כוכבת הריאליטי הלא שגרתית עולה על במת האופרה הישראלית עם שאנסונים צרפתיים בעיבוד מזרחי. שיחה
אדית פיאף בניחוח המגרב
הסדרה הקרובה שמציעה האופרה הישראלית לקהלה בעונות 2017-18 היא "סדרת מזרח מערב", במסגרתה מגיעה לראשונה לבית האופרה תזמורת ירושלים מזרח מערב בניהולו המוזיקלי של תום כהן, לארבעה קונצרטים המגשרים בין עולמות מוזיקליים שונים ומסורות תרבותיות שצמחו לחופי הים התיכון.
לאורך הסדרה תיצור התזמורת דיאלוג עם יצירות מן המגרב, ועם אמנים כמו ג'ו עמר ואום כלתום, כאשר הקונצרט הראשון של הסדרה, שיתקיים ביום שלישי, 24 באוקטובר, יוקדש למיטב היצירה הצרפתית ויפגיש בין השאנסונים הנפלאים שהכרנו מפי איב מונטאן, שארל אזנבור, אדית פיאף ושאר היוצרים הצרפתיים הגדולים, לעיבודים ולגישה הצפון אפריקאית, הערבית והתורכית.
בגיבוי המפוחית של אריאל ברט, תעניק התזמורת את המצע המוזיקלי לזמרים דויד ד'אור ואלה דניאל, שהתגלתה בעונה השלישית כגמריסטית של "הכוכב הבא", אבל הסיפור הפרטי שלה מגשר בעצמו בין עולמות שונים ומסורות שונות, לא פחות מהסדרה בה היא משתתפת.
אלה דניאל (צילום: רונן אקרמן)
"גדלתי על מוזיקה אזארית"
"התחלתי את קריירת השירה שלי ברחובות לונדון ופריז", מספרת דניאל (30), "והדבר שהכי שאבתי ממנו השראה היה הקברט, ושנות ה-20 וה-30 באירופה. זה משהו שהתאהבתי בו מאז ולתמיד. ניגנתי גם אקורדיון הרבה שנים. גרתי בצרפת, למדתי קצת צרפתית, ולשיר שאנסונים זה לגמרי חלום."
שאנסונים לא בדיוק מאפיינים אנשים בני שלושים היום. זה משהו ששמעת בבית? גדלת עליו?
"גדלתי בעכו ובמעלות, בצפון, והאמת שבבית לא הייתי מהילדים האלה שגדלים על מוזיקה ממש מסוימת. נולדתי באזרבייג'אן, אז בבית שמעו מוזיקה אזארית ופרסית, וזה לא עניין אותי במיוחד. הייתי ילדה כמו רוב הילדים. אהבתי את מה שקורה בטלוויזיה, נראה לי. את הבן אל וסטטיק של אז. גם אין לי אחים, אז לא היה מי שיחנך אותי באמת. וגם לא הייתי ילדה מוזיקאית ממש. ניגנתי על אורגנית, שאת יודעת, למשפחות שבאות מברה"מ זה די בסיסי שהילד שלהם לומד איזשהו חוג מוזיקלי. זה היה כזה בסטנדרט.
"אף פעם לא שרתי מוזיקה אנדלוסית או מזרחית, לצערי, וגם לא מוזיקה אזארית, שזה בשורשים שלי כי נולדתי באזרבייג'אן, ויום אחד אני אשמח לעשות את זה, אבל אני באה מהג'אז והסווינג והקברט, עולמות שהם הכי לא קשורים אליי בכלל, וזה גם מה שמשך אותי במוזיקה. יש לי עוד הרכב שאתו אני שרה סווינג, אני שרה שירים מניו אורלינס, אני שרה גם שירים בקריאולית, אז נקודת החיבור הראשונה שהייתה לי בתור זמרת למוזיקה שאני שרה, הייתה המוזיקה של פעם. הג'אז, השאנסונים, הסווינג. כל מה שממנו נולדה מאוחר יותר מוזיקת הפופ של היום. זו מוזיקה הפופ של פעם, ואני אוהבת לתת לה כבוד."
בלאק בטי והשפה השסועה
הדרך שעושה דניאל, כמו גם העשייה שלה, מחפשת ומוצאת עולמות מוזיקליים לא שגרתיים כמו הסווינג שהיא שרה באלבום הבכורה שהוציאה לאחרונה עם להקתה "the betty bears", ומרמזת על כך שדניאל לא מייצגת את האבטיפוס הסטנדרטי של הזמרים שמגיעים לריאליטי שירה, כפי שמעידה גם היא.
"נולדתי עם שפה שסועה, אז הייתי לי ילדות לא הכי כיפית, וכשנהייתי טינייג'רית והייתי בענייני גילוי עצמי למיניהם, הבנתי שמוזיקה זה מעניין, ואמנות זה מעניין, והבנתי שחוץ מזה שאני שמנמנה ויש לי שפה שסועה ואני לא מקובלת במקומות הנכונים, אז זה שאמנות ודברים שהם קצת אחרים מעניינים אותי, יש בזה איזשהו קטע. באיזשהו גיל בנעורים את מגלה את זה.
"ואז פגשתי את קמה ורדי, שהיא מוזיקאית וכותבת בפני עצמה, והיה לנו חלום לנסוע ללונדון. זה היה בעיקר חלום שלה, לנסוע ללונדון ולהקים להקה, ואני, כזה, הייתי בנדודים איתה. אז נסענו ללונדון, והקמנו להקה. לא שרתי אז עדיין."
מה היה התפקיד שלך בלהקה?
"אני ניגנתי אקורדיון ומלודיקה. למדתי את זה שם, לבד, מנגינה פשוט, וכשחזרתי לארץ לקחתי שיעורים פרטיים אצל תובל פטר, והוא אמר לי, 'יאללה, תשירי קצת. את מה שאת מנגנת תשירי'. אז התחלתי לשיר יותר, והתחלתי להיכנס לג'אז, והלכתי לאקדמיה בירושלים, ולמדתי שם, והקמתי את הלהקה שלי, "the betty bears". לפני זה היה לי טריו שקראו לו 'בלאק בטי'. הסולנית של הלהקה שלנו בלונדון וצרפת החליטה שקוראים לי בלאק בטי, אולי כי היינו במחוזות הדארק של הסמטאות האפלות של פריז ולונדון ובלאק בטי הרגיש נכון..."
the betty bears (צילום: דניאל כהן דינר)
"הריאליטי לא ממש עניין אותי"
יש לך סיפור עם שמות. גם לא נולדת בשם אלה
"לא נולדתי בשם הזה. קראו לי פידן כשנולדתי, זה שם אזרי שאמא שלי אהבה. כשעליתי לארץ עברתו לי ללאה, ובגיל 16, בכל הגילוי העצמי הזה, הבנתי שאני לא לאה בכלל, וכשעשיתי את תעודת הזהות הראשונה שלי אמרתי שאני אלה ולא לאה."
מה הביא אותך, אחרי כל הרזומה המעניין הזה, ל"כוכב הבא"?
"בעיקר המלהקת שרדפה אחריי... הייתי באקדמיה, והתקשרו אליי פעם שנייה או שלישית ברצף מכל מיני 'אקס פקטור' וכל האלה, וכשהמלהקת של 'הכוכב הבא' התקשרה אליי זה היה כבר אחרי שאני מופיעה כמה שנים על כל מיני במות, ומופיעה יחסית הרבה. אחרי הצקות של כל מיני מקורבים שכל הזמן לא הבינו למה אני לא הולכת לתכנית ריאליטי, ואחרי מספיק סירובים, אמרתי טוב, אולי אני אלך על זה. מה יש לי להפסיד, בגדול."
איזה דלתות זה פתח בפנייך?
"דלת מספר אחת שזה פתח זו התזמורת האנדלוסית. ב'כוכב הבא' עשיתי שיר בקריאולית, ואז תום כהן, המנצח והמנהל האמנותי של 'התזמורת מזרח מערב ירושלים', או בשמה הקודם, 'האנדלוסית', ראה את הווידאו שלי שרה בקריאולית, שזה בכלל סוג של צרפתית של השחורים של ניו אורלינס, הקריאולים, עם ה'בטי ברס'. הוא הבין שאני שרה בצרפתית והתקשר ואמר לי, 'מה קורה? תמיד רציתי לעשות כזאת סדרה, מעניין אותך?', וזהו. משם הכל היסטוריה."
משם, כאמור, פנו השניים לשיתוף פעולה שהוליד סדרה שמתוכה מגיע כעת המופע "בון שאנסון" לסדרה של האופרה.
"לקחתי את ההזדמנות בשתי ידיים"
"זה משהו ייחודי שעשיתי עם תום ועם התזמורת. תמיד רציתי לעשות את זה, אבל לא הייתה לי אף פעם הזדמנות כזאת חגיגית, אז לקחתי את זה אול דה וויי. הסיפור של התזמורת הזו היא מפגש בין כלים מזרחיים ומערביים לבין מוזיקה מזרחית ומערבית.
"תום עשה לשאנסונים, בהתאם, עיבודים שהם המזרח פוגש את המערב הזה. אני שרה את 'לה וי א רוז', ו'מילורד', ואת 'נה רה גרטריאן', ואת 'פדאם פדאם' ועוד שירים, אני שרה שיר נוסף עם דוד ד'אור ששר בערב כל מיני תרגומים יפים של השירים, ואריאל ברט, שהיא סולנית מפוחית מאד מוכשרת, ילדה בת 18, שמנגנת איתי שיר ועם דוד שיר, ועושה גם כמה קטעים אינסטרומנטליים מאד יפים עם התזמורת, בתור סולנית יחידה.
"תום עושה את מה שהוא עושה עם התזמורת כבר שנים, שזה מדהים בפני עצמו. התזמורת מורכבת גם מכלים אותנטיים ומזרחיים, כמו קאנון ועוד וכינור ערבי, וגם ממיתרים קלאסיים ובראס ומתופף ודרבוקה, והמיקס הזה שבין השאנסונים לבין הצבע המזרחי זה התזמורת, כי זה העניין שם. יש שם גם נגנים אותנטיים וגם נגנים קלאסיים, זה הדבר המדהים."
תום כהן (יח"צ)
"אני ישראלית בינלאומית"
מי השאנסונרים שאת מרגישה הכי מחוברת אליהם?
"פיאף, ברל וברסנס, אלה שלושת המוסקטרים שלי."
מה את עושה היום, מוזיקלית, מעבר למופע עם התזמורת?
"שלשום הופעתי באינדינגב עם 'הבטי ברס', השקנו ממש עכשיו אלבום שכולו סווינג ושירים של ניו אורלינס. זה הווייב של ההרכב. היה לנו עכשיו סיבוב השקות של האלבום בכל הארץ, וב-10 בנובמבר נופיע במופע חשיפה בינלאומי ב'בסקולה'. לאחרונה גם הקמנו לתחייה את ה'בלאק בטי' לאיזה שנייה וחצי בפסטיבל 'אודסה תל אביב', עם אינטרפרטציות שלנו לכל מיני שירים על הגירה וזונות, בואי נקרא לזה ככה."
ועם כל החיפוש שלך בעבר המוזיקלי של הג'אז והסווינג, יש לך איזה מבט לא קטן לתת גם על העבר האישי שלך, שעדיין לא לגמרי התבוננת בו
"ברור. נולדתי שם, והשורשים שלי שם. אבא שלי היה אמן די מוכר באזרבייג'אן, אם תגגלי את השם שלו כנראה שתמצאי די מהר כל מיני יצירות שלו וכתבות עליו, אז יש לי את כל הצד של המשפחה של אבא שלי שאני לא מכירה אותם והם לא מכירים אותי, וזה לגמרי טיול שורשים שאני מתכננת לעשות מתישהו. אבל מצד שני גדלתי פה, ואני הכי ישראלית, כאילו. אני ישראלית בינלאומית."
אלה דניאל (צילום: גאיה סעדון)
המופע בון-שאנסון יתקיים ב-24 באוקטובר בשעה 20:00 בבית האופרה בתל אביב. מחירי הכרטיסים נעים בין 120-80 ₪, ניתן לרכוש מנוי לסדרה כולה. להזמנות: באתר האופרה או: 03-6927777
לרכישת כרטיסים