתר, לרענן את תפיסת המרחב מצד הקהל. "בחרנו השנה להתמקד בתיאטרון ירושלים, שהפך למרכז הפעילות של הפסטיבל, להבדיל מהשנתיים הקודמות שבהן היינו יותר פזורים בעיר", הוא מוסיף. "בחרנו להתמקד במרחב מסוים ולטפל בו גם מבחינת המרחב ואיך הדברים קורים בו. היו לנו מופעים כמו 'סאונד צ'רטר' שפירקו קונצרט בתוך חללי התיאטרון. משמרת לילה בא מהמקום לאגד את התהליך הזה לאירוע שיא שבו כל האולמות, כל מרחב התיאטרון, פעילים בו זמנית ומייצרים איזו התכנסות שבאה לאפשר לאנשים לראות כמה דברים ביחד, לערבב, לבטל את המקום שבו יש להם מרחב שיפוט או השהייה. הקהל יכול לראות מחול, פרפורמנס, לסיים בסוף עם די.ג'יי על הבמה. זה מייצר מרחב שבו אנשים יכולים לנזול מדבר לדבר.
סטיאן ווסטרהוס (צילום: Voldseth)
"בדרך כלל כשאנחנו מגיעים לתיאטרון הוא מאוד ממוסד ומעוגן. מגיעים לשעה וחצי והולכים לאכול ארוחת ערב לפני או אחרי. אנחנו מאוד מוגבלים בדרך שבה אנחנו חושבים עליו. וזו הזדמנות לאפשר לתיאטרון להיות מעין בית זמני ליותר זמן, מקום שאפשר להתכנס ולנהל דיאלוג ארוך ולשאול יותר שאלות ולחבר את הזירה הפיזית של תיאטרון לתהליך ארוך יותר".
ג'ולי מדגיש כי החוט המקשר בין המופעים השנה בפסטיבל נוגע לזהות ואינדיבידואליות, "ולאפשרות לעשות טרנספורמציה בין האישי לחברתי ובין האישי לפולחני. חלק מהיצירות עוסקות בזה. מליה רודריגס דרך לאסקארידיס, דה סאגאזן, הסרט "The Ferryman", עבודות המוזיקה של מוסררה - הכל מדבר במידה מסוימת על רצון לחשוב מחדש על גוף, זהות, אפשרות של שינוי.
"מאותה סיבה, אנחנו חושבים גם על המבנה עצמו - איך ניתן לשנות את החשיבה שלנו עליו, לדמיין אותו אחרת. למשל, המופע של ליה רודריגס קורה על הבמה הגדולה באולם שרובר והקהל נמצא שם יחד איתה. המופע של מוסררה מטפל באולם רבקה קראון בצורה אחרת - שלוש שעות רציפות של מופעי פרפורמנס שמתחלקים באופן שונה בתוך החלל. בעצם, הקהל לא יושב פרונטלית אלא יש כמה זירות בתוך האולם. כל הדברים באים לשנות את תודעת המיקום, תודעת השימוש באולם, תודעת הזמן והתודעה שלנו - מה אנחנו מצפים מתיאטרון."
יאנוס ראסמוסן (צילום: יח"צ)
"פסטיבל חוצה פוליטיקות"
את תהליך ההרכבה של תכניית הפסטיבל החלו לפני כשלוש שנים ג'ולי ומנכ"ל הפסטיבל איל שר. "אנחנו מנסים להבין מה נוכל להוסיף לנוף התרבות בארץ", מרחיב שר על הוויז'ן האמנותי בפסטיבל. "יש אצלנו דברים שאת לא יכולה לראות בשום מקום אחר, גם במהלך השנה. יש מופעים שאין דרך להביא אותם על בסיס מודל עסקי, משום שהאמרגנים לא יכולים להרוויח עליהם. לנו יש יתרון בתמיכה שאנחנו מקבלים ממינהל התרבות, עיריית ירושלים וקרנות – כך שאנחנו מסבסדים את המופעים. באופן טבעי, אלה מופעים עכשוויים, יותר נועזים, שלא נמצאים במיינסטרים. הם מציגים מגמות שאנחנו רואים בעולם, של טשטוש גבולות ושילוב בין מחול לתיאטרון, ווידיאו ומוזיקה עם פרפורמנס, ויוצרים שפות בימתיות חדשות.
"יש מופעים שלא נכנסו השנה ויגיעו בשנה הבאה. יש גם מקרים שבהם אנחנו סוגרים מעגל בשיתופי פעולה, כמו במקרה של אמן ישראלי שראה מופע שהבאנו בשנה שעברה מפורטוגל והזמין את היוצרת לעבוד עם הלהקה שלו לקראת השנה הבאה."
The Ferryman (תמונת יחסי ציבור)
ובהקשר למיקום, גם העיר ירושלים מהווה נקודה למחשבה בתמהיל הכללי של הפסטיבל. "ירושלים היא עיר קשוחה", אומר שר. "זו עיר שעברה שינויים דמוגרפיים מאוד מסיביים. יש בה 850 אלף איש, חלקם חרדים, חלק ממזרח ירושלים, יש תושבים בשכבה סוציו-אקונומית נמוכה עד בינונית. זה מקום שיש בו מורכבויות באופן כללי ומה שאנחנו עושים נוגע להיבטים נוספים מעבר לתרבות - גם בקהילה, בחינוך, בדו קיום, בכלכלה, בתיירות ועוד.
"הפסטיבל מעביר את המסר של תרבות כפלטפורמה לדיאלוג ומפגש, כלי שחוצה את הפוליטיקות השונות. אנחנו כאן בשביל לעשות תרבות ואמנות הכי טובה שאנחנו יכולים לעשות, וזאת ההזדמנות לייצר מפגש בין הבינלאומי לישראלי וגם כאן בתוך הקהל, בין יהודים לערבים ובין דתיים לחילונים, גם באולמות וגם במרחב הפתוח, כמו הקרקס הצ'כי שהופיע השנה בכיכר ציון. האנשים שמתאגדים סביב האירועים, חולפים ביומיום אחד על פני השני ולא חווים חוויה משותפת אנושית. ויש לזה חשיבות מאוד גדולה בכלל ובירושלים בפרט."
איציק ג'ולי ואיל שר (צילומים: גדי דגון, זואי דניאל)
מופעי משמרת לילה יתקיימו ביום חמישי הקרוב, 15 ביוני 2017, במתחם תיאטרון ירושלים. רכישת כרטיסים בטלפון: 2561*, או דרך אתר פסטיבל ישראל
13/06/2017
:תאריך יצירה
|