מזכרת והתראה

50 שנים אינם פרק זמן ארוך למי שזכה וראה ב-1968 את הלהיט הגדול שיצא מתחת ידיו של יעקב אגמון ותיאטרון "בימות", עם יוצרים ששמותיהם חרותים בהיכל התהילה של התרבות היהודית, זו שהייתה וזו שנוצרה כמבראשית במופע הזה. היו שם יוסי יזרעאלי, אז במאי צעיר ורענן בשדה התאטרון הישראלי, דני קרוון, הפסל שמצא דרך אל הבמה בהשראתה של מרתה גרהאם, המלחין מאיר נוי, מומחה לזמר היהודי המסורתי, והמנהל המוזיקלי והמעבד יוחנן זראי, שניהם מהבולטים בזמר העברי החדש. והיה גם העורך של כל החומרים - דן אלמגור, שכל תיאור של תרומתו לתרבות הישראלית יקפח אותו. 

הם הפכו את הרעיון של שלמה ניצן, אז שחקן צעיר עם ניגון חסידי בנשמה, ואת הייעוץ של הרב שמואל אבידור הכהן ושל יואב אלשטיין למופע שהיכה בתדהמה את הציבור בארץ. על הבמה ניצבו, שיחקו ושרו אז לוליק, חנה רוט, דני ליטני, בתיה ברק, דבורה דותן ושלמה ניצן ששפעו קסם במופע שעל פניו היה נוסטלגיה, ובמהותו היה חיזוק התודעה על הקשר שלא יינתק עם העבר הרחוק או הקרוב יותר. 


איש חסיד היה, צילום: ז'ראר אלון

דן אלמגור כתב אז כי "העבודה על 'איש חסיד היה' היתה כרוכה לגבינו בשרשרת של הפתעות: תחילה, ההפתעה שבעצם המפגש הראשון עם חומר מופלא, שלא היה מוכר לנו כמעט קודם. וההפתעה הנעימה בכולן, הצלחתה חסרת התקדים של ההצגה בקרב הצופים הישראלים, צעירים וקשישים כאחד."

יוחנן זראי כתב כי"יש שירים חסידיים שראו אור יום עוד בימי הקיסר האוסטרי יוזף השני. נכדיהם של מחברי השירים הללו שרו אותם לאחרונה מול תאי הגזים של אושוויץ. עצם העובדה, שניגונים חסידיים רבים נותרו בידי קומץ ניצולים מהשואה ושאנו שרים אותם, כאן ועכשיו ומעבירים אותם לידי הדורות הבאים כמורשה נפלאה, אם גם טרגית - דבר זה חייב לשמש מזכרת והתראה שהדברים שקרו לא יחזרו עוד שנית, לעולם!"


איש חסיד היה, צילום: ז'ראר אלון


עטרה ליושנה

הפקות שונות של המופע עלו במהלך השנים, ובעשור האחרון עלו שתי הפקות חדשות ומשוכללות של המופע. לפני תשע שנים בבית צבי בבימויו של דניאל אפרת עם כוריאוגרפיה של גלעד קמחי שהעמידו על הבמה אירוע מרתק, בו "להקת שחקנים צעירה שהיא מעין כת, נאספת כדי לקיים 'סיאנס' ולהעלות באוב את הדמויות, הסיפורים והשירים, הצחוק המהול תמיד בדמע ובכמיהה נצחית."

השכלול הגדול יותר היה לפני שלוש שנים בהפקה חדשה ומשותפת של תיאטרון חיפה והתיאטרון הלאומי הבימה, בבימויו של איציק ויינגרטן ובשינוי אדרת שתפר מנהלה המוזיקלי, המלחין אורי וידיסלבסקי. וידיסלבסקי ערך את כל העיבודים, בחר ארבעה שירים נציגים לזמר חסידי "עכשווי" כהגדרתו – מאת שולי רנד, אביהו מדינה, עזרא אהרון ונעמי שמר - וכתב 13 ניגונים ולחנים חדשים לטקסטים של אלמגור, בנוסף על אלה של רבי נחמן מברסלב, רבי ישראל נג'ארה ותהלים. 

ובכל זאת לא נמחקה הנוסטלגיה אל אותו אירוע מכונן מלפני יובל שנים, והיא שהביאה להחלטה של ששי קשת, מנהל היידישפיל, להחזיר עטרה ליושנה ואפילו בשפה של הימים הרחוקים שהלכו לבלי שוב, בתרגום מעברית של אריה בלינדר. נוסטלגיה שלמה, שיוצרת חוויה מסוג חדש, ופותחת דלת לקהל חדש, כמו זוג ידידיי הצעירים שבאו, שמעו, נעזרו בכתוביות העבריות של המקור, ויצא נרגשים ואסירי תודה.


איש חסיד היה, צילום: ז'ראר אלון


לקרב רחוקים

ואמנם ״געווען אמאל א מענטש א חסיד״, כשמה של מההצגה החדשה של היידישפיל, היא תענוג בבימויו המצוין של שוקי וגנר - שגדל על אותה גרסה מקורית מאז - והוא סוגר בהפקה הזאת מעגל בגרסתו שכעדותו ״כולה אהבה ענקית למורשת התרבותית״ שגדל עליה. 

וגנר עושה זאת בחוכמה עם מצגת השקופיות בהשראת התפאורה המקורית של דני קרוון, ששולבו ברקע כווידאו ארט של אדריאנה לובינה שגם עיצבה יפה את של הבמה והתלבושות.ֿֿ מישה צ׳רניאבסקי עיצב תאורה יפה עם ניחוח נוסטלגי משלה. 


איש חסיד היה, צילום: ז'ראר אלון

אך בעיקר היו אלה צעיריה הנצחיים של היידיש החדשה, ענת עצמון ואנדריי קשקר, וצעיריה שזה מקרוב נכבשו בקסמיה: הילית דייטש-שני, מירי רגנדורפר, יהונתן רוזן, רותם מלר, ניב שפיר ודותן עמרני, שתחת ניהולה מוזיקלי המצוין של מיכל סלומון ועיבודיה, חיו מחדש את המהתלות והחוכמות שהיטיבו לספר והצלילים שהשמיעו בקולותיהם הערבים.

התוצאה היא מפגש נוסטלגי כפול ומרגש והזדמנות לקרב רחוקים ולחזק את התודעה של ריבוי תרבויות בעם אחד, החוגג את 70 שנות עצמאות של המדינה. 

א שיינע מייסע, און אלע מוז זעהן. שנעל. (מעשייה יפה וכולם חייבים לראות. מהר).

איש חסיד היה, צילום: ז'ראר אלון

לרכישת כרטיסים