סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
ריאיון
 
מאת: טל גורדון יוסי גמזו: "אני צעיר בן 80"
 

 
 
הערב מבוסס על מבחר להיטים שלי שמושמעים הרבה מאוד, עם כמה דברים חדשים. בין לבין אני מספר סיפורים הומוריסטיים על מה שהתרחש מאחורי הקלעים של כתיבת השירים האלה, והקהל מתגלגל מצחוק."
שיחה עם המשורר והפזמונאי הוותיק שמעלה את המופע "צעירה בת 70" בפסטיבל חלב ודבש בשבועות


בשבת הקרובה, ה-19 במאי, יעלה המשורר והפזמונאי פרופ' יוסי גמזו את המופע שלו, "צעירה בת 70", במסגרת פסטיבל "חלב ודבש". הפסטיבל נערך בחג השבועות, ומציע חגיגה כפרית של חקלאות, טבע ומוזיקה הכוללת טקס שבועות קלאסי, ביקורים והדגמות במוזיאונים השונים, שווקי תוצרת חקלאית, ופעילויות תרבותיות שמתחילות בשלום חנוך ומגיעות עד אבשלום קור, עם כל הטווח התרבותי האפשרי שבתווך.
 
מגייר להיטים
 
"למרות שאין לי הסמכה של רב, אני עוסק שנים רבות בגיור", מספר גמזו, פרופסור לספרות עברית, "אבל לא בגיור של אנשים אלא של להיטים לועזיים. אני לא מתרגם אותם, אלא רק משתמש בלחן ובצלצול השם של השיר הלועזי. למשל, השיר הידוע ממלחמת הבורים, שבה השתתף קצין צעיר בשם וינסטון צ'רצ'יל ובה לחמו הבריטים נגד האפריקנרים בדרום אפריקה במאה הקודמת, שאחר כך התפרסם מאוד על ידי מקהלת הצבא האדום, או השיר האיטלקי שנקרא 'מרוצלה' שהפך ל'מה הוא עושה לה', ו'אזרלה' שהפך ל'אז אראה לה'.




"עכשיו יש לי גם שיר חדש שמבוסס על השיר ביידיש 'שיין וי די לבנה', יפה כמו הלבנה, שהפך אצלי ל'שיינדל משייח מונס'. מבצע אותו זמר צעיר ונחמד בשם עודד סנדטש, שעושה את זה מצוין, עם דיקציה וקול מעולים, וזה יתקיים עכשיו במופע הקרוב בקיבוץ יפעת בפסטיבל 'חלב ודבש'. זו דוגמה לאחד הסיפורים שאני מספר בין שירי המופע הזה, שאני רץ איתו כבר מספר חודשים, כל פעם עם אנשים שונים.

"הסיפור הזה הוא רק אחד מתוך רבים שיספר גמזו במהלך הערב, לפני ואחרי השירים היפהפיים שכתב לאורך שבעת עשורי המדינה, ביניהם "סימן שאתה צעיר", "סתם יום של חול", "שלא לאהוב אותך איך אפשר", "ילדי איננו ילד עוד", "אילו כל האוהבים", "איפה הן הבחורות ההן", "לילה ראשון בלי אמא" ו"זוהי יפו".

גמזו ינחה ויספר, ליאורה בלוך תמיר מופקדת על הניהול המוזיקלי, השירה והנגינה, ולצדה עודד סנדטש בשירה, עידן יונגמן בשירה וקלידים, אהוד גולדיק בשירה, כלי נשיפה ואקורדיון וקלוד פרץ כזמר אורח. 




צעירה בת 70, מקור: עמוס הפייסבוק של עודד סנדטש


  
הבדיחות שעשו את השירים

"המופע הוא ערב שמבוסס על מבחר להיטים שלי שעברו את מבחן הזמן וכבר מושמעים הרבה מאוד", הוא מספר, "וגם מעט מאוד דברים חדשים. יש לי רבים, אבל במופע הזה נתתי רק שניים כאלה, וכל היתר כבר מוכרים. בין חלק מהשירים אני מספר כמה סיפורים הומוריסטיים שקשורים במה שהתרחש מאחורי הקלעים של כתיבת כל אחד מהשירים האלה, והקהל מתגלגל מצחוק.

"למשל סיפור שקשור ב'איפה הן הבחורות ההן'. כשהייתי סטודנט באוניברסיטת תל אביב, נסעתי בקיץ לקמפוס באוטובוס, ותחנה אחת צפונה משם זה הקאנטרי קלאב. ואני רואה שעולות על האוטובוס שלוש יעלות חן בנות 80-70, כולן עם מדי טניס ועם מטקות, ומתחילה מאחוריי שיחת נשים. לי, מכל הרגליי המגונים ומידותיי הרעות, יש גם הרגל לעשות את עצמי שאני קורא עיתון, ולהקשיב למה שאנשים מדברים, כי למדתי שהעם הפשוט, יש לו הברקות ששום משורר ושום סופר לא יגיע אליהן, וידעתי שאם אפנה אליהן את פניי, הן לא ידברו.

"ואני שומע שיחה כזו: אחת מהן אומרת, 'בנות, אני לא יודעת מה קרה. כשהתחתנו, בעלי היה מסתובב סביבי כל הזמן, מחלק לי מחמאות, קורא לי מותק וממי, מחבק ומנשק, ובשנים האחרונות זה הולך ופוחת משנה לשנה'. שואלות אותה שתי האחרות, 'מה המקצוע של בעלך?' והיא עונה, 'יש לנו חנות ירקות'. אומרות לה השתיים, 'נו, מה הבעיה, זה ברור, כולם רוצים סחורה טרייה'. אומרת השנייה, 'כשאנחנו התחתנו זה היה אותו דבר. בעלי היה להוט אחריי כמו זבובים מסביב לפחית דבש'. 'מה המקצוע של בעלך?', שואלות אותה השתיים הנותרות. 'יש לנו סוכנות למכוניות', היא עונה. 'נו, אז מה את מתפלאת?', הן אומרות לה, 'כל אחד רוצה מודל חדש'. והשלישית, שהיא הכי מבוגרת מהן, מתפוצצת מצחוק ואומרת, 'בנות, אני לא יודעת על מה אתן מתלוננות. אצלי זה בדיוק ההיפך. משנה לשנה בעלי מגלה בי עניין יותר ויותר גדול.'. 'במה עוסק בעלך?', הן שואלות, והיא עונה, 'ארכיאולוג'... וככה יש הרבה סיפורים, לא אחרי כל שיר, אבל אחרי כל כמה שירים. 
 


הרצל ומדאם רנואר, מקור: אתר וויקיפדיה


כשהרצל דפק את רנואר

 
"יש גם סיפורים מעניינים מאוד, ביניהם אחד שאני בטוח שלא שמעת אף פעם, בקשר ליום הקמת המדינה. כאשר בן גוריון הכריז על הקמת המדינה הייתי בן עשר. בן גוריון התקשר למנהל מוזיאון תל אביב, ואמר לו שהוא רצה מאוד להכריז על הקמת המדינה בירושלים, אך לא יוכל לעשות זאת כי יש מצור חמור מאוד של האמיר עבדאללה ולכן ייאלץ לוותר ולעשות זאת בתל אביב. באותם ימים, האולם היחיד בתל אביב הקטנה שנראה מכובד היה האולם הראשי במוזיאון תל אביב הישן, שנמצא בשדרות רוטשילד, כמעט פינת הרצל. זה היה ביתו של ראש העיר הראשון, מאיר דיזינגוף, ואשתו צינה, שהכיכר הידועה קרויה על שמה, ולא על שמו. הם לא ידעו כלום על אמנות, אבל בכל פעם שהיה מגיע מישהו, כמו שאגאל, או הפסלת היהודייה חנה אורלוב, היו נותנים להם מתנות, ובצוואתו השאיר מאיר דיזינגוף את הבית שיהיה מוזיאון לתל אביב.

"רק בעיה אחת יש לי, אמר בן גוריון למנהל המוזיאון. מחר בבוקר אגיע למוזיאון עם מִנהלת העם, זוהי הממשלה שבדרך, שבה מיוצגות כל המפלגות, ממקי ועד חירות, ואני לא חושש מאף אחת מהן, פרט לאחת, הדתיים. כי אני יודע שבכל מוזיאון בעולם, כולל אצלך, יש גם תמונות עירום, ואם הדתיים יראו תמונות עירום על הקיר הם יעשו לי את המוות, ואני לא צריך בעיות כי יש לי מספיק. אז אני מבקש ממך, עוד היום, לדאוג שלא תהיה שום תמונת עירום על הקירות של אותו אולם.

"מנהל המוזיאון, שהיה מאוד צעיר, בשנות השלושים לחייו, דאג שהשרתים שלו, זכריה ועובדיה, שהיו נחמדים מאוד, יסירו כל תמונה שיש בה עירום, אבל תמונה אחת גדולה, יקרה וכבדה מאוד, לא ניתן היה להסיר, כי כדי לתלות אותה היו נעוצים בקיר שני מוטות ברזל. אפשר יהיה לנסר את המוטות במסור, אבל מי ייתן כסף למוזיאון האומלל והגרעוני הזה כדי להביא למחרת שני מוטות כאלה ולקדוח אותם שוב? ואז נכנס המנהל הצעיר ללחץ, עד שאחד השרתים שלו – עוד הוכחה שהעמך תמיד מצילים את האינטלקטואלים – אמר לו, אל תיכנס ללחץ, יש לי אח שהוא שרת בבית הספר בלפור, ושם ראיתי אצלו במחסן תמונה של הרצל בדיוק בגודל הזה. לקח מנהל המוזיאון את זכריה ועובדיה במונית, הגיעו לבית הספר בלפור, ביקשו מהמנהלת רשות, חזרו למוזיאון עם התמונה של הרצל, עלו על סולם, שמו על תמונת העירום בה הייתה מונצחת אשתו של הצייר, רנואר – שהיום הצעירים חושבים שמדובר בחברת ביגוד ולא בצייר – וכדי שלא יהיה בולט, הדביקו בצדדים איזולירבנד. זה היה אמנם קצת בולט, אבל לגברת רנואר היו דברים בולטים מעניינים בהרבה...

"כאשר מלמדים בבתי הספר על הרצל לא מלמדים על חייו הפרטיים, שהיו גיהינום. הוא לא היה אדם עשיר, אבל הוא התחתן עם יהודייה עשירה מאוד שלא הבינה על מה הוא מבזבז את כל כספה וחשבה שהחלום שלו, לתת מדינה לעם היהודי שאלפיים שנה אין לו מדינה, הוא אידיוטי לגמרי. היחסים ביניהם החריפו, עד שהיא הכריזה על שביתת מין. אין חיי אישות.

"כאשר התחיל הטקס, בן גוריון התחיל לנאום, וליצני הדור - מסורת בת יותר ממאה שנה של הפרלמנט של שדרות רוטשילד בו יושבים ליצני תל אביב ומדברים - סיפרו שכשבן גוריון פתח את פיו והחל להכריז על הקמת המדינה, הם שמעו באותו זמן באוזני רוחם את התמונה של הרצל אומרת, 'דויד, תמשיך לדבר חביבי, ותאריך כמה שיותר, כי הכיף שאני עושה על גברת רנואר שווה פי כמה מהכיף שעשיתי על הגברת הרצל'... מנהל המוזיאון הצעיר, אגב, היה אבי." 
 


ד"ר חיים גמזו, מקור: אתר וויקיפדיה


"אבא לא סירס אותי"
 
כמי שאוהבת לאצור היסטוריה תרבותית במוחה, זכרתי את שמו של חיים גמזו, אביו של יוסי, כמי שנודע בביקורות האמנות הקטלניות שלו, עד כדי שימוש בפועל "לגמוז" כשם נרדף לביקורת אכזרית ביותר, על שמו.

"גם פה יש טעות", אומר גמזו. "מייחסים לאפרים קישון את ההמצאה של הפועל 'לגמוז', אבל כבר בתלמוד, כשמדובר על דיני טיפול בעצי פרי, כתובה המילה לגמוז. זה בדיוק כמו לגזום. בעברית יש תופעה לשונית שנקראת סיכול אותיות. במקום לומר ארדיכל אנחנו אומרים אדריכל, במקום מלגז מזלג, ולפעמים, במקום לגזום לגמוז. קישון לא ידע את זה וחשב שהוא ממציא משהו חדש. מה שהוא אכן המציא זו המשמעות שהעניק למילה לגמוז, כביקורת קטלנית."

תמיד חשבתי שלגדול כבנו של מבקר אמנות קטלני יכול לסרס אדם ולהרחיק אותו מהיצירה

"לא היה קל לגדול כבנו, אבל לא בגלל הביקורת. אני דווקא שמח על הביקורת שלו. זה לא מספיק לומר 'המחזה הזה לא טוב, השיר הזה לא טוב'. החוכמה, וזה מה שעושה ביקורת למקצועית, היא לנמק. אז כל פעם שהייתי מביא לו, כילד, שיר שכתבתי, הוא היה מסביר לי מה לא בסדר וגם מה כן בסדר, ולמה זה לא בסדר, וזה היה בית ספר יוצא מהכלל.

"את שוכחת שכל המבקרים האחרים שכתבו טובות על דברים בינוניים ומטה, והיום נשכחו, אף פעם לא עשו משהו חיובי למען התיאטרון, וד"ר חיים גמזו הגה, יזם וניהל את 'בית צבי'. זו המצאה שלו. אותו הדבר עם מוזיאון תל אביב.

"כך שלא רק שלא סירס, זה הוסיף כוח גברא יצירתי. העובדה שהוא אבי מאוד עודדה ודרבנה אותי, כי הוא תמיד הקפיד להסביר לי למה, והראה ספרים ונתן לי דוגמאות. אני רק נהניתי מזה. היו לי איתו בעיות בתחומים אחרים לגמרי, שבכלל לא קשורים לכתיבה. למרות שלא גדלתי איתו באותו בית, אני מאוד שמח שהיה לי אבא כזה, שהיה מלמד בלי רחמים, ואני מודה למזלי הטוב." 
 


יוסי גמזו, צילום: דורון גולן

"היום הבורות משתוללת"
 
כשאני קוראת את השירים שלך אני משערת שהם נחשבו בעלי משלב מאוד צעיר וחדשני על רקע הכתיבה של אותה תקופה, אז עם אותה מנומקות שרכשת מאביך אשמח לשמוע את דעתך על היצירה העכשווית

"גם היום אני ככה. גם עכשיו אני משתמש הרבה מאוד בסלנג. אין שום דבר רע בסלנג."


   


אבל אתה משתמש בסלנג של פעם, לא של היום

"אני משתמש הרבה מאוד בסלנגים של היום. אני ער, אני מקשיב, אבל יש הבדל בין שימוש בסלנג על ידי אדם מקצועי ובין כתיבה של עברית עילגת של אנשים שלא יודעים את השפה, לא מבדילים בין זכר לנקבה, בין יחיד לרבים. אני שומע הרבה מאוד דברים שאין ביניהם ובין העברית שום קשר, ואין לזה שום קשר לדור.

"זה לא שיש שפה אחרת או סלנג אחר. אני בקי בסלנג שלהם בדיוק כמוהם, ואני משתמש בו. רק החודש כתבתי שיר שישיר במופע הקרוב המלחין והזמר קלוד פרץ, ואני משתמש שם בביטוי 'אני מה זה חושבת כך וכך', שזה סלנג עכשווי. אני יודע להיות מעודכן, אבל יש הבדל בין שימוש בסלנג בידי אדם שיודע את השפה, ובין בורות בעברית. פשוט. זה לא סגנון חדש, זה הבדל בין בורות לבין ידע.

"אני נתקל היום מעט מאוד במחברי תמלילים צעירים שיודעים עברית, שיודעים חריזה, שיודעים מה זה משקל. הבורות משתוללת. יש שני מחברי פזמונים שאני מאוד אוהב, רחל שפירא ויענקלה רוטבליט, שהם כבר לא כל כך צעירים, אבל אצלם זה יוצא מן הכלל. העברית מצוינת, וכשהם רוצים להשתמש בסלנג הם יודעים איך מתי ואיך." 
 


צעירה בת שבעים, פסטיבל חלב ודבש, מקור: אתר הפסטיבל

תעודת עניות למדינה
 
לפני שלוש שנים קיבל גמזו, החוגג השנה 80, את הפרס על שם אריק איינשטיין בתחום הזמר העברי. פרס זה הצטרף לפרסים רבים שקיבל בארץ ובעולם על יצירתו. שיריו של גמזו, כמו האדם עצמו, אם להעז ולהמר לאחר שיחה ארוכה אך יחידה בינינו, שומרים תמיד על מזיגה יפה של קלילות לתוך הכובד, של רגש לתוך המחשבה, של חיוך לתוך העצב, ושל זמני לתוך הקלאסי, אך נדמה שגם איכויות אלה לא יכולות למכה התרבותית של מדינה שיודעת לכבד את אמניה בפרסים, ואז לזנוח אותם בצדי הדרך, לא מטופלים.

"אני בתקופה כלכלית לא קלה, זה נכון", אומר גמזו, "אבל אני עובד כל הזמן, אני עובד עכשיו במקביל על שני ספרים, אחד ייצא בקרוב, השני יותר מאוחר, ואני מופיע כל שבוע פעמיים בשבוע בעיתון המקוון של אהוד בן עזר, ובכל שבוע פותח מושיק טימור את התכנית שלו, 'שישי אישי' ברשת ב', אחרי חדשות השעה אחת עשרה בלילה, בשיר אקטואלי, לא מולחן, שאני כותב לו. אני לא מקבל אף פרוטה מהדברים האלה, אבל אני ממשיך ליצור.  המצב הוא קשה מאוד, אבל אני לא נשבר.

"אני יליד עיר האהבה, פריז, ויום האהבה. בתאריך הלידה שלי נולד, אגב, אלכסנדר פן, שמינה אותי לערוך ולהוציא את ספרו האחרון, וכך עשיתי, בהתנדבות גמורה. בפברואר השנה חגגתי 80, ואני בכלל לא מרגיש ככה. אני מרגיש בדיוק כמו שמרגיש מי שכתב את 'סימן שאתה צעיר'... אני לא מגדל כרס, אני עושה הכל במו ידיי, אני לא ממורמר, גם כשקשה, אני מלא הומור ומלא יצירה, עם מלא חברים. הכל בסדר. נכון שמבחינה כלכלית קשה, אבל יש אמנים, ביניהם חברים שלי, וסופרים שאני מעריך ולא מכיר אישית, שהם כמעט על סף רעב, וזו לא תעודת כבוד למדינה.



יוסי גמזו, צילום: דורון גולן

הערב יתקיים במוצאי שבת, 19 במאי, 21:30, מוזיאון העמק, יפעת, כרטיס 60 ₪, 40 ₪ לתושבי מועצה במכירה מוקדמת. פסטיבל חלב ודבש 2018 יתקיים עד ה-20 במאי 2018 באתרים שונים ברחבי עמק יזרעאל. להזמנת כרטיסים: 04-6040575 או באתר הפסטיבל
 


למועדי מופעים >

16/05/2018   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע