|
|
|
ריאיון |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
'למאטיס יש את השמש בבטן' הוא הרומן הראשון שלי. קראתי אותו כדי לבחור קטעים והבנתי באיזו תשוקה הוא נכתב. תשוקה לחיים, לכתיבה, לאהבה, תשוקה לגלות את העולם ולטרוף אותו. היום היא כבר הרבה פחות קיימת. אני הרבה פחות מזהה אותה. היום הכתיבה היא ממקום אחר, פחות נלהב, פחות אופטימי."
|
|
|
|
לקראת ערב מחווה לה ולספרה "למאטיס יש את השמש בבטן", יהודית קציר מדברת על הלהט, ההתמסרות והבשלות שביצירה "לפעמים יותר קל ונוח להתעסק בקישקעס של אחרים ולא בהכרח של עצמך", אומרת הסופרת יהודית קציר, רגע לפני ערב המחווה המוקדש לה ולספרה "למאטיס יש את השמש בבטן" במסגרת הסדרה המצליחה של המדיטק חולון, "תן למילים לעשות בך".
"תשאלי אותי אם הייתי בוחרת בזה היום כמקצוע לחיים - אני לא סגורה על זה. גם בגלל שזה באמת מקצוע לא קל, ובודד, ואת צריכה להחליט בתקופות של כתיבה אם את כותבת או חיה - בתקופות של כתיבה יש פחות חיים. וזו גם מעמסה. פחות אפשרי להתפרנס היום מכתיבה. כל העולם הספרותי מאד הצטמק מבחינת האפשרויות הכלכליות שלו. צעירים קוראים הרבה פחות, ואני לא אופטימית לגבי מצב הספרות בעוד 20 שנה."
ואם באמת ניתן היה לך לבחור מחדש מקצוע לחיים, באיזה מקצוע אחר היית בוחרת?
"יכול להיות שהייתי פסיכולוגית קלינית, כמו האחים שלי, כי העיסוק בנפש כנראה משותף לנו במשפחה".
עטיפת הספר "למאטיס יש את השמש בבטן" (תמונת יחסי ציבור)
האישור הסופי לייעוד
במופע, שיתקיים ב-15 בספטמבר במדיטק, ישתתפו ליאור אשכנזי, יוסי אבני-לוי, אלמה דישי, דניאל סלומון, יהלי סובול, קרני פוסטל, ערן צור ופיטר רוט, שגם מנהל מוזיקלית את הערב. הם יבצעו לחנים מקוריים וביצועים חדשים לטקסטים ספרותיים בהשראת ספריה של קציר, שאינה זקוקה לערבים מעין אלה כדי לחוש את ההכרה הגורפת לה זכתה כבר מהסיפור הראשון שפרסמה.
"בין התגובות לסיפורים ב'סוגרים את הים', עוד בראשיתם - החל מהסיפור הראשון שכל כך עורר התלהבות עד שזכה בפרס של 'עיתון 77' - מיד התחילו הוצאות לאור להתקשר ולזמן אותי לפגישות כדי להוציא לי ספר", מספרת קציר. "אמרתי שאין לי ספר ויש לי רק סיפור בינתיים. ואז, כשכבר כן היו ארבעה סיפורים ויצא 'סוגרים את הים', הוא כל כך התקבל בחום ונהיה רב מכר היסטרי יחסית לספר ראשון של סופרת לא מוכרת. זה מה שנתן לי את האישור הסופי לכך שזה הייעוד, וזה הכיוון, שזה מה שאני אעשה".
עד כמה את מעורבת בערב שיעלה במדיטק?
"מעורבת למדי, גם בבחירת הקטעים להקראה מ'למאטיס יש את השמש בבטן', גם בבחירת המשתתפים. החלק שלי הוא משהו כמו חצי שעה בתוך האירוע, שבה מראיין אותי יוסי אבני-לוי שהוא סופר וגם איש משרד החוץ, היה שגריר ישראל בסרביה לאחרונה. תהיה גם מיקה אלמוג שתדבר עצמאית או תשוחח איתי."
ואיך הקטעים הספרותיים יהפכו למוזיקה?
"יכול להיות שיהיו טקסטים מתוך הספר שיולחנו, או יוקראו בליווי מוזיקלי, וחוץ מזה יהיו שירים שמהדהדים לספר, ככה הבנתי. בחלק המוזיקלי אני פחות מעורבת. היו לי כמה הצעות אבל אני לא יודעת מה בסופו של דבר נכנס מהן, ואני גם רוצה להיות מופתעת."
קצת קשה שלא להתייחס לערב כזה כדרך להתבונן אחורה וליהנות מהדרך שעשית.
"אני לא בטוחה שאני צריכה את האירוע בשביל להרגיש ככה, אבל זה קצת אומר לי שהגעתי לגיל שמתחילים לעשות מחוות, וזה קצת עצוב, נו, מזדקנים."
אם כי הכתיבה היא אחד המקצועות היחידים שבהם ההתבגרות עובדת רק לטובת היוצר.
"אני לא בטוחה שזה כך. 'למאטיס יש את השמש בבטן' הוא הרומן הראשון שלי. קראתי אותו עכשיו כדי לבחור קטעים והבנתי באיזו תשוקה הוא נכתב. תשוקה לחיים, תשוקה לכתיבה, תשוקה לאהבה, תשוקה לגלות את העולם ולטרוף אותו. היום היא כבר הרבה פחות קיימת. אני הרבה פחות מזהה אותה. היום הכתיבה היא ממקום אחר, פחות נלהב, פחות אופטימי."
אבל יותר בשל.
"יותר בשל, כן. מה יותר טוב, מה יותר... קשה לי להגיד."
ישתתפו בערב המחווה: ערן צור (תמונת יחסי ציבור), ליאור אשכנזי (צילום: אייל לנדסמן), יהלי סובול (צילום: אורית פניני)
סיפורים מהחיים
לא פעם, בשנות היצירה הראשונות, מתעוררת מצוקה מסוימת בחיפוש אחר קול ייחודי. קציר אומרת כי לא נתקלה כיוצרת במכשול שכזה.
"להיפך, הייתה המון תשוקה, באמת", היא מצהירה. "הקול הוא לא דבר שנשאר קבוע בכל הספרים. למשל ברומן האחרון שלי, 'צילה', אני חושבת שהקול הוא אחר. הוא הרבה פחות רגשי, הוא יותר שקול, והכתיבה הרבה יותר שקופה. לא מרובת דימויים ומתענגת על עצמה, אלא משרתת יותר את הסיפור ואת הדמויות."
קראתי שסיפרת לא פעם שבמקור התכוונת להיות משוררת.
"תמיד כתבתי, ויש איזה שיר שהתפרסם פעם באחד מעיתוני הילדים שבו אני מצהירה שאני רוצה להיות משוררת וסופרת, אז המשוררת פחות הצליח לי, לא הסתייע. בגיל מסוים הפסקתי לכתוב שירים, וגם אלה שכתבתי היו גרועים למדי. אבל החלק של הפרוזה יותר טוב."
רלוונטי לשאול על הספר האחד שקרוב ללבך מכל הספרים שכתבת?
"כרגע זה הספר האחרון, 'צילה' - גם כי הוא האחרון שראה אור, אבל בעיקר כי הרבה שנים התכוננתי לכתוב אותו. הוא דרש ממני הכי הרבה מחשבה והתמסרות, ואני חושבת שבטווח הארוך יש לו חשיבות מעבר ליחסים בין אדם לבין עצמו, לשפוך אור על תקופה במחצית הראשונה של המאה ה-20."
קלישאה ידועה מדברת על כך שלכל סופר יש סיפור אחד לספר, ואותו הוא מספר בדרכים שונות בספרים שונים.
"אני לא מאלה. יש סופרים כאלה, אני לא. אני לא אומרת שעולמי כל כך רחב, תמיד הסיפורים והרומנים שלי שואבים, איכשהו, מהחיים שלי, אבל אני כל פעם מנסה לגשת לזה מכיוון אחר לגמרי, ולא לספר את אותו סיפור."
עד כמה זולגים החיים האישיים לכתיבה? רובנו מסתובבים בכל פרק זמן עם שאלה מסוימת. האם השאלה הזו תהדהד, לרוב, לספר שתכתבי באותה תקופה?
"זה לא באותה תקופה, כי תמיד צריכה להיות פרספקטיבה של די הרבה שנים כדי לכתוב על משהו שקרה או ששואב השראה מאירוע או מסיפור בחיי, אבל השאלה בהחלט תהדהד."
יהודית קציר (צילום: יח"צ)
ערב המחווה ליהודית קציר ולספרה "למאטיס יש את השמש בבטן" ייערך ב-15 בספטמבר 2017, בשעה 12:00 במדיטק בחולון. רכישת כרטיסים בטלפון: 03-5021552, או באתר המדיטק
12/09/2017
:תאריך יצירה
|
|
|