איפה הבושה?

פסטיבל א-ז'אנר 2018  תיאטרון תמונע ביקש בקול הקורא להפנות את המבט אל מה שנמצא, כביכול, מאחורי חזית הבית, אל "החצר האחורית". יוצרות ויוצרים נקראו להגיב על החצר האחורית כמושג וכרעיון : מקום אליו נזרקים דברים לא ראויים לקדמת או לפנים הבית. דברים שאין להם יותר מקום. דברים שאנחנו מתביישים בהם.
 
מרגע שנהגה הרעיון, המציאות טסה במהירות מסחררת, הציפה והעלתה אצלנו שאלות: איזו משמעות יש היום ל"חצר האחורית" במישור החברתי והפוליטי במדינת ישראל ובעולם? האם מה שהוגדר עד היום כחצר אחורית, כבר הפך לחזית הבית?

האם יש צורך במושג הזה כשהבושה כבר לא קיימת וכשההסתרה התחלפה בהטחה ישירות לפנים?האם אנחנו נמצאים ברגע שהעולם מגדיר את השפה שלו, את היחס בין "חצר אחורית" ל"חזית" מחדש? 
 
השנה בפסטיבל א-ז'אנר היוצרים והיוצרות מזמינים את הקהל לבדק בית אישי חברתי ופוליטי, בירור חווייתי של המושג ומשמעותו בעידן שבו ההגדרות והגבולות הישנים מיטשטשים ונקבעים מחדש.
 
החצר האחורית של הרשת החברתית, החצר האחורית של ההיסטוריה המשפחתית, החצר האחורית של המוסר והנורמות החברתיות, החצר האחורית של ההמנון הלאומי, החצר האחורית של הילדות ועוד חצרות אחוריים – שלוש עשרה עבודות פרפורמנס בודקות את הלא מדובר, את ההקשר החדש של החצר האחורית, מנסות לנסח שפה וקודים חדשים. 
 
השנה ביום הראשון של הפסטיבל (רביעי 25 באפריל) תתארח עבודת פרפורמנס מיוחדת שהיא שיתוף פעולה בין תיאטרון תמונע למכון הפולני. שיתוף הפעולה הזה הוא פרי היחסים הארוכים והמתהדקים של תמונע עם סצנת התיאטרון והפרפורמנס הפולניים. הנריק צ'שניק, צייר בעל שם עולמי בליווי איירק וויאצ'ק, מוזיקאי פולני ותדאוש דאברובסקי, משורר פולני מהגל הצעיר של משוררי פולין פוגשים על הבמה את עדי קיסר, מהבולטות במשוררות הישראליות החדשות. המפגש יוצר עבודה שמשלבת ציור, מוזיקה ושירה. 
 
ניהול אמנותי ואוצרות: נאוה צוקרמן וניצן כהן, יוזם הפסטיבל: יאיר ורדי, מפיקה: יעל פולמן. 

מופעי הפסטיבל

הופעות אורחות
 
קולאז' מהחצר האחורית

עבודה אורחת - פולין/ישראל. הנריק צ'שניק, איירק וויאצ'ק, תדאוש דאברובסקי. מפגש בין הנריק צ'שניק, צייר פולני, איירק וויאצ'ק, מוזיקאי פולני ותדאוש דאברובסקי, משורר פולני צעיר עם  עלית קרייז, פרפורמרית ישראלית. שירה פולנית חדשה, שירה עברית חדשה, מוזיקה וציור בעבודה ניסיונית. 
 
25 באפריל, 20:00. קולאז' מהחצר האחורית


עלית קרייז, מקור: אתר תמונע

יעל טל ונעמה רדלר - בום! התאהבתי

אמר ראיתי אותך בזה, נו, בהופעה, אמרתי אה, ומה חשבת? איך היה? אמר "אה לא נשארתי. לא אוהב מילים". בום! התאהבתי. איך הליקופטר תמיד קוטע לי את חוט המחשבה. מערבב בין קודש לחול, בין מלחמה לאהבה. כמו אז מול הים. אפשר להתפשט, אפשר לגעת במקומות הכי קרובים, 
אבל הכי קשה לשיר ליד מי שאולי אוהבים. כמו אז באושוויץ. כשנסעתי לפולין כי הייתי מאוהבת באלון. מופע של מוזיקה מדוברת על גבריות ונשיות ומלחמה ואהבה ועל המלחמה לאהוב.

25 באפריל, 22:00. בום! התאהבתי

הערבי האחרון

צו השעה והצורך הטבעי שלנו להתנתקות מהעם הפלסטיני היוו השראה מרכזית ליצירה  "הערבי האחרון"  שבה חוברים יוצרים יהודים ופלסטינים אזרחי ישראל לעשייה משותפת על מנת לקדם את הרעיון האוטופי ולהופכו למציאות. זהו אירוע אפוקליפטי של שירה, תפילה והתכוונות משותפת של האמנים והקהל סביב נושאים של היפרדות, הפרדה ופרידה. יוצרים: סמדר יערון, ד"ר נטלי תורג'מן, יוצרים מבצעים: מריה מסרי, מייסרה מסרי.

26 באפריל, 22:00. הערבי האחרון

מופעי תכנית א'

אסמרוב נגושה 
מה אתם חושבים עליי ? עבודת רחוב על הגזענות כחצר אחורית. אסמרוב נגושה, מבקש מקלט בן 21, הגיע לארץ מאריתריאה  לפני שש שנים. הוא כבר מרגיש שייך לפה, רק שהמדינה לא מוכנה לתת לו להישאר ומעוניינת לגרש אותו. לפני מספר חודשים ברחוב דיזנגוף הוא נעמד לבוש בחולצה לבנה וכסוי עיניים והגיש לעוברים ושבים טושים שחורים שיכתבו עליו מה הם חושבים עליו.  עכשיו הוא מגיע לפסטיבל א-ז'אנר החצר האחורית ומזמין אתכםן לכתוב עליו את המחשבות שלכם. יוצר : אסמרוב נגושה



אסמורב נגושה תמונת יחסי ציבור

 
רדיו תמונע – שיחות מהחצר האחורית
 
 
רדיו תמונע חוזר לפסטיבל א-ז'אנר והפעם במתכונת של רדיו מהחצר האחורית. שדרנים ושדרניות יראיינו אנשים שנמצאים אצלנו בתודעה כאנשים מהחצר האחורית. הבר של תיאטרון תמונע יהפוך לתחנת רדיו ויקבל את פני האנשים הנכנסים לפסטיבל. במהלך הערב יהפוך לעבוד מיצב שתפרוש פודקאסטים מחצרות אחוריים בארץ ובעולם כמו : קונספירציות, סקס, עב"מים ועוד. פורמט ואוצרות : מור לידור   

  
מופע-הרצאה: על סינון תוכן ברשתות החברתיות
עבודה אינטראקטיבית אקטואלית ורלוונטית לזמננו. חצר אחורית של הרשת החברתית וגבולות המוסר החדשים. כאשר אנחנו נתקלים באינטרנט בתוכן פוגעני או מטריד, אנחנו לוחצים על כפתור "דווח".  אבל מה קורה לתוכן הזה אחר כך? ומי מחליט על זה? אנחנו מזמינים אתכם להרצגה אינטראקטיבית (Lecture Performance) המבוססת על מצגות ההדרכה הרשמיות של פייסבוק שהודלפו לעיתון ה-Guardian. המופע חושף את מאחורי הקלעים של הרשת החברתית הגדולה בעולם ומאפשר לקהל להשתתף ולבצע בחירות מוסריות בהתאם לרוח החברה וכראוי לעובדים מן המניין. יצירה: ליאור זלמנסון ומיה אופיר מגנט
   
מעיין צדקה
על המקום - עבודת סאונד בשיתוף ספריית לוינסקי החצר האחורית של תל אביב בצל איום הגירוש. העבודה היא מיצב סאונד העושה שימוש בהקלטות שטח מהחצר האחורית של תל אביב - אזור נוה שאנן, התחנה המרכזית, וגינת לוינסקי. במרכז מעגלי סאונד הדו״ח ״זה לא מקום לילדים״ תמונת מצב: חייהם של ילדי מבקשי המקלט בדרום תל אביב. אלה יושמעו לאחר שיוקלטו על ידי המתנדבים. העבודה מזמינה את הקהל להקריא מהדו”ח ולהיות שותפים פעילים בעבודה ובהעלאת מצב ילדי השכונה למודעות. הדו״ח חובר ע״י צוות הספריה: יואב שפרנק, חן רווה, דפנה ליכטמן, וכולל ראיונות עם הילדים המהווים חלק מהספריה. יוצרת: מעיין צדקה בשיתוף מתנדבי הספרייה בגינת לוינסקי
 



מעיין צדקה, צילום: טליה דוידי
 


הגר מיטלפונקט
רעשי רקע/ בשולי גלימתו של המלך חסן השני - אמת שקרתה כמו סיפור החצר האחורית של החברה – דחויים ונפלטים במבנה נטוש. אישה נורמטיבית מיישוב ממוצע מרגישה זרה, רמאית, לא תואמת. טובעת בביצות האנחנו ונחנקת בישימון האקרשטיין הגדול. היא מחפשת לייצר מפלט דרך פעולה אמנותית מתמשכת שהיא עושה במתחם בנייה נטוש. מפגש עם דמות נוספת שפעילה במקום מחדד שאלות, אך גם מציף חזק תשובה או שתיים. סיפור בחברותא. הגר מיטלפונקט מגלה בניין נטוש לא רחוק מביתה. היא נכנסת ומגלה שיש אנשים שגרים שם כמו פועל פלסטיני, שב"חים, עובדים אריתריאים ועוד. היא מייצרת עולה במקום ובונה מקום מסתור, מן בית פנימי בתוך הבית הנטוש, לאנשים שנמצאים שם. את המסתור הזה היא מביאה איתה לפסטיבל ומזמינה את הקהל פנימה להרגיש את המקום ולשמוע עליו. 
 



הגר מיטלפונקט צילום הגר מיטלפונקט

 
מורן אביב
עקבות - חצר אחורית למחסומי שפה, תרבות ומציאות. פעולה סביב שולחן חול. חזרתי על עקבותיי, חמש עשרה שנה אחורה לשבט אלאטרש, במדבר שבין באר שבע לערד. יום יום במשך שבועיים חזרתי לבקר את חברתי הנדה. הפעם הגעתי לבד. כל כך הרבה השתנה מאז ומעט מאוד זז. אלו היו ימים מלאי תנועה וריק. בית קטן בערד היה לי לבסיס גישוש - האם עוד ייתכן קשר כנה ועמוק בינינו - מעבר למחסומי השפה, התרבות והמציאות? את הממצאים אשתף סביב ועל גבי שולחן חול מדברי. יוצרת ומבצעת: מורן אביב דביר, ליווי אמנותי : קולקטיב פנדורה
  
 
יואב בראל
אין שם אריה - החצר האחורית של הילדות: מיצב טרנספורמטיבי של אור וסאונד. "מה זאת אומרת אין שם אריה ? הרי אני רואה אותו! ואולי זה לא אריה. ואולי אני לא באמת רואה אותו. ואולי רק הוא רואה אותי אבל אני לא רואה אותו. עדיין. יש שם אריה. בטוח יש, בתוך כל החושך הזה חייב להיות אריה, זה עניין סטטיסטי, ומה שבטוח זה שאין כאן משהו שיבטיח לי שאין פה אריה. אם כבר, מדי פעם אני רואה זנבות ושומע סופים של נהמות. ואף פעם אסור ללכת לחצר האחורית בחושך, והכי מסוכן זה להדליק שם את האור. לא כדי להוציא את הזבל. אפילו לא כדי לראות שאין שם אריה. איך נראה המקום שהכי הפחיד אותנו בילדות ?" מה היה קורה אם הזיכרון של המקום הזה היה לפתע מתחיל להשתנות ? מה קורה אם הזיכרון פולש מן החצר האחורית אל קדמת התודעה שלנו ? מה אם הזיכרון הוא לא דבר מת ששוכב שם בלי לזוז, אלא יצור חי שיכול פתאום להיוולד מחדש בצורה חדשה ? מה אם הפחדים המודחקים שלנו פתאום יתחילו לזוז לכיוונינו באמצע החיים ? מבוסס על זיכרון ילדות מהספר ״אין שם אריה״ של נורית זרחי. 
 
שחר מרקוס
בריכה בפרדס - עבודת וידאו על החצר האחורית של החלוציות. בעבודת הוידיאו "הפרדס"  האמן מבקש להחיות בעבודתו את הפרדס ההיסטורי; בגופו ובנשמת אפו הוא מחזיר את הצופה אחורה בזמן, לתקופת ראשית ההתיישבות. עבודת הווידיאו הבריכה בפרדס צולמה בין עצי הפרדס הנושאים פרי ובתוך אגן מים שנחפר באדמה בין העצים. מרקוס נראה כשהוא עומד באגם, בין תפוזים הממלאים את מימיו, ורק ראשו מבצבץ מן המים. כך, כשהוא שקוע עד צוואר במים קרים ומוקף בפירות הצפים, הוא שר את שירם הידוע של התרנגולים "הכול זהב" מאת המשורר והפזמונאי חיים חפר ) בלחן של סשה ארגוב. שירם של התרנגולים, שיצא ב 1963 מתבונן במראית היומיום במבט אופטימי ומוקסם – שהרי הנה, "הכול זהב". ליווי האקורדיון של הביצוע המקורי, לצד המשלב הלשוני המיוחד של חיים חפר, תורמים לנימה שכבר אז הייתה נגועה בנוסטלגיה כלשהי לימים עברו, אך הטון הכללי שואף לאותה אופטימיות תמימה-נוגה המאפיינת את הקאנון השירי הארצישראלי בשיאו. ואולם, בעבודתו של מרקוס מקבלות מילות השיר טון אירוני ואפילו סרקסטי, שכן כידוע לא "הכול זהב"; ריבוי ההדרים שמסביב אינו אלא אשליה יפה, שכן מרבית הפרדסים של אזור השפלה והשרון נעקרו זה מכבר. אמנם בוידיאו "הבריכה בפרדס" מצוירת הסצנה כחיזיון זוהר ביום שמש חורפי: במבט-על נראה שערו הכהה של מרקוס ככתם שחור הצף בין שפע התפוזים הממלאים את המים, כתומים וירוקים. הבריכה האוטופית של מרקוס מוקפת בעצים עמוסי פרי הדר – תפוזים, אשכוליות, לימונים ופומלות שנשטפו ומֹרקו זה לא כבר בגשמי הזעף של דצמבר ואולם, המראה המרהיב מדגיש דווקא את האנכרוניזם של הסיטואציה. הפרדס המשוחזר הוא זכר למפעל חקלאי משגשג, לדרך חיים ולתרבות חומרית ששייכים לעבר ואילו מרקוס הטובל במים, בין ההדרים, מזכיר יותר מערך טקסי ומשונה של  טבע דומם. 
 

שחר מרקוס, צילום: בן הרצוג



אלכס בן ארי ופיי שפירו 
התקווה 69  - 69 ואריאציות להמנון הלאומי. כשאלכס בן ארי, משורר, הוזמן לקרוא שיר ביום העצמאות לפני שנתיים, הוא לא ידע שהחוויה הזו תביא אותו לפרק ולהרכיב מחדש את ההמנון הלאומי "התקווה" ל69 ואריאציות. "התקווה 69" הוא פרויקט שירה המפרק ומרכיב מחדש את ההימנון הלאומי. זהו אוסף של 69 ואריאציות שונות של ההימנון שיוצרו באמצעות פרוצדורה מתמטית על בסיס המילון העברי הקאנוני, אבן שושן. הטקסט הסמכותי של ההמנון נלקח, מוטב אולי לומר נגרר, למסע שבמהלכו הוא מפורק שוב ושוב, מותך אל תוך הכבשן של העברית ועולה ממנו בכל פעם אחרת. בתהליך הזה מתגלית שבירותו, כמו גם נקודות החוסן העמידות לכל שיבוש של התקווה בהקשר של החוויה הסואנת, השבורה ומרובת הפנים של חיינו כאן. את מה שעושה הטקסט במילים עושה אמנית הקול פיי שפירו בעבודת הסאונד שלה, בה היא מבצעת בו זמנית עשרים ושתיים מן הואריאציות על ההימנון בליווי הקלטה היסטורית של תזמורת צה"ל. חווית הסיבולת הפרפורמטיבית של השהות עם השיר, ממחישה וחושפת בגוף ובקול, את מהותו המפורקת והפרומה של מה שהורגלנו לראות כטקסט לכיד וסמכותי. יצירה וביצוע : אלכס בן ארי ופיי שפירו. 
 

אלכס בן ארי ופיי שפירו, תמונת יחסי ציבור


26 באפריל ב-19:00, 27 באפריל ב-12:00, 28 באפריל ב-17:00. תכנית א'

מופעי תכנית ב'

נטע וינר וסתיו מרין
מרכז RE-SEARCH בעבודה חדשה מאת סתיו מרין ונטע וינר - חרך - Crack - עבודה למקהלה: החצר האחורית של הסיפור. נטע וינר וסתיו מרין יצרו עבודה חדשה עם מרכז RE-SEARCH.העבודה נולדה ממפגש והתנגשות בין מסורות של מחול ואמנויות לחימה שונות. מפגש זה מהווה בסיס לשפה התנועתית של העבודה שעיקרה מאבק בין סיפורים ובאופן ספציפי יותר מאבק בין הסיפור המכונן בבית, או המסופר בבית לבין סיפורים שנמחקו, הודחקו והוגלו לחצרות אחוריים ומחוץ לגדר. זאת תוך שימוש בטקסט שנכתב על ידי נטע וינר בעברית, ערבית, יידיש ורוסית שעיקרו פירוק והרכבה של מטענים טקסטואליים ורגשיים על מנת לנסות ולנסח סיפור חדש.  יוצרים:  נטע וינר וסתיו מרין, טקסט: נטע וינר, רקדנים יוצרים: סטודנטים שנה א' וב' בתכנית להכשרת רקדנים RE- SEARCH 
 

נטע וינר וסתיו מרין, צילום: נורית מוזס


RE-SEARCH
מרכז RE-SEARCH למחול, בניהולה האמנותי של אור מרין, הוקם בשנת 2015 בחללי בית הספר לאמנויות "הבוסתן", ומאגד בתוכו שתי תכניות מקבילות המייצרות שיח אמנותי זו עם זו: תכנית להכשרת רקדנים יוצרים - התכנית מיועדת לרקדנים מגילאי 18 ומעלה, אשר רוצים לחקור ולבדוק מהו רקדן יוצר ומהו מחול עכשווי. תכנית שהות אמן - התכנית מארחת כוראוגרפים עכשוויים לטובת תהליך יצירה חדש, אשר במהלכו יחלקו את שלבי התהליך עם הסטודנטים שבמסלול הלימודים.?
 
רוני יניב - שבע מחברות - חצר אחורית משפחתית היסטורית – הישרדות. שבע מחברות היא עבודת פרפורמנס משפחתית - רוני יניב היוצרת, מזמינה את אביה, אלי, אחיה אורי, והדוד, אלי, לטקס סביב יומן ההישרדות של הסבתא בתקופת מלחמת העולם השנייה. אלה החומרים שמלווים אותם כל החיים, אולי הם נכנסו כבר לדיאנאיי. מה עבר אליהם ברגש ובגוף משם ? למה הם שוב ושוב חוזרים ליומן הזה ? האם אפשר בכלל להשתחרר מהחצר האחורית של העבר המשפחתי ? יצירה : רוני יניב. שותפים ומשתתפים : אורי יניב, אלי יניב, אלי אליוביץ'. 
 


נאוה צוקרמן, מקור: אתר תמונע



אורי טורקניץ' וערן שגיא
זה לא ככה - החצר האחורית של היצרים. שני גברים מספרים שני סיפורים על רוע, על שני צדדיו של הרוע - על זה האחראי לו, קרי, המפעיל אותו, ועל זה המהווה קורבן לו, לעתים מרצון, וסדר הזמנים והאחריות יכולים להתבלבל, להתהפך (ויכולים שלא), ושני אנשים עומדים - ושני אנשים רוקדים - על במה מוארת, בחושך, ומעליהם, אולי (הם מקווים) משהו נפער. שיתוף פעולה בין סופר וכוראוגרף שמחפשים שפה חדשה של טקסט ותנועה מבוססים על סיפורים שהם מספרים אחד לשני. הסיפורים בודקים את גבולות המוסר, הרוע והבושה. יוצרים ומבצעים : אורי טורקניץ' וערן שגיא
 


אורי טורקנביץ' וערן שגיא, צילום: אורי טורקנביץ' וערן שגיא

 
חנה ליבנה לילך ליבנה
עירומה ברחובות - החצר האחורית של הקשר בין אם לבתה. מופע אינטימי בו אם ובת משתפות זו את זו בדברים שלא נאמרו ביניהן. בתחושות ובחיפוש אחר האמת הערומה. בחושך, במילים ובתנועה, הן מנסות להאיר את מה שנמצא בחצר האחורית של הנפש, ולתת צורה ליחסים ביניהן. שיתוף פעולה של סופרת וכוראוגרפית שהן גם אם ובתה על פי הנובלה "עמודו" מאת חנה ליבנה. 
 


חנה ולילך ליבנה, צילום: טל הרינג


 27 באפריל ב-14:30, 20:00, 28 באפריל ב-20:00. תכנית ב' 

פסטיבל א-ז'אנר 2018 יתקיים בין התאריכים 28-25 באפריל בתיאטרון תמונע בתל אביב. לרכישת כרטיסים: 03-5611211 או באתר תיאטרון תמונע