להחיות את הדמיון
 
הרבה מכשולים ניצבים בפני להקת בלט העומדת להעלות בלט קומי לפי מחזהו של ויליאם שקספיר. האתגר הוא עצום. מחזה שלא נס לחו בחמש מאות השנים מאז נכתב, החכמה המילולית וההבנה הפסיכולוגית שבוראות יצירת מופת, והדוגמאות מן העבר הלא רחוק של כוריאוגרפיות מוצלחות של "אילוף הסוררת" כמו זו של הבולשוי והאחרת של ג'ון קרנקו, המשאבים העצומים של להקות גדולות, היו מרפות את ידי היוצרים עוד לפני שהתחילו. אך לא כך בבלט ירושלים, הממשיך ליצור לעצמו בסיס רציני של מחול שעונה לדרישות הבסיסיות של מחול קלאסי - טכניקה מעולה ושאיפה לשלמות.

הכוריאוגרפית האסטונית זוכת הפרסים מרינה קסלר מצליחה, עם קאסט רקדנים קטן, להחיות את הסיפור, את הקונפליקט ואת הדמיון.
 
היוצרת מכריזה מראש על ריחוק - קבוצת הרקדנים צופה בהקרנה של קטעי סרטים ווידאו, ובהם הסרט המפורסם של "אילוף הסוררת" שעשה זפירלי ב-19 עם אליזבט טיילור וריצ'ארד ברטון. משם היא מתקדמת – כמעט לאורך תולדות הבלט - דרך הקלאסיקה המלאכותית של  פנטומימה השזורה בבלט עד לאפיונים של מחול אופי והלאה לסגנונות שונים של ריקודי חברה וג'אז ומחול מודרני עד לחירות גדולה של מחול ללא שם, שהוא סוחף ומלא דמיון.

המוזיקה של נינו רוטה סוחפת, וגם הקטעים המוזיקליים מתוך סרטים שונים הותאמו היטב להתרחשות. נכון שיש שימוש קצת פלקטי בהקשר הרגשי  והקצבי של המוזיקה, כאשר אצל פליני למשל העצבות היא חלק בלתי נפרד של עליזות המוזיקה, אך ברובה של היצירה יש שימוש נכון והשראה בקטעי המוזיקה השונים.


אילוף הסוררת, בלט ירושלים (צילום: סמיון לרנר)
 
אצבעות שלוחות כעקרב
 
אם נרתעתי מעט מן החלק שבו ה"המקהלה" מתחנחנת ומראה במחוות ידיים את כוונתה, בדרך כלל ברמה הריאליסטית של "התפעלות" "הפתעה" וכיוצא באלה, הרי שבהמשך לא צריך לטרוח יותר על ההיבטים השוליים של הסיפור אלא לגעת בלב הקונפליקט, ותיאורו הולך ומשתפר ככל שהמחול מתקדם.
 
מריה סלקטור הבת הסרבנית, היא קתרינה מרשימה, עזת ביטוי ומצחיקה  בעצם ההתנגדות העיקשת שלה לכל סוג של חיזור. מרגע הופעתה הבמה הופכת להיות שלה, גם כשהיא עומדת ללא ניע כביכול, בהתרסה, כולה עוקצנות ופראות. בריקוד שלה התנועה עצמה היא המסר, היא הדמות, היא האופי. היא דקה וחדה במיוחד, וכאשר אצבעותיה שלוחות כעקרב היא באמת  מצליחה לגרש כל מי שמנסה להתקרב אליה, ובשליטה מעולה הופכת כל מפגש לדו קרב. לעומתה מירי לפידוס (בתפקיד אחותה היפה והקטנה ביאנקה) כולה רוך ותנופה, נעתרת ומתמסרת, ומבצעת את תפקידה כפוי הטובה היטב.


אילוף הסוררת, בלט ירושלים (צילום: סמיון לרנר)

הרגע המכריע שבו פטרוקיו, בביצוע מעולה של מיתר בסון, מצליח להתגבר תוך מאבק על פראותה של קתרינה, הוא נוגע ללב - אותו יצור פראי ודוקרני שכל תנועותיה הן מכות, בעיטות בלטיות ומכוונות היטב, חשה לרגע את פניו של פטרוקיו על לחיה - ואז משהו מתרחש. אפשר ממש לראות איך ההתנגדות עוזבת את גופה. המתח, כמו מים השוקעים במפלס הכד, מרפה ממנה והיא הופכת לראשונה רכה ומנוצחת, ממתינה להמשך המגע הממיס. 

אך כאן מגיעה האכזבה, והאילוף בעצם מתחיל. כאשר קתרינה פוקחת את עיניה המעולפות מעונג חדש פטרוקיו נעלם. במקום שהיה חום יש ריקות, ולא נותר לה אלא לחפש אחריו בערגה.


אילוף הסוררת, בלט ירושלים (צילום: סמיון לרנר)
 
ביצוע מופתי
 
ההמשך שבו סצנת נישואין מעולה של שתי האחיות - זו של  ביאנקה הצעירה  בריחופים וסיבובים מלאי עליצות וזו של קתרינה במיצגים שונים של סרבנות (כולל סצנה מצחיקה של סירוב לחבוש את הכובע/הינומה) – פשוט מעולה.

זו פארסה עם פחות פנטומימה ויותר ריקוד, והריקוד הולך וכובש את הבמה שעתה מתחולל בה סיוט מופלא - קתרינה מוצאת עצמה בתוך חלום בלהות  שבו הכל מתהפך, המציאות  מתנגשת בנסיכה המפונקת, המשרתות  הגרוטסקיות שופכות את התה על הרצפה והאוכל חומק מידיה המושטות.

קבוצה של שדים ושדות במסכות ציפור וחצאיות ענקיות מתפרצת אל הבמה בסצנה מרשימה שבה התלבושות הנהדרות של סרגיי  ברזין, התאורה המעולה של שי יהודאי והריקוד הופכים ליחידה אחת של אימה - אימה של אגדות שמתוכה נולדת קתרינה חדשה.


אילוף הסוררת, בלט ירושלים (צילום: סמיון לרנר)

בתנועות גדולות מאוד וקרובות לרצפה, בזינוקים נמוכים ובמערבולת של איברים השוככת כאשר מגיע לבסוף אהובה פטרוקיו, המפלצות נמוגות והזוג נפגש סוף סוף בריקוד פה דה דה יפה להפליא. ארוטי מבלי להיות בוטה, מלא דמיון אך אמין, בביצוע מופתי של סלקטור ובסון.

בפינאלה נסגר המעגל הצורני ושוב יושבים הרקדנים בבגדי יום יום לצפות בהמשך העלילה, שכבר אינה אגדה. האור יורד. הקהל מריע עוד ועוד.
 
כוריאוגרפיה: מרינה קסלר, מוזיקה: נינו רוטה, עיצוב במה ותלבושות: סרגיי ברזין, תאורה שי יהודאי.

רקדנים: מריה סלקטור, מיתר בסון, מירי לפידוס, מיכאל שניידר, אלכסנדר שבצור, תמר ברזילי-אבנרי, דניאל אוסטפלד, אלכסנדרה לבינטון, אנטולי שיינפלד, שרה למפרט, אברהם לרנר. 


אילוף הסוררת, בלט ירושלים (צילום: סמיון לרנר)

המופע יתקיים ב-13 בפברואר 2018 בשעה 20:30 באודיטוריום חיפה. להזמנת כרטיסים: 04-8382001; וב-19 בפברואר ב-20:30 בהיכל אמנויות הבמה הרצליה. להזמנת כרטיסים: 09-9729999.

לרכישת כרטיסים