יוצר חשוב ומשמעותי

שלום אש (1957-1880) היה ועודנו מגדולי הספרות היהודית, אך נקלע לסערות סביב יצירות כמו המחזה ״אל נקמות״, שהצגתו בארה״ב נאסרה בשעתו, ואחר כך בטרילוגיה על הנצרות שהרחיקה ממנו את הממסד היהודי. אבל לחוקרי הספרות והדרמה הוא נחשב כיוצר בעל משמעות שראוי כי ייזכר ולא רק באמצעות ביתו, בשנתיים האחרונות לחייו, בעיר בת ים. 

אחד המחזות שכתב הוא ״מוטקה גנב״ (1917) על בסיס רומן בשם זה. המחזה הועלה זמן קצר אחר כך בתיאטרון קטן אך פופולרי של השחקן-במאי-אמרגן מאיר תאומי (אביו של עודד תאומי ואחיו של יעקב טימן) עם משה וולין, שותפו למשחק ולאמרגנות. לפני כמה שנים אף זכה לגרסה ביידישפיל שכללה פזמונים מחיי הגנבים של ורשה.

עתה, לאחר ש״אל נקמות״ הועלה בהצלחה לפני עשר שנים בסטודיו של יורם לוינשטיין בבימויה של לילך סגל, הגיע זמנו של אש לעלות על בימת התיאטרון הרפרטוארי ואת הכפפה הרים תיאטרון בית ליסין, שאיתגר את הבמאי עירד רובינשטיין להעלות את ״מוטקה גנב״. 

רובינשטיין חזר אל הרומן, התלהב ויחד עם יואב שוטן-גושן כתבו את המחזה החדש. במקום שירי ורשה שילבו בו כמה משיריו של לאונרד כהן. על העיבוד והבחירה המוזיקלית כדאי לקרוא בראיון של רובינשטיין עם טל גורדון. 


מלך הכלבים (צילום: רדי רובינשטיין)

מוטקה והנשים

עלילת המחזה מתמקדת בדמותו של מוטקה, שגדל בחוסר כל, כשחבריו היחידים הם כלבי העיירה. הוא מצטרף לקרקס נודד כדי לזכות בארוחה חמה, נותר בתחתית הסולם, ואז מחליט למרוד בגורל, ולברוא לעצמו חיים חדשים. מוטקה גונב את זהותו של אחד מאנשי הקרקס ונמלט עם מרי, שמוכרת את גופה למענו.

בעיר הגדולה ורשה, הילד העני הופך לגנגסטר שמפעיל בית זונות. הכל משתנה כשמוטקה פוגש בחנה, בתו של שותפו. במטרה לזכות בה הוא מוכן לוותר על אימפריית הפשע שהקים במו ידיו ולנטוש את אהובתו הקודמת, אלא שבמהרה הוא מגלה שאין זה פשוט לברוח מהעבר, ולעשות תיקון.

ההצגה של עירד רובינשטיין מתמקדת יותר במערכת יחסיו של מוטקה עם הנשים - החל באמו, שמשדה וחלבה נקטף בכוח כשהיה בן שבוע - ופחות במעלליו הגנגסטריים שהקנו לו את הכינוי ״גנב״. את עולם פשעיו מייצג בהצגה הכלב הנאמן שלו בוריק, שאת בובתו עיצבו ובנו אמירה פנקס וסטודיו מרבה ידיים, והופעל ברגישות מיוחדת על ידי השחקן עפרי ביטרמן בהדרכתה של שרון סילבר.

את עולמו הרגשי ביטאו שיריו של כהן, באנגלית, בעיבודים יפים ומרשימים של רועי ירקוני ובביצוע מצוין של כמה משחקני ההצגה, שהתייצבו בשני צדי הבמה במעברים מתמונה לתמונה, כפרשנים למה שהיה ולמה שיבוא בהמשך.


מלך הכלבים (צילום: רדי רובינשטיין)

איכות של משחק

את איכות ההצגה קובעים בעיקר השחקנים והשחקניות, שנותנים את מלוא כשרונם להחיאת הסיפור והדמויות, ובראשם שלומי טפיארו כמוטקה כריזמטי ואלים ובעיקר מרגש בחלקה השני של ההצגה; אגם רודברג הנוגעת ללב כאהובתו שעמה הוא הולך לחופה; שרי שימחוב כמרי אהובתו המסורה המוכרת את גופה לקיומם; ויובל ינאי האנרגטי כאיש הקרקס האלים קנריק וכשדכן משעשע. איתם ומצוינים כיחידים, כאנסמבל ובתפקידים שונים טל דנינו, גיל וסרמן, שירלי לב-ורטהיימר, אנה צוקרמן והדר שחף. 

מלך הכלבים (צילום: רדי רובינשטיין)

בתלבושות הנהדרות של מאור צבר הם ממלאים את הבמה היפה שעיצבה סבטלנה ברגר, הכוללת במה מסתובבת שנתקעה בשלב מסוים, ולאחר שנכשלו הניסיונות לתקנה הופעלה ידנית על ידי עובדי הבמה האלמוניים שבסיום זכו, ובצדק, לתשואות הקהל. תאורה מצוינת של זיו וולושין ותנועה יפה וקצבית של עמית זמיר על הבמה ושל נטע פולק בכוריאוגרפיה אווירית.

בסיכומה "מלך הכלבים" בבית ליסין היא הצגה שיש בה רעיונות בימתיים יפים ומחזירה לתודעה סופר ומחזאי חשוב.