פעילויות לילדים, הצגות לילדים - ביקורת דיסקים: רוני, עברי לידר, אמנון פישר

אמנון פישר באלבום ביכורים מצוין, עברי לידר מתקן את הרושם של אלבומו האחרון באלבום הופעה אנרגטי ורוני מפתיעה בחומרים טובים אבל ההגשה שלה חסרת השראה.

חסר סקס אפיל

אני חייב להודות שהדיסק החדש של רוני תפס אותי לא מוכן. זהו בעצם חלקו השני של אלבום שיצא כבר לפני כחצי שנה, וכשהכנסתי אותו לקומפקט בפעם הראשונה והתכוננתי כבר להפעיל את האצבע על כפתור הסקיפ, פתאום שמתי לב למשהו מוזר. זה לא נשמע רע כפי שציפיתי. הצלילים שבקעו מהרמקולים בקטע הראשון היו מקפיצים וקלילים כאילו היה זה אלבום פופ אירופי למהדרין, בקטע השני הצטרף לזה גם לחן חביב וקליט שנדבק אלי למשך שעות ארוכות כמו מסטיק פירות מתקתק, ובכלל, היו שם דיוק והקפדה, שרוב אלבומי הפופ הישראליים היו רק מייחלים אליהם.

במהלך ההאזנה נזכרתי, שגם בחלקו הראשון של האלבום היו כמה קטעים מוצלחים שהפכו ללהיטים, אבל בכל זאת יש באלבום הזה בעיה מהותית אחת שמתגלה די במהרה. שלא כמו בריטני, קיילי, או כל זמרת פופ מצליחה אחרת, לרוני פשוט חסר את הקסם הזה שהופך ילדה לכוכבת אמיתית. כל ההשקעה, הלחנים המיובאים והנדסת הצליל המוצלחת לא מצליחים להציל או להחביא את הקול השטחי ואת ההגשה הבנאלית של הזמרת, ואחרי האזנה אחת או שתיים, כבר אין ממש סבלנות או חשק לחזור אליה להאזנות נוספות. אפשר רק לדמיין מה אפשר היה לעשות פה עם קצת סקס אפיל.

רוני – לא עוצרת II, פופ-ארט/הליקון

הממד החי

למרות האלבום האחרון והפושר שלו, עברי לידר הוא אחד ששומר אצלי על סף ציפיות גבוה, וסיבוב ההופעות האחרון שלו ממחיש בהחלט את הסיבות לכך. השירים אמנם ברובם אותם השירים, אבל הממד החי, כפי שהוא מצטייר מתוך אלבום ההופעה החדש (יש גם די.וי.די) מוסיף להם בדיוק את מה שהיה חסר. הבשרניות והאנרגיות הרוקיסטיות של הצליל, ההגשה מלאת החן והחיים של לידר והקשר הצפוף שלו עם הקהל במהלך ההופעה, עושים פה את כל ההבדל.

זה מתחיל עם "ניסים" הקצבי, ממשיך בסערה עם "יום טוב", וכשמגיעים ל"מטייל אוסטרלי" הרגוע, זה נשמע בדיוק במקום, ולא מאולץ וכבד כפי שנשמע האלבום המקורי. ממשיכים עם מירב השירים מתוך האלבום האחרון, וביניהם שוזר לידר באינטנסיביות הולכת וגדלה את להיטיו הישנים, עם מעטפת צליל אחידה שעושה לרובם חסד. "על קו המים" עם ברי סחרוף, "אדוני", שנכתב במקור עבור רוני, "ביום שמש יפה" המרגש, גרסת רמיקס ארוכה ומוצלחת ל"בוא" של ריטה, שנשמעת רעננה כביום היוולדה, ועוד כמה שיאים נוספים, הופכים את האלבום הזה למפגן כישרון מרשים, של אמן רגיש ופרפורמר יוצא דופן.

עברי לידר – live CD, הליקון

תמונות קצרות

ואחרון חביב, אלבום מעניין ומפתיע, שנחת אצלי מכיוון לא צפוי. את אמנון פישר פגשנו לראשונה לפני די הרבה שנים, בתוכנית הטלויזיה המיתולוגית "תוססס", שהציגה בפנינו גם את תמיר קמחי עוד לפני שהיה "רפיק", ואת אקי אבני, הרבה לפני שהיה מאמן קרב מגע בסדרות הוליוודיות. שלא כמו חבריו המפורסמים לתוכנית, קצת התרחק פישר מעולם הבידור, ואחרי סדרה של אירועים נעימים יותר ופחות, פנה להקליט אלבום אישי ומלא הבעה, שזוכה בימים אלה להפצה בחברת תקליטים מסודרת.

פישר הוא לא זמר במובן הקלאסי של המילה, אלא מעין משורר נודד או מספר סיפורים שבוחר במנגינות כדי שילוו את שיריו. ההפקה המוזיקלית האקוסטית והעשירה שבנה עבורו כרמל ליפשיץ, משחקת בין השאר גם על גבול הרוק והבלוז, ומשמשת כבת לוויה הולמת לשירתו של פישר, ואל הכנות שהוא משדר לאורך האלבום. הוא משרטט תמונות קצרות מתוך חייו, תוהה לגבי העתיד ומשליך בפנינו את פחדיו, ובונה תוך כדי כך תמונה מרתקת של איש מורכב ורגיש. באחת מהרצועות המיוחדות באלבום, הוא משלב את מילותיו של מאיר אריאל בנסיון החיים הפרטי שלו, ולאור אלבום הבכורה המצוין הזה, אין הדבר נראה לחלוטין בלתי הולם.

אמנון פישר – הבן של יוסף ומלי, MCI