עמיחי חסון, המנהל האמנותי של פסטיבל עשור לבית אבי חי, על המקום בו נפגשות התרבות היהודית והישראלית
עשר שנים חוגג בית אבי חי הירושלמי לקיומו, ובלי שנשים לב, אולי, חלו בעשר השנים הללו שינויים תרבותיים שלבית התרבות והדעת הזה יש בהם חלק, אם ביוזמות, ואם ביצירת מרחב פעילות המאפשר את העצמתם.
את חגיגות העשור שלו יקיים בית אבי חי בפסטיבל שיתרחש בין ה-3 ל-9 ביולי, עם תכנייה מלאה כל טוב, שכוללת מוזיקאים כמו רונה קינן, מיכה שטרית, נסרין קדרי, מרגלית צנעני, נצ'י נצ', טונה ואביתר בנאי, סופרים כמו מאיר שלו ואמניות ספוקן וורד כמו נעמי חשמונאי, סרטים, סטנד אפ, אירועי הגות, פאנלים, סדנאות והרצאות - אינספור אירועים שבמהותם אותה אג'נדה שעומדת בבסיס המקום לאורך השנים, המאמינה במפגש בין הקצוות השונים המהווים, ביחד, את מה שנקרא תרבות יהודית וישראלית.
מחפשים את נקודות החיבור
"הפסטיבל כולל כמה וכמה אירועים שרבים מהם הם, בעצם, ניסיון לייצר מפגש", מספר עמיחי חסון, משורר, עיתונאי ומנהלו האמנותי של הפסטיבל. "האירוע שפותח את הפסטיבל הוא מפגש בין הסופר מאיר שלו לפרופסור אביגדור שנאן, שאמורים למצוא זה בספריו של זה את נקודות החיבור.
"שלו, כידוע, הוא סופר שהתנ"ך והמדרש נוכחים מאד בספרים שלו ובכתיבה שלו. אביגדור שנאן הוא היועץ האקדמי של בית אבי חי, ומי שהוציא בשנים האחרונות סדרת ספרים שמבארת ומפרשת את ארון הספרים היהודי הקלאסי, מ'ספר האגדה' ועד ספר יונה, מגילת איכה.
"זאת אומרת שהמפגש הזה, כנקודת מוצא, הוא דוגמה טובה למשהו שקיים, ואנחנו פשוט מנסים לשים עליו ספוט, כמפגש טבעי, ולראות איפה הסיפורים של מאיר שלו משתלבים במקורות יהודיים. ביחד איתם יהיה מיכה שטרית שגם הלחין כמה שירים בעקבות 'פרקי אבות' שידונו, ובעקבות פיוטים שידברו עליהם."
וזוהי גם נקודת המוצא המייצגת את הרוח של בית אבי חי
"אני חושב שזה אירוע שאפשר לתפוס ממנו משהו מרוח בית אבי חי, שהניסיון של הפעילות שלו היא להבין איפה התרבות הישראלית ואיפה התרבות היהודית נפגשות."
מארק אליהו (צילום: יוסי צבקר)
מאביתר בנאי עד נסרין קדרי
מה ההבדלים בין תרבות יהודית לישראלית?
"אני יכול לדבר על זה בכמה רמות. בגדול אני חושב שנקודת המוצא של התרבות היהודית היא שכבות על גבי שכבות שמתחילות ממקום מאד מוקדם וכל הזמן נוספות עליהן שכבות. במובן הזה, ההתעסקות סביב טקסטים וסביב ארון הספרים היהודי היא, כנראה, החוט ששוזר את כל התרבות היהודית. התרבות הישראלית, במובן מסוים – לפחות מתחילתה – ניסתה להיות תרבות שנולדת מהים, כמו שמשה שמיר הגדיר את אליק ב'פרקי אליק', ולכן יש ביניהן פער מסוים. אנחנו מנסים – אני לא יודע אם בהצלחה – להבין איפה הדברים האלה נפגשים, ואיפה הם רלוונטיים. אין לנו עניין להעלות גירה על העבר, אלא להבין מה קורה בהווה.
"אני יכול לתת דוגמה לכך מאירועים נוספים של הפסטיבל. למשל, המפגש בין אביתר בנאי לרב איתמר אלדר, שאמורים לדבר על הרב קוק – האבא, לא הבן – ובמה הוא רלוונטי, בעצם, לישראל 2017. מה יש בהגות ובתפיסה שלו – לא מבחינה דתית או פוליטית כמו שהמון פעמים תופסים את זה – אלא איפה זה פוגש את האמנות. איפה יוצר כמו אביתר בנאי מושפע, או לא מושפע, מהתפיסה שלו.
רינו צרור (צילום: רענן כהן)
"יש לנו הקרנה של הסרט 'בית שאן, סרט מלחמה', ושיחה עם יוצרי הסרט, רינו צרור ודורון צברי, ואנחנו רוצים לשאול, בעזרת ההקרנה הזו, האם השתנה משהו ב-21 השנה מאז שנוצר הסרט, ביחס בין הפריפריה למרכז בישראל. יהיה מפגש של 'דיוואן הלב' שיחד עם מרק אליהו ועם חכם דוד מנחם ינסו לתרגם את 'שיר השירים' לאיזו שהיא אמירה רלוונטית.
"יש מחווה לארבע המשוררות הגדולות של השירה העברית, יונה וולך, דליה רביקוביץ', לאה גולדברג ורחל, שמנחים רונה קינן ודורי מנור, ומשתתפים, בין היתר, יוני רכטר, נסרין קדרי, נורית גרץ ואנה הרמן, בניסיון לייצר כמה שיותר נקודות חיבור, ויש לנו מפגש שהוא מחווה לאהובה עוזרי עם ההרכב המקורי שניגן עם אהובה, ועם מרגול ושי צברי ורביד כחלני, ומצד שני גם זמרות צעירות שאהובה עודדה אותן. בעיניי זה לא סתם שיש מחווה לאהובה עוזרי ויום לאחר מכן לארבע המשוררות. אני חושב שאהובה עוזרי היא דמות לא פחות משמעותית בתרבות העברית מהמשוררות שלהן אנחנו עושים את המחווה, כך שאנחנו מנסים לייצר פה מרחב כמה שיותר פתוח מהבחינה הזאת.
רונה קינן, צילום: עמית ישראלי
"וכמובן, יש תערוכת פתיחה של תמונות שצולמו כאן, בבית אבי חי, תמונות מהממות, בעיקר של זמרים וסופרים וגם של הקהל, שמציגות איזשהו צד שהוא יותר מאחורי הקלעים שכזה, של האמנים."
שי צברי (צילום: גאיה סטרדל)
נצ'י נצ' בלילה לבן
פרק נוסף בפסטיבל הוא לילה לבן שייערך אצלכם
"אנחנו עושים משהו שעד היום לא עשינו, באמת, וזה לילה לבן בבית אבי חי, שכולל את נצ'י נצ' שמארח את טונה וביחד הם עושים סוג של מחווה לשירים של אהוד בנאי, בניסיון להפגיש את הראפ של נצ'י עם השירים של אהוד בנאי. יש לנו את יוסי בבליקי עם עוזי וייל ושלום גד שמדברים ביחד על הבדידות הדיגיטלית, יש מופע סטנד אפ של עידן אלתרמן, שמארח את שי אביבי בערב שבו הוא לוקח שירים ומבצע עליהם איזה טוויסט קומי שהוא, בעיניי, מאד משמעותי.
"יש פה במה לנעמי חשמונאי שהיא זמרת צעירה ואמנית ספוקן וורד צעירה שאנחנו מנסים לתת לה במה, יש הרצאה של גיא רולניק על הריכוזיות בשוק הישראלי, ואת הצגת היחיד של שהרה בלאו, ומופע סטנד אפ של אלי חביב על ירושלים, ובמת ספוקן וורד פתוחה, וסדנאות והרצאות. בדרך כלל אירועים כאלה קורים פה בחג שבועות, ואנחנו מנסים כמעט בפעם הראשונה לעשות אירוע כזה ביום חול, כחלק מהחגיגה."
שהרה בלאו (צילום: איריס נשר)
אתה מרגיש שלעצם הקיום של מקום כמו בית אבי חי יש השפעה כלשהי על היצירה היהודית ישראלית?
"בואי נהיה כנים: תלוי איפה. אני לא חושב שיש השפעה ישירה. אני לא חושב שמישהו שמגיע לתוך בית אבי חי מייצר משם משהו, וגם אם יש, זה חד פעמי. אבל עצם האפשרות לחיבור – ואפשר לראות את זה בעולם הפיוטים שהיה חלק מעולם פנימי שהתרחש ברובו בבתי כנסת ובעולם הדתי.
"אני חושב שהמהפכה, שבית אבי חי לא היה היחידי שהיה בה, אבל הוא בוודאי היה אחד המרכזיים, הפכה אותו למשהו שנמצא בתוך המיינסטרים הישראלי, בתוך הפלייליסט של גלגל"צ, בתוך אמנים שהם לאו דווקא החשודים המידיים של אירועים כאלה."
"זה התת מודע הקולקטיבי שלנו"
מה השתנה לדעתך באקלים התרבותי שאנחנו חווים, בעשור האחרון הזה?
"אני חושב שהמון דברים שהוצגו פעם בצורה סטריאוטיפית, כמו, לדוגמה, הייצוג של החרדים בקולנוע לפני עשור, לעומת הייצוג שלהם היום בסרטים כמו הסרטים של רמה בורשטיין או בסדרות כמו 'שטיסל', שבשניהם קרן אבי חי תמכה, אני חושב שהמבט היום הוא מבט אותנטי, בניגוד למבט הכמעט קריקטורי שהיה בעבר."
נסרין קדרי (צילום: רון קדמי)
זה, כנראה, גם הרגע לציין שגם אתה נמנה על ציבור חובשי הכיפה
"אני לא חובש כיפה אבל אני כן שומר מצוות ואני איפה שהוא על הספקטרום האורתודוקסי... אני יכול לתת כדוגמה, בכלל, את העובדה שהמון יוצרים שהתעסקו בתרבות היהודית והרגישו שהם לא מוצאים מקום שישמש להם כבית שבו הם יכולים לפעול, מצאו בבית אבי חי סוג של כתובת. ומה שיפה פה בעיניי, שזה לא איזה ניסיון של מיסיון, או החזרה בתשובה, או הצגה של היהדות כצמר גפן מתוק ומלא סוכר שאם רק תטעם ממנו חייך ישתנו.
מיכה שטרית (צילום: איליה מלניקוב)
"אני חושב שנקודת המבט שלנו היא נקודת מבט שמבינה ומכילה את המורכבות של התרבות היהודית, את הצדדים הטובים שלה לצד הצדדים הפחות קלים שלה. לא מזמן עשינו פה הקרנה של 'גט' המדהים של רונית אלקבץ, במסגרת אירוע שנה לפטירתה שערכנו פה, והפאנל שאחרי הסרט נגע גם במקומות מאד מורכבים שהם בעיניי גם מאד בעייתיים בעולם הדתי, אבל לא ניסינו להציג את זה כעולם שלם ויפה.
"אלה החומרים, זה העולם שלנו, זאת התרבות שלנו, לטוב ולרע. זה לא כל כך רלוונטי אם אנחנו מסכימים איתה או לא מסכימים איתה, רוצים בה או לא רוצים בה, זה התת מודע הקולקטיבי שלנו."
הפסטיבל יתקיים בין התאריכים 9-3 ביולי 2017 בבית אבי חי בירושלים. להזמנת כרטיסים: 02-6215300 באתר בית אבי חי או בטלפון