אחד המיזמים הבולטים של העיר בת ים בחמש השנים האחרונות הוא "חג המחזמר", אותו יזם הבמאי אורי פסטר, המביים בו השנה גם הצגה משל עצמו, "צבא השמיים", אותה גם כתב. רוני וייס הלחין את שירי "צבא השמיים", המביא אל הבמה אגדה יהודית בהשראת "ספר הקבצנים" של מנדלי מוכר ספרים, שהשנה מציינים מאה שנה למותו. בהפקה החדשה הופך "מלך הקבצנים" למחזמר יהודי המשלב אמנויות לחימה, ומביא את סיפורו של בלן בית מרחץ ההופך למצביאו של צבא קבצנים בערבות רוסיה.
בין שחקני ההצגה נמצאת השחקנית רזיה ישראלי, ששמחה במיוחד להשתתף במחזמר, המאפשר לה ליהנות גם מכישורי השירה שלה.
"העיקר שאני שרה"
"מאז שהייתי ילדה חלמתי להיות שחקנית", מספרת ישראלי, "אבל הייתה תקופה שחשבתי להיות זמרת. למדתי כל התיכון אצל לולה שנצר (מורה מיתולוגית לפיתוח קול – ט.ג.), בתל אביב, אחר כך למדתי קצת אופרה אצל נתניה דוברת, אחת מזמרות האופרה הטובות בארץ ששרה אפילו פעם דואט עם פלסידו דומינגו באופרה הישראלית, וכבר בהצגה הראשונה שבה שיחקתי, 'סורגים', היה לי סולו שירה. אחר כך הייתי ב'אופרה בגרוש' והיו לי שירים, שרתי גם ב'המלאך הכחול' בבאר שבע, וכשהייתי עוד בלימודים נסעתי ללונדון לראות את 'קורוס ליין', וזה מה שרציתי, לשחק ולשיר.
"במשך השנים זה כבר פחות עניין אותי. עניינו אותי תפקידים במשחק בתיאטרון, עניינו אותי אתגרים של שפה יותר מאשר השירה, ונמשכתי יותר לתפקידים שיעניינו אותי. בתיאטרון, במחזות זמר, בסופו של דבר, יש פחות פוקוס על המשחק מאשר על השירה. עם השנים את רואה במיוזיקלס שלוקחים יותר ויותר זמרים וזמרות, ופעם זה לא היה ככה, פעם לקחו שחקנים ששרים, ובאמת עכשיו, כשאני מבוגרת והכול, זה בא לי בכיף."
רזיה ישראלי, תמונת יחסי ציבור
ואיך את מרגישה עכשיו עם לשיר במחזמר?
"בגלל זה הגעתי. אורי פסטר ואני היינו שותפים לדירה בשנות ה-80, הרחק הרחק, אני חושבת שזה היה בשנת 81', כשעבדתי בקאמרי. בתכלס, נתתי לו, בזמנו, את המחזה הראשון שהוא ביים, בעכו, 'אללה כרים'. כשהוא צלצל אליי ואמר לי שהוא רוצה שאני אשתתף, לא בדיוק שאלתי אותו מי משתתף ומה קורה שם. אמרתי, זה אורי, אני סומכת עליו, ונסעתי לאליפות העולם בחתירה, כי אני גם חותרת. ובאמצע האליפות הוא כתב לי איזה מייל שהוא החליף לי את התפקיד לתפקיד אחר, ואמרתי, אוקי, אני בטוחה ששדרגת לי את התפקיד, אני סומכת עליך, אני אחזור ונתחיל, וככה היה. לא ידעתי בדיוק למה אני נכנסת. ידעתי שיש שירים, ושאני אוהבת לשיר. מפה לשם הוא הוסיף לי פה והוסיף לי שם, ונוצרה דמות. מבחינתי, העיקר שאני שרה, כי אני מאוד אוהבת לשיר."
דת מול מדינה
ספרי קצת על הדמות שלך בהצגה
"אני משחקת במחזה שתי דמויות, זו של לודה וזו של גולדה. לודה היא הרבה פעמים הקומיק ריליף של ההצגה. היא דמות יותר קומית, יותר מצחיקה, שגם שרה. בפרק הראשון של ההצגה, זו עיירה יהודית שסבלה מפוגרומים, וכמו שהרוסים עושים פוגרומים בעיירות היהודיות, כך הקבצנים היהודים גונבים מעיירות יהודיות. בתפקיד שלי כיהודייה בעיירה אני מספרת על אמונה טפלה שקוראים לה 'חתונה שחורה', לפיה אם לוקחים זוג יתומים בעלי מום ומחתנים אותם בלילה בבית קברות, ושמים את הסדין עם הדם על המצבות, מחסלים מגיפות.
"את פישקה, שבורח מפוגרומים והופך אחר כך למצביא של הקבצנים, אני טוענת שצריך לחתן עם מישהי עיוורת, לכאורה, שמגיעה לעיירה, וככה יחוסלו הפוגרומים. פישקה בורח ליער ונשאר שם לבדו, ואני, שאין לי ילדים בהצגה, מאמצת לי אותו לבן. המטרה שלנו היא לפשוט על רוסים, כמו שהם עושים פוגרומים ביהודים, אז אנחנו ממליכים את פישקה להיות מעין ראש של צבא, להתרחק מהדת ולהתמסר לצבא, מה שמקומם עליו כמובן את רב העיירה, וככה זה מתגלגל. בסופו של דבר הרעיון לא צולח, ופישקה מחליט לחזור וללמוד ולחזור לדת."
צבא השמיים, תמונת יחסי ציבור
איזה חלק יש לשירה בתפקיד שלך?
"יש בהצגה שני זמרים צעירים ועוד זמרת, שנחשבים יותר הזמרים, ויש גם את אילן וייל, בן הזוג שלי בהצגה, ולו בכלל יש היסטוריה של שירה של שנים, אבל אני מאוד מוזיקלית, ושנים של לימודי שירה וזה, אז אני יותר משחקת את השירים. מגישה אותם מתוך משחק. אני באה לזה כאילו זה טקסט, כאילו זה מונולוג. אני לא חושבת על איך הקול שלי נשמע. על זה את כבר מתאמנת, אבל כשאני באה לבמה אני כאילו מדברת את זה, וזה יוצא כשיר.
"אני לא חושבת על המנגינה. אני כאילו במצב הנפשי של הרגע, והשילוב הזה, של לשחק, ולפתוח את הפה וזה יוצא בשירה, זה כיף. כשזה באמת משוחרר, ובאמת מתוך המצב, וכשאת לא מקשיבה לעצמך אלא רק אומרת את זה לפרטנר, אז זה נורא כיף."
יש אנשים שקצת פוחדים לעבוד עם אורי פסטר, כי הוא נחשב אדם לא קל. איך נראה מבחינתך תהליך העבודה איתו?
"פסטר, אני מתה עליו. הוא הורס. תמיד שמעתי את זה, שאומרים עליו שהוא לא קל, אז בסדר, שמעתי. הוא באמת נהדר. אני סומכת עליו בעיניים עצומות, נו, מה אני אגיד לך. הוא יודע בדיוק, הוא מרגיש כל פסיק הכי קטן, כל שינוי הכי קטן, אם מישהו שר משהו קצת שונה היום, ולא מחובר, הכול הוא מרגיש, והוא במאי מצוין. הוא גם כתב את ההצגה, ולאנשים יהיה עניין רב בסיפור כזה שחלק ממנו יכול לדבר קצת על משהו ספציפי שקורה גם היום, הנושא הזה של דת מול צבא, אם כי זה הולך למאה ה-16, אבל יש אלמנטים כאלה. מבחינת שירה ותנועה וסיפור, אני חושבת שלקהל תהיה חוויה מאוד מהנה."
צבא השמיים, תמונת יחסי ציבור
"ספורט יותר מדויק מתיאטרון"
סיפרת קודם שההצעה של אורי פסטר תפסה אותך באמצע אליפות חתירה
"אני אלופת ישראל בחתירה. זה ספורט מדהים, הוא לא כל כך נפוץ בארץ, ולא כל כך שומעים עליו, אבל זה ספורט מדהים, ואני כבר מכורה. לפני 12 שנה בול, בגיל 50, עשיתי לעצמי רישיון על אופנוע, והתחלתי לחתור. את יודעת מה זה הסירות הארוכות האלה שיש שמיניות, ורביעיות, וזוגיות ויחיד? זאת נקראת חתירה אקדמית, והייתי כבר בשלוש אליפויות עולם, ולפני שנה, בדנמרק, לקחתי מקום שלישי."
איך התחלת עם זה? תמיד היית ספורטיבית?
"תמיד רקדתי, אבל את העבודה הימית עשה בן זוגי, שהוא מתכנן חופים ובונה נמלים. הייתה עבודה קטנה כזאת, ואז אמרו לנו, תבואו, ככה, בשש וחצי בבוקר, וחותרים. אמרתי, שש וחצי?! זה לא ייתכן בכלל! והיום, כשאני קמה בחמש בבוקר לאימונים, זה כבר אפשרי. זה כיף לא רגיל. מעבר לזה שאת יודעת, זה לא תיאטרון, שבתיאטרון כל אחד יכול, פחות או יותר, לעשות כל תפקיד. מחר את לא באה, מישהו אחר יחליף אותך. בספורט זה הדבר המדויק ביותר. את צריכה להיות ראשונה. הכול על שניות. את צריכה לעשות אלף קילומטר בארבע דקות פלוס, אז את לא יכולה לעשות את זה בעשר דקות. זה או שאת טובה, או שאת לא טובה. זה הדבר הכי ברור."
וכל האימונים?
"אני אוהבת אימונים. אימונים של טכניקה, שאת כל יום רואה שיפור. את משתפרת כל הזמן, בכל דבר קטן. באחיזת המשוט, בתנועת הגוף, יש מיליון דברים. זה פאזל מאוד מורכב."
את מרגישה שהעיסוק הזה בספורט חוזר איתך באופן מסוים למשחק, עם איזה ערך מוסף שלא היה לפניו?
"בואי נגיד שזה נורא נורא מחזק את כל השרירים, זה נותן תמיכה נורא טובה לקול, לנשימות, הריאות עובדות, להתפוצץ. אני באה, עושה איזה 12 או 13 קילומטר, והולכת הביתה. זה אימון שלפעמים את יוצאת ממנו נורא עייפה, אבל לפעמים את גם יוצאת ממנו עם המון אנרגיה. האימונים האלה מלמדים אותך גם טכניקה, והתמדה, כדי להתקדם כל הזמן, ואני אוהבת רפטיציות שמקדמות אותך."
לרגעים נשמע שאת יותר נהנית לדבר על זה מאשר על התיאטרון
"אולי כי זה יותר חדש. מגיל 23 אני במשחק, ואני אוטוטו בת 62, וזה קשה להתלהב ממשהו לאורך שנים. מה גם שמקולנוע, למשל, אני הרבה יותר מתלהבת. אני מוכנה לראות שני סרטים ביום. קשה להוציא אותי לראות תיאטרון."
"צבא השמיים" יעלה ביום רביעי, 6 בדצמבר ב-20:30, וביום חמישי, 7 בדצמבר 2017 ב-17:30, 20:30, היכל התרבות בת ים. חג המחזמר – בת ים 2017 יתקיים בתאריכים 10-3 בדצמבר בהיכל התרבות בת ים. להזמנת כרטיסים: 03-5080031
להזמנת כרטיסים