"חג המחזמר בת ים" - במה למחזות זמר מקוריים בבכורה עולמית, פרי יוזמתו של הבמאי אורי פסטר, חוגג השנה חמש שנים להיווסדו, ומעלה בבכורה שלושה מחזות זמר מקוריים שנוצרו על ידי יוצרים מהשורה הראשונה.
 
פסטר, שגדל בעפולה וזוכר היטב את הנסיעות משם לאולם אלהמברה בתל אביב כדי לצפות במחזות זמר, מדבר לא מעט על החשיבות שיש בלתת הזדמנות לשחקנים צעירים ומתבגרים כאחד, ולאפשר קיצור דרך ליוצרים שרוצים שהתיאטרונים בארץ יכירו בהם.
 
האיש שחתום בין היתר על להיטים כמו "פיטר פן" ו"הקוסם" ואף נמנה עם חלוצי הז׳אנר עוד בשנות ה-80, מתעקש לא לנוח לרגע. והאני מאמין שלו ברור כשמש: "מאחר שמחזמר משלב את כל אמנויות הבמה, הוא ללא ספק עומד בראש הסולם של העשייה התיאטרלית", וגם ש"תרבות המקור בתיאטרון חייבת לשלוט". 
  
"התעייפתי מהמלחמה בתיאטרונים הגדולים"
 
 השנה מלאו חמש שנים ליוזמה שלך. על מה אתה מרגיש שאתה עוד מתעקש או נאבק במיוחד?
 
"היוזמה הזו נולדה מאחר שאין בארץ הופעות שואו-קייס קצרות, מופעי ניסיון שאליהם מגיעים אנשי תיאטרון רבים. בעולם, כשמנהלי תיאטרונים מגיעים לראות מחזות זמר הם לא תמיד יכולים להחליט על הטיב אם לא מציגים להם שואו-קייס של 25 דקות עם השחקנים והתזמורת והתלבושות והתפאורה וכו׳. התרבות הזאת לא קיימת בארץ, והרגשתי שאין סיכוי שמנהלי התיאטראות הרפרטואריים בארץ יהמרו על מחזמר מקורי אם אני לא אצור לזה במה של פרזנטציות.
 
"הרי זה לא יתכן שתיאטרון הקאמרי במשך 40 שנה לא העלה אף מחזמר מקורי, ואותו דבר תיאטרון הבימה, שלא לדבר על תיאטרון גשר שאפילו לא פוזל לכיוון. אני עייף מלהילחם בתיאטרונים, מה שמנחה אותי הוא לעשות מעשה וכך בעצם קם המפעל חיים הזה שלי. אז בשנה הראשונה קצת ציקצקו ונאלמו דום כשהם ראו מחזות זמר כמו 'כלה על הנייר' שצדי צרפתי ביים ונאוה סמל כתבה, ו'בילי שוורץ' של אוהד חיטמן ושירילי דשא שנלקח על ידי תיאטרון חיפה שפיתח אותו והוכיח שמחזמר מקורי יכול להצליח להחזיר את הכסף ולזכות לאהבת הקהל והביקורת. כבר מהשנה הראשונה בעצם חג המחזמר קיים את יעודו. עכשיו גם יש פרסים לשחקנים בהצגות ופרסים לשחקנים במחזות זמר."
 
עוד מחזמר שמצטרף לתיאטרון באר שבע הוא "סוליקה" שעלה בשנה שעברה בחג המחזמר - סיפור אהבה בין נערה יהודייה ליורש העצר של טנג׳יר שכתבו מאור סבג ותאיר סיבוני, וביים עלי קפלן וידלמן. המחזמר מבוסס על סיפור אמיתי, ו"יהפוך ללהיט גדול", מבטיח פסטר. השנה, בתום החג החמישי הוא מאמין ש"כל שלוש ההפקות שיועלו בו בבכורה יאומצו על ידי התיאטראות."



אורי פסטר בחזרות, צילום: רפי דלויה


למה אתה כל כך מתעקש על הפקות מקור?
 
"אני מאמין שלקהל הישראלי הרבה יותר קל להזדהות עם מחזות מקוריים. למה הבימה עושה 'אוויטה' ולא מושיט יד למחזות הזמר המקוריים? כשהפניתי את השאלה לאותם מנהלים אמנותיים התשובה שקיבלתי מהם הייתה שהם מחפשים מותג, שם ושהקהל יכיר את השירים.
 
"מישהו הכיר את השירים של 'קזבלן' לפני שהוא עלה? או את השירים של 'שלמה המלך ושלמי הסנדלר' או את 'לחיי העם הזה' מתוך המחזמר 'איי לייק מייק' למילותיו של חיים חפר וללחן של דובי זלצר? אלה שירים שהפכו נכסי צאן ברזל במדינה שלנו. איך זה יכול להיות שבשנות ה-50 וה-60 לא היה פחד להמר על יצירה ועשייה מקורית ופתאום חלף עבר לו הזמן? ברור שיותר פשוט להעלות מחזות זמר שקל להעתיק אותם מבמות הווסט אנד או ברודווי, אבל עם מה זה משאיר אותנו?" 
  


משיח עכשיו, צילום: רפי דלויה


יוצרים ותיקים, מלחינים גדולים

"זו עבודה מאוד קשה, סיזיפית ממש, אבל אהבת הקהל ואהדת מבקרי התיאטרון מעודדות אותי להמשיך לעשות את הדרך הזו ולקרוא לאנשים צעירים וותיקים לבוא ולחשוף את היצירות שלהם."
 
בארבע השנים הראשונות הוא הקפיד לעבוד עם יוצרים שזה היה המחזמר הראשון ואפילו המחזה הראשון שכתבו, כשהוא מלווה אותם משלב הסינופסיס. השנה, בחגיגות החמש, החליט פסטר לחגוג את היוזמה באופן קצת יותר מקצועי, ופנה לשני יוצרים ותיקים שמחזות הזמר שלהם שכבו כמעט 15 שנה מחכים בציפייה לתיאטרון רפרטוארי כזה או אחר.
 
אפרים סידון, שהוא גם חבר הוועדה האמנותית של חג המחזמר, הציע את "משיח עכשיו" שעוסק בסיפורו של גדול משיחי היהודים-שבתי צבי, ועוד מחזמר של בועז אפלבאום שבא בכלל מהפוליטיקה וכתב את "טראסק" - מחזמר שבו אלתרמן ושלונסקי יוצאים למסע חקירת מותו של ביאליק שנפטר במפתיע בווינה.
 
גם המלחינים השנה הם בעלי ניסיון: קובי אשרת, יונתן כנען ורוני וייס הם מוזיקאים עתירי זכויות שמעולם לא ניתנה להם הלגיטימציה לכתוב מוזיקה למחזמר מקורי למבוגרים. בנוסף יעלה השנה ב"חג המחזמר" גם מחזה של פסטר עצמו בשם "צבא השמיים", שעוסק בסוגיית השוויון בנטל ונדחה במשך שנים על ידי התיאטרונים. אחרי שהעניק את היוזמה בארבע השנים הקודמות ליוצרים צעירים, הוא מרגיש נוח להעלות משהו משל עצמו. 
 


צבא השמיים, צילום: רפי דלויה


אתה מצליח להלהיב את עצמך לפני כל חג המחזמר?
 
"השנה יותר מתמיד אני מרגיש בטוח להתלהב ולדבר על זה. בשנים הקודמות הוצאנו קול קורא, אנשים כתבו לפעמים במיוחד והרבה פעמים ההתחלה הייתה מדף תקציר. את חלקם ממש לימדתי איך לכתוב מחזמר כשהמוזיקה והפזמונים נכתבו תוך כדי. השנה מדובר ביוצרים שעברו כברת דרך ארוכה בחייהם." 
  
 

טראסק, צילום: רפי דלויה



"הפכנו לסיפור הצלחה"
  
מה צריך לדעת בשביל לכתוב מחזמר?
 
"זה דבר שונה לחלוטין ממחזה. היום המחזמר המודרני מחבר את השירים המושרים עם העלילה. בעבר השירים היו עוצרים את העלילה, מקלילים לרגע. השירים חייבים להיות מקדמי עלילה, או במערכות היחסים בין הדמויות או במונולוגים פנימיים שמבהירים לנו מה הדמות עומדת לעשות ולמה."
 
האם מחזמר יכול בכלל לגעת בעצבים החשופים? האם הדגש על החלק המוזיקלי לא מראש מקליל ומעמם קצת?
 
"זה היה נכון אולי לתפיסה הישנה של מחזמר. כבר הרבה מאוד שנים שהדימוי של המחזמר כמיוזיקל קומדי עם 'נאמברים' לא נכון."
 
פסטר מדבר על המחזמר החדש והמדובר בניו יורק, "ביקור התזמורת" - סרטו של ערן קולירין, שהפך ביוזמה אמריקאית להפקת תיאטרון הזוכה לשבחים באוף ברודוויי. המוזיקה שם הגדילה את סיפור העלילה, והקמתו מחדש של הסרט כמחזמר מקומי זכה להצלחה, פרסים ולהרעפת אהבה בסדר גודל שאיש לא ציפה לה ומצליח גם לתת לו הרבה כבוד וגם להפיח בו חיים חדשים.
 
"שמעתי שכל המנהלים האמנותיים נוסעים עכשיו לניו-יורק לראות את המחזמר בניסיון לקנות אותו. זה האבסורד שלנו. למה לשפוך כסף בפעם הרביעית על 'עלובי החיים'? אני לא מתווכח עם האיכות ויופיים של מחזות הזמר שמוצגים כאן, אבל עובדתית ההצלחות של התיאטרונים הרפרטואריים הן הצלחות של מחזות מקוריים: 'אישה בורחת מבשורה', 'סוס אחד נכנס לבר', 'הזאבים'. אלה בחירות שיודעות לנשום היטב את הבעיות של כולנו, ומחזאות הזמר, לפחות של המחזות שאנחנו מציעים השנה, חזקה באותה מידה."
 
מנהלי תיאטרונים באים לצפות בחג המחזמר?
 
"אנחנו כל כך מצליחים היום שהתחושה שלי היא שהם מקנאים בנו. האגו גורם להם להיות עסוקים בעצמם ולא להיות פתוחים לדברים חדשים. אני מביא כל כך הרבה שחקנים צעירים מצוינים שבאים ויוצרים בחדווה והייתי רוצה שהעבודה שלהם תמשיך, היא ראויה להמשיך. המאבק הוא רק בתחילתו." 
  


משיח עכשיו, צילום: רפי דלויה


"הסבסוד חייב ללכת ליצירה מקורית"
 
 מה הסוד לתמהיל מנצח?
  
"בדיוק כמו במחזה טוב, סיפור חזק. למה 'כנר על הגג' הוא נצחי? כי זה סיפור מעניין ומרגש שכל הזמן הולך ומתקדם מבת אחת לשנייה. התמהיל להצלחה מורכב מהסיפור ומהמוזיקה שחייבת להתאים לרוח הסיפור ולדעת לקדם אותו. אסור לה להיות חדגונית היא חייבת להפתיע וליצור באלאנס בין נאמברים לבין רגעים אינטימיים, אותה שירה כאילו פנימית של הדמויות.
 
פסטר נזהר ומציין שאינו משוכנע לגמרי בכל מה שהוא אומר: "גם בשבילי 'צבא השמיים' הוא המחזמר הראשון שאני כותב למבוגרים, מעולם לא נתנו לי הזדמנות לפני זה. מה שכן יצרתי אלה מחזות זמר לכל המשפחה, מ'המלך מתיא הראשון' ו'מלך היהודים' בהבימה דרך 'פיטר פן' בתיאטרון חיפה ועד 'הקוסם', 'גריז' ו'הכל אגדה' שהיו הפקות פרטיות-מסחריות של המפיק יהודה טלית, והפכו ללהיטים שוברי קופות, משהו שאני כבר לא עושה משנת 2000.
 
"היום אני תר אחרי מחזות זמר עם אווירה. אנחנו מקפידים ב'חג המחזמר' שהמחזות לא יהיו סתם עוד סיפור אהבה, או עלילה המתרחשת מאחורי הקלעים של התיאטרון, אלא דברים שהם יותר בעלי משמעות. פוליטיים חברתיים."
 
בסיום המחזמר שלך, "צבא השמיים", הגיבור רוצה לחזור להיות דתי כדי להפוך לרב גדול ולשכנע את מאמיניו בחוכמת הכוח היהודי שצריך לצאת ולהגן. יש לך תכניות להפוך לרב גדול?
 
"ממש לא, יש לי תכניות להפוך לאמן שמשפיע על מה שקורה בתיאטרון הישראלי. גם להביא קהל וגם לעשות משהו מאתגר ומשמעותי מאוד. גם אני חטאתי בזמנו אבל היום ברור לי שכספי הסבסוד צריכים להיות מופנים ליצירה מקורית. אחרי שנה שנתיים שננסה את זה נרוויח קהל יותר צעיר שאולי לא מגיע לתיאטרון הממסדי. החלום שלי הוא שהיצירה המקורית רק תתעבה ומי שיכול לגרום לשינוי הזה הוא אלה שמחלקים את הכספים.
 
"דוגמא משמעותית שמאוד מפריעה לי היא 'פסטיבל ישראל', שמקבל ממשרד התרבות והספורט את התקציב הכי גדול וכמות היצירות המקוריות שם היא מזערית. היום הקהל כל דקה נוסע ורואה דברים בחו״ל, הוא לא צריך את פסטיבל ישראל בשביל זה. אני מדבר על תמהיל, על מידתיות, על 80 אחוז יצירות מקוריות ו-20 אחוז יצירות מחו"ל. יש לנו כותבים מדהימים, מוזיקאים מדהימים ומבצעים ושחקנים מדהימים. זה לא הימור לתת להם הזדמנות לעשות את מה שהם טובים בו." 
  


אורי פסטר, צילום: רפי דלויה

"אני איש טוטאלי"
 
 עשית כל כך הרבה דברים, אתה מרגיש שעכשיו מצאת את מקומך?
 
"אם הייתי מרגיש שמצאתי את מקומי לא היה לי שום דרייב לנוע קדימה. אני בכלל אדם שאף פעם לא מרגיש מסופק. 'חג המחזמר' הוא באמת מפעל חיים מבחינתי שזוכה גם להרבה מאוד תשבחות, אבל זה לא מרגיע אותי. זו חגיגה איכותית מאוד אבל הייתי מרגיש טוב יותר אם לכל ההצגות היה המשך. הייתי רוצה שגם מפיקים פרטיים יבואו לראות ויבחרו להריץ חלק מהן, אז זו תהיה חגיגה.
 
"אני כרגע בשיא העשייה וכשאדם נמצא בשיא העשייה קשה לו לדייק. אני כן יודע שאמרתי את המילה שלי בתחום מחזות הזמר לכל המשפחה ולכן סיימתי עם הז'אנר הזה. אני יודע שאמרתי את המילה שלי בתחום המחזאות המקורית שאני כתבתי ושכתבו אחרים. פניי היום לקידום תרבות המקור בכל דרך אפשרית ואני גם מאוד מתגעגע לקולנוע והייתי רוצה לשוב בקרוב לצילומי סרטים. זו חוויית חיים. ככותב, מבחינתי קולנוע הוא הצעד הבא."
 
אחרי כל כך הרבה שנים איך אתה עדיין מאתגר את עצמך?
 
"כל פעם יוזם פרויקט אחר. אני משתעמם מאוד מהר. עכשיו יזמתי פרויקט לשנות ה-70 של המדינה שנקרא המחזמר של המדינה. אני רוצה שכל התיאטרונים יצרו מחזות זמר, כל תיאטרון על פי עשור אחר, לכל שבעת העשורים של קיומנו.
 
"בגדול כל מה שאנחנו צריכים זה בריאות ושכל משפחתנו ואהובינו יהיו בסדר כדי שנוכל לפעול וליזום ולעשות וליצור. אני טוטאלי והטוטאליות הזו מאוד משמחת אותי. אני קורא כל פרוזה שנכתבת כאן, אני כל הזמן מחפש סיפור ואני עובד בהנאה מאוד גדולה." 

צבא השמיים, תמונת יחסי ציבור  

"בישראל חסרה צניעות"

מה הדבר הכי משמעותי שעשרות שנים כיוצר בתעשייה לימדו אותך על החיים?
 
"שאנשים הם כפויי טובה ושאסור לי לקחת את זה ללב. מאוד קשה בארצנו. אני חייתי כמה שנים בלוס אנג׳לס וחזרתי לכאן בגלל מצב משפחתי ואלה היו שנים מאוד מאושרות מבחינתי. שם כל אחד מתעסק בעבודה שלו. עוזר צלם מבסוט שהוא עוזר צלם ולא רוצה להיות צלם. צלם מבסוט שהוא צלם ולא רוצה להיות במאי. הם כולם מוקירים את התפקיד שלהם. פה, כולם בדרך לתפקיד הבא ומה שנוצר בתיאטרון הישראלי, לדוגמא, הוא שיש שחקנים שמביימים שהם גם מנהלים אמנותיים שהם גם דרמטורגים. התחושה היא של חוסר צניעות, מצב שבו כולם רוצים לעשות את הכל, מה שיוצר בסופו של דבר בינוניות מאוד גדולה וחוסר אהבה למקצוע."
 
אז לפי מה שאתה מתאר איך יש לנו בכלל סיכוי?
 
"אני לא אומר שאין לנו סיכוי, אני אומר שיש לי חלומות."
 
ממה אתה שואב כוח?
 
"מהשעמום. הכול נורא משעמם אלא אם אתה עסוק ביצירה."
 
מה החלום האמיתי שלך?
 
"לנהל את פסטיבל ישראל. להפוך אותו לבעל ערך, שיעלו לרגל לירושלים כדי לראות אמנים ויוצרים ישראלים." 
 
נפרדים מנאוה סמל

מותה הטרגי של המחזאית נאוה סמל, תפס את חבריה בחג המחזמר בת ים בחזרות האחרונות לערב הפתיחה שיתקיים היום (ראשון) בערב.

נאוה סמל ז"ל היתה חברת נשיאות הכבוד של הפסטיבל, היא כתבה עם דניאל סלומון את המחזמר "כלה על הנייר" שביים צדי צרפתי שהיה המחזמר הראשון שפתח את הפסטיבל הראשון ב-2013, ולמעשה הוא הבכורה העולמית הראשונה של פרויקט מחזאות הזמר המקורית בבת-ים.
במחזמר המבוסס על ספרה כיכבו אגם רודברג, ארז רגב, סער בדישי ומייקל הרפז.

מייסד הפסטיבל ומנהלו האמנותי אורי פסטר הודיע שערב הפתיחה שיתקיים הערב והפסטיבל החמישי יוקדשו לזכרה של נאוה סמל ז"ל.
 
כמו כן, תחרות פרסיי השחקנים של הפסטיבל תקרא מפסטיבל זה ואילך: פרסי נאוה סמל למצוינות בתחום המשחק.

חג המחזמר – בת ים 2017 יתקיים בתאריכים 10-3 בדצמבר בהיכל התרבות בת ים. להזמנת כרטיסים