מעמד של אליל
לא צריך להיות מומחה גדול בנפש האדם כדי לזהות את הלהט שעובר ברקדנית אורנילי אזולאי כשהיא מדברת על פלמנקו ועל עולם המוזיקה והמחול שמרגש אותה כל כך, מאז שראתה בגיל שמונה את הסרט "כרמן". אותו רגע השפיע כנראה על מהלך חייה עד היום, כשהיא רקדנית פלמנקו בתחילת שנות ה-40 לחייה, המביאה אל הבמה את ההתרגשות הזו שלה. ב-20 ביוני תערוך במוזיאון תל אביב ערב שכולו מחווה למי שנחשב כגדול אמני הגיטרה הספרדיים, פאקו דה לוסיה.
"כשפאקו דה לוסיה היה ילד", מספרת אזולאי, "הראו אותו לסאביקס, הגיטריסט הגדול, שאמר, 'כדי שמשהו יהיה קשה לילד הזה, שימו את הגיטרה במרחק שלושה מטרים ממנו.' עד כדי כך הוא היה וירטואוז מבטן ומלידה. יחד עם זה הוא אמר לו, 'שמע ילד, לכישרון שלך אין גבולות אבל עכשיו אתה צריך להיות יוצר מקורי'. פאקו הקשיב היטב וכך נסקה לה יצירה וקריירה של אמן שהשפיע מקיר לקיר. אז יש לנו כאן אמן שנערץ ומוערך ונתפס כקדוש בחברה הזו של אמנות הפלמנקו, שהיא מאוד קשה לקבל ולהמליך מלכים, מאוד תובענית וביקורתית. הם רואים בו באמת משהו נדיר, במעמד של אליל, ויחד עם זה, מישהו שחצה גבולות וחבק בנגינה שלו עולמות רבים.
"אחד הדיסקים הנמכרים ביותר בהיסטוריה של הדיסקים האינסטרומנטליים הוא Friday Night In San Francisco, הדיסק שלו, של אל דימיולה ושל ג'ון מקלפלין. אני, כמובן, לא זכיתי להיות שם, אני קצת צעירה מדי, אבל עד היום כשאני קוראת את הביקורות שאומרות שזה אחד האירועים המשמעותיים ביותר והמשפיעים ביותר בהיסטוריה של הנגינה בגיטרה, אני מתרגשת.
"הנגינה של פאקו הייתה כל כך עשירה ומושלמת, כל כך וירטואוזית, שגיטריסטים אומרים שאין היום אחד שלא דומה לפאקו בנגינתו באיזושהי צורה. כל מנגן גיטרה אחריו קיבל ממנו משהו, כי הוא חיבק כמעט את כל מה שאפשר לעשות עם שישה מיתרים."
אורנילי אזולאי, צילום: יעל רוזן
מוביל מהפכות, בורא עולמות
את הערב בנתה אזולאי משלושה חלקים המביאים פנים שונים של יצירתו, וכוללים הקרנת סרט תיעודי שיצר עליו בנו, שיח שבו ישתתפו מאסטרו דורון סלומון, פרופסור תייסיר אליאס ואזולאי עצמה, וכמובן קטעי מחול בביצועה, למוזיקה מתוך אלבומיו של פאקו.
"די הרבה יודעים שפאקו היה גיטריסט פלמנקו חשוב", אומרת אזולאי, "אבל העסק מורכב יותר. מתוך באמת אינסוף סופרלטיבים שנכתבו עליו בצדק במהלך השנים, עליי אהובה מאד ההגדרה שהגדיר אותו גיטריסט, מלחין ומשורר חשוב נוסף בן זמנו, מנולו סנלוקר, שאמר שזו אחת הדוגמאות הנדירות בהיסטוריה למה זה כוכב אמיתי. מפני שאלה שלא יודעים כלום על מה שהוא עושה ולא מתמצאים בז'אנר של הפלמנקו של הגיטרה רואים, מתפעלים, מתרגשים והופכים למעריצים, ואלה שיודעים ומכירים וחיים את הפלמנקו כלחם חוקם – נופלים שדודים לרגליו.
"וכאן הלב של מה שקרה עם הקריירה המיוחדת והחיים המופלאים של דה לוסיה, שהפך למלך ולמוביל של אמנות מורכבת מאוד. לדברי חוקרים, מוזיקת הפלמנקו היא המוזיקה המורכבת ביותר שנעשית במערב, הן מבחינה מלודית, קצבית, הרמונית, זו מוזיקה שקשה מאוד ללימוד ולביצוע.
"פתאום מגיע מישהו שנולד לתוכה, מגלה כשרון כביר, שולט בה בצורה שאין כמותה, מוביל מהפכות, ויש לו את כל הצידוק הפואטי לפתוח לה אופקים חדשים ולברוא דרכה עולמות, לחבר אותה וליצור בינה לבין סגנונות מוזיקליים אחרים גשרים מרגשים, כמו שיתוף הפעולה שלו עם אל דימיולה ועם ג'ון מקלפלין – ועדיין, בראש ובראשונה הוא רואה את עצמו כאיש פלמנקו, חוליה בשרשרת של יוצרים גדולים."
פאקו דה לוסיה, תמונת יחסי ציבור
"הוא נלקח ממני בטרם עת"
מאיפה החיבור שלך, שקל לזהות בו את ההתרגשות שלא נגמרת לך במשך שנים, לעולם הזה?
"גדלתי ברמת גן, וכילדה בת פחות מעשר ראיתי את הסרט של קרלוס סאורה, 'כרמן'. זה סרט שעשה היסטוריה בעולם, ונשמתי, כמו נשמת רבים אחרים שצפו בו, נעתקה. הייתי מוקסמת מהעוצמה, מהאלגנטיות, מהדרמה הכל כך מאופקת ועמוקה שלו, שהייתה גם כל כך אסתטית, מרגשת וחושנית בצורה מיוחדת במינה."
נכנסת לסרט בלי קשר לעולם הפלמנקו ויצאת בנאדם אחר?
"לגמרי. אבל לימים הבנתי שההתאהבות בפלמנקו לא הייתה התאהבות סתמית, והפכה לסוג של גשר שלי גם לשורשים המשפחתיים שלי. סבתי, ז"ל, היא ילידת סוריה, אבל לסבא ז"ל, שמשפחתו הייתה כבר דורות בארץ, יש זיקה ישירה לספרד ולאיטליה. ידעתי שסבתי דיברה ערבית טובה, אבל כשהתחלתי ללמוד ספרדית והתחברתי עם אמנים ספרדיים גדולים, פתאום קלטתי שסבתי מפטפטת איתם בטלפון, ורק אז הבנתי שהיא מבינה ספרדית אבל לא היה לה עם מי לדבר בבית. אז כל אותה התאהבות שלי בפלמנקו, שחשבתי שהתחילה מאפס, ככל שהתפתחתי כאמנית שלב אחרי שלב, הבנתי כמה קרוב אליי הדבר."
לאורך השנים בהן היא מחוללת את הפלמנקו מופיעה אורנילי בארץ ובעולם ברסיטלים, עם תזמורות סימפוניות בינלאומיות, בהפקות אופרה ועם הרכבים מוזיקליים מגוונים. בין השאר רקדה תחת ניצוחם של זובין מהטה ופלסידו דומינגו, והוזמנה על ידי הגיטריסט אל דימיולה לאימפרוביזציות מחול לנגינתו בקונצרטים שלו. גם עם דה לוסיה עצמו כמעט ונוצר קשר אמנותי, שנגדע עם מותו.
"עם פאקו היה מפגש אחרי הופעות שבהן רקדתי את ה'מיסה קריאולה' בארה"ב", היא מספרת. "אחר כך היה מפגש כאן, אחרי הופעה שלו בארץ, כשהטלוויזיה הספרדית ביקשה ממני לראיין אותו. זה היה בהופעה בפסטיבל התמר, והייתה שם איזו בעיה של חשש משריפה, אז פינו את כולם, כולל את פאקו. הראיונות לא התקיימו, אבל זכינו להכיר והייתה לנו שיחה מרתקת.
"כמה שנים אחר כך, ממש זמן קצר לפני מותו, נפגשנו שוב. פאקו ראה וידאו שלי רוקדת ומאוד התפעל והגיע אליי טלפון מרגש מהאמרגן שלו בנוגע ליצירה של פאקו שלא נוגנה והוא חשב לעשות אותה. האמרגן אמר שיתאם לנו שיחת טלפון בנושא, ואחרי שבוע פאקו נפטר. אז גם ממני הוא נלקח בטרם עת."
אורנילי אזולאי, צילום: יעל רוזן
פלירטוט עם אל דימיולה
מתי התחלת ממש לעסוק בפלמנקו?
"התחלתי ללמוד פלמנקו בגיל 12 אצל דליה לאו, שהייתה מורה גדולה. אחר כך אצל סילביה דוראן, מורה מופלאה שעיצבה והשפיעה על כמה וכמה דורות רקדנים בארץ בכלל, ועל ארבע או חמש מאתנו שהתפתחו כרקדניות עצמאיות, בפרט, ביניהן מיכל נתן ונטע שיזף. אני מהחבורה הזו, פחות או יותר מהצעירות ביניהן."
ואיך מזה את מגיעה להיכרות אישית ושיתופי פעולה עם כמה מגדולי המוזיקה הספרדית בעולם?
"עם אל דימיולה זה קרה דרך ידיד אמריקאי, מוזיקאי שיצא לו לעבוד עם דימיולה, וסיפר לו עליי כשידע שדימיולה מגיע לארץ. דימיולה התרשם מהווידאו שלי שהוא ראה, אמר לידיד שלי מילים חמות על המחול שעשיתי תחת ניצוחו של זובין מהטה וביקש מהידיד שלי שאגש לדבר איתו. הוא אמר שהוא מתרגש ממה שאני עושה, 'לאורנילי ולי יש פלירטוט דומה, יחסי אהבה דומים עם התרבות הספרדית.'
"למדתי אצל מורים גדולים אבל אני רואה את עצמי בראש ובראשונה כיוצרת ישראלית, ואני משתדלת לעשות היטב את עבודתי כמשרתת של האמנות הזו, הפלמנקו. דימיולה אמר שהמחול שלי הוא משהו שמתאים לשלב בהופעות שלו, כי הוא לא רצה נטו פלמנקו צועני, אלא משהו שקשור עם העולם הזה אבל יש לו גם פתיחה לסגנונות מוזיקליים אחרים, ושאת זה הוא רואה במה שאני עושה.
"לתדהמתי, הוא העלה אותי תוך כמה שעות על הבמה. לא האמנתי שזה קורה לי. הוא אמר, 'אני בטוח שאת מאלתרת מחול בצורה יוצאת מן הכלל'. אמרתי שכן, אני בהחלט מאלתרת, אבל אני טיפוס שקדן ומאד מתוכנן, תן לי להתכונן. הוא אמר לי שבמות בג'אז, אפילו הגדולות ביותר, הן מקומות שבהם בקושי יש תנאים, והנה, נפל לנו משמיים מקום כמו זאפה, שיש בו תנאים.
"הוא בעצם תפס אותי ביד ונכנס איתי בחזרה לתדהמת כולם לבמה הריקה בזאפה, תפס את הגיטרה שלו, עשה איתי איזה אקורד וחצי - רק אחר כך הבנתי שזה היה סוג של אודישן קטן - ואז הוא אמר לי, 'את רוקדת הערב'. הוא ראה כמה אני רועדת, חיבק את הכתפיים שלי ואמר, 'אל תפחדי. אני יודע בדיוק מה אני עושה. אלמלא ראיתי כמה את מוזיקלית לא הייתי מעז'.
"היו קטעים שהוא ביקש שארקוד עליהם, וזה ריגש אותי כמו שהתרגשתי כשרקדתי עם זובין מהטה, בקטעים שהם לא הפלמנקו הקלאסי, אלא קטעים שיש בהם משהו אפל יותר. זובין זימן אותי לפגישה ואמר שעלה לו רעיון, ושהוא מרגיש שאני, עם הסגנון שלי, שיש בו משהו אפל, אוכל לעשות את 'אריית הקלפים'. מבחינתי, כשמגיעה הצעה כזו מזובין מהטה, או כשמגיעה הצעה כמו דימיולה לרקוד את מה שאפשר לכנות קודש הקודשים שלו, כלומר היצירות היותר ליריות ואישיות שלו, זה מרגש עד דמעות."
אורנילי אזולאי ופאקו דה לוסיה, תמונת יחסי ציבור
סרט זוכה אוסקר
מה כולל אירוע המחווה במוזיאון?
"זה ערב עשיר שבחלקו השני תהיה הקרנה של הסרט הדוקומנטרי שעשה בנו של פאקו על אבא, בשנה האחרונה לחייו. הסרט זוכה האוסקר הספרדי, עטור פרסים, מרגש מאד, משכיל, בין השאר מתארחים בו צ'יק קוריאה וג'ון מקלפלין וסנטנה. זה סרט יוצא מן הכלל שאפשר ללמוד דרכו הרבה מאד על אמנות הפלמנקו ועל חייו המופלאים של פאקו.
"בחלק הראשון של הערב החלטתי להזמין דוברים מעניינים מאד, מכמה זוויות. מאסטרו דורון סלומון, גיטריסט ומנצח מוכר בכל העולם, שקיבל בשנה שעברה באיטליה את אחד הפרסים החשובים ביותר בתחום הגיטרה. הוא הביא, למשל, לארץ, יצירות של מקלפלין, יש לו רקורד מכובד בנושא קידום הגיטרה בצורה הגבוהה ביותר שלו. בעבר הרחוק יצא לי לרקוד איתו כמה פעמים, הדרכנו ביחד גם טיולי תוכן ותרבות בספרד, ועם הידע הכביר שלו הוא עוזר לעשות טיפונת סדר לאנשים שלא מגיעים מהתחום, ומחדד את האבחנות בנושא הפלמנקו.
"פרופסור תייסיר אליאס, שמאד בקרוב עומד להיות ראש החוג בבית הספר למוזיקה באוניברסיטת חיפה, הוא הישראלי היחיד שאי פעם ניגן עם פאקו. הוא מוזיקאי וחוקר מרתק, ולא סתם נוצר המפגש בין העוד, שהוא סוג של סבא של הגיטרה, לבין הגיטרה. תייסיר ודה לוסיה ניגנו קטע מאד מסוים שבהקלטות של פאקו דה לוסיה ניגן בו צ'יק קוריאה. הקטע הוא 'זיריאב'.
"זיריאב, שהגיע מאירן או מעירק לקורדובה, היה מוזיקאי מחונן, אינטלקטואל, ואיש של לייף סטייל ואורחות חיים. הוא נמלט מהמורים שלו שקינאו בו, והגיע לחליפוּת של קורדובה, לשם הוא הביא את המזרח וקסמיו לא רק במוזיקה אלא גם בגסטרונומיה ובאופנה. הוא הוסיף מיתר לעוד, ואומרים שבכך הוא שינה את התפתחות המוזיקה, והפך לאחד מאבות המוזיקה שנעשית בעולם האיברי, המוזיקה האנדלוסית. 'זיריאב' זה גם אחד הקטעים שארקוד בערב הזה, וזה סיפור שאני מספרת כדי להדגיש עד כמה אני מאמינה ביכולת של הפלמנקו להוות מפגש וגשר בין תרבויות.
"זו מוזיקה שהתרבות היהודית והערבית נמצאו בו בצורה כל כך חזקה, ואני מביאה בערב הזה אבחנות ותובנות וציטוטים מפי פאקו דה לוסיה ומפי מנולו סנלוקר, על כמה שהתרבות היהודית והערבית נמצאות, שתיהן, באמנות הפלמנקו, ולכן חשבתי שתייסיר הוא האדם הנכון לשאת דברים, גם מהכיוון הזה של הקשר בין המוזיקה המזרחית לאמנות הפלמנקו, ולסיפורו של זיריאב."
אורנילי אזולאי, צילום: יעל רוזן
בחירתה של אורנילי
איפה ישתלב המחול שלך בערב?
"המחול ישתלב בשתי סצנות מחול במהלך החלק הראשון של הערב, והמוזיקה נבררה בקפידה מתוך אלבומי המופת של פאקו דה לוסיה, עם ההקלטות המקוריות. חשוב לי להגיד, שגם בערב עצמו וגם בקטעי המחול, זו טיפה בים. אין יומרה שבערב שחלקו הראשון כשעה וחלקו השני הוא הסרט, תהיה אפשרות להתחיל לכסות את כל מסכת חייו של פאקו ואמנות הפלמנקו. אנחנו מנסים להאיר כמה זוויות, והלוואי ונוכל בהמשך להעמיק בכל אחד מההיבטים שלו.
"כך גם בבחירת מה שארקוד. זו בחירה אכזרית ונוראה לעמוד מול סדרת אלבומי המופת ההיסטוריים של פאקו, שיש בהם חומרים כל כך מופלאים. השתדלתי ללכת מהאדמה אל השמיים, ואז הסתבר שלי שבמודע או שלא במודע בחרתי להתחיל במשהו שפאקו תמיד שילב בסולואים של הפתיחה שלו בקונצרטים. זו יצירה שיש בה לכאורה פשטות, והיא מאד מורכבת, כדרכו, נשמעת יותר כמו פלמנקו, ומתכתבת עם דברים שניגנו מונטויה וסאביקס לפניו. זה לכאורה משהו צנוע ואינטימי מאוד, ואחריו משהו של פאקו עם קמרון דה לה איסלה, שזה הזוהר ארגוב שלהם. בערך 20 דקות בסרט מדבר פאקו על קמרון ועל צ'יק קוריאה כעל שני הדברים החשובים ביותר שקרו בחייו המוזיקליים.
"אז השתדלתי לבחור בשלוש נקודות ועוד הפתעה שלי, בעקבות הכינוי שכינו את פאקו, 'מטרונום', כי זה היה לא אנושי שיש אדם עם פעימה פנימית כל כך מדויקת, ששעון שוויצרי לא היה מסוגל להגיע לפולסים הכל כך מדויקים שלו.
"פלמנקו זאת אמנות עם הרבה מאד חוקים פנימיים", מסכמת אזולאי, "ואני משתדלת להתייחס אליה מצד אחד מאוד בכבוד, ובאמת להיות עם מלוא ההערכה והציות לחוקים האלה, ומאידך, להביא את אישיותי שלי, ואת התכנים שאני רוצה לבצע."
המופע "הומאז' לפאקו דה לוסיה" הכולל הקרנה, שיח ומחול יתקיים ב-20 ביוני 2018 בשעה 20:00 במוזיאון תל אביב. להזמנת כרטיסים: 03-6077027 או באתר מוזיאון תל אביב