סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
ריאיון
 
מאת: טל גורדון המסע של צבי סהר בין חלמונים
 

 
 
נולדה שפה שיש בה מוזיקה לייב, בובות, תיאטרון בסגנון שאני אוהב וגם קולנוע, ואם אני רוצה לספר סיפור אני יכול לבחור את המדיום. ככה יש לי את כל הכלים שאני רוצה כדי לפנות אל הקהל."
מפתח ה"פאפט סינמה" חושף את הצגת הילדים הראשונה בעולם שנולדה מן השפה שהמציא, בהפקה המשותפת של אנסמבל עיתים והקאמרי. ריאיון


כוכב מביצת עין

"ישבתי לארוחת ערב עם ההורים שלי, ואכלנו ביצת עין", מספר יוצר התיאטרון צבי סהר. "אבא שלי תיקן רדיו ישן עם חלקי אלקטרוניקה, פירק חלקים, הרכיב חלקים, הלחים, והביצה נראתה לי פתאום כמו משטח של כוכב. אז לקחנו מתוך הרמקול חלקיקי אלקטרוניקה, ושיחקנו איתם על הביצה, ההורים שלי ואני."

ופתאום ראית עולם.

"פתאום ראיתי שזה ממש עולם מגניב של יצורים זעירים כאלה. הדליקו אותי גם החביתה, כקרקע, וגם החוויה התיאטרלית של אנשים שמשחקים בדברים קטנים ויוצרים עולם."

ככה נולד אצל צבי סהר (41), שחקן, במאי ומפתח ה"פאפט סינמה", הרעיון ל"מסע בין חלמונים", הצגת הילדים הראשונה המשתמשת בשפה הבימתית שיצר, המשלבת בין שחקנים, בובות, קולנוע ומוזיקה כדי לספר את הסיפור במקביל דרך המדיומים השונים.

"מסע בין חלמונים" הוא מסע הרפתקאות של רובוט זעיר שמתעופף לו בחלל בחללית שלו, ומתרסק על כוכב שעשוי מביצת עין. על הכוכב הוא פוגש את התושבים המקומיים, פטריות, בצל ירוק ויער עצי ברוקולי.

 
מסע בין חלמונים, צילום: איליה קיינס

הארוחה הזו, זה משהו שקרה כשהיית ילד, או לאחרונה?

"זה היה לאחרונה... הילד בן 30, 40, יושב עם ההורים ואוכל. תמיד שיחקנו עם אוכל. משפחה יצירתית. עושים דברים, בונים, תופרים, צובעים, משפצים. להמציא ולהשתעשע זה משהו שעושים, מבחינתי. זו הדרך לעשות ולחיות."
 
סרט על הבמה בלייב
 
מה זה "פאפט סינמה"?

"הפאפט סינמה התפתח לפני שבע שנים בערך עם ההצגה 'הדרך לעין חרוד', שפיתחתי בתקופה שבה חייתי בניו יורק. ההצגה עלתה בזירה הבינתחומית בירושלים, מופע למבוגרים שהעיקרון שלו היה שאנחנו מייצרים על הבמה סרט, ומספרים סיפור, וקצת בדומה ללהקת רוק, אין אחורי הקלעים. הכל נמצא על הבמה: בובות, שחקנים, וידאו, וכל החומרים שאיתם אנחנו עובדים.

"בשביל להביא את החוויה של היצורים הזעירים אנחנו משתמשים במצלמת וידאו שמצלמת את היצורים הזעירים האלה על החביתה. הרעיון הוא שיש מסך קולנוע ענק על הבמה שעליו מוקרן הסרט, ומתחת למסך יש שתי עמודות, אחת שבה עושים את מה שרואים בסרט, שזה מעין חביתת עין ענקית מסתובבת, ואחת שבה עושים את כל האפקטים של הסאונד והמוזיקה. הם הולכים מכות, הם טסים בחללית, כל הסאונדים מיוצרים לייב על הבמה, ואני לא מדבר בדרך כלל ככה על מופעים שלי, אבל זה מופע ממש מגניב.

"חלק ממה שמגניב בסיטואציה זה שלא רק האימג' שיוצא מהמצלמה נוכח על הבמה, אלא גם מאחורי הקלעים של הסרט, שהם בעצמם דבר מגניב. זה כמו שפעם היינו רואים סדרה שקראו לה, נדמה לי, 'מאחורי הסרטים', והראו, למשל, איך עושים את 'באטמן', וזה היה אטרקציה לא פחות מהסרט עצמו. אז על הבמה אנחנו עושים את הסרט בלייב."

ואתה רואה גם את המפעיל וגם את המופעל.

"בדיוק. המטרה היא לייצר איזה לונה פארק שבו אתה נמצא באיזו סחרחרת, כי אתה יכול להסתכל על מה שבא לך. אתה חופשי לקבל את הסיפור מכל מיני כיוונים. אפשר לקבל את הסיפור מהבובות, אפשר מהפריים המצולם, או מהלייב על הבמה."


מסע בין חלמונים, צילום:יאיר מיוחס
 
מה עושה רובוט רעב?
 
מה גרם לך להמציא את ה"פאפט סינמה"? זה גם קשור לארוחה משפחתית?...

"זה, ספציפית, לא... אני חושב שזה קשור לזה שאני אוהב המון ז'אנרים או מדיומים להתעסק איתם. אני אוהב גם קולנוע, וגם בובות, וגם אמנות פלסטית, וגם תיאטרון. ניסיתי לייצר לעצמי איזו שזירה שבה אני יכול לשחק עם כל הדברים האלה, ונולדה שפה שיש בה מוזיקה לייב, ויש בה בובות, ותיאטרון בסגנון שאני אוהב, ויש בה קולנוע, ואם אני רוצה לספר סיפור אני יכול לבחור מה המדיום שיספר אותו. יש דברים שטוב שיגיד בנאדם, ויש דברים שבובה מבצעת, או סאונד, יעשו יותר טוב. וככה יש לי את כל הכלים שאני רוצה כדי לפנות אל הקהל ולספר לו את הסיפור."

ההצגה מיועדת, רשמית, לבני חמש ומעלה, אבל נדמה שכל מי שמעוניין להתקרב לעולם התיאטרון ממקום חדש ועדכני ייהנה מהדרך החדשה של סהר להנגיש את הסיפורים למוח העכשווי שלנו, שעובד במקביל במספר ערוצים שונים.

"עם הילדים זה עובד מעולה", אומר סהר. "זו חוויה שלא הייתה לנו עדיין. יש משהו בילדים שהם קולטים הרבה יותר מהר מאתנו. זה מאוד טבעי להם גם להסתכל על המסך, וגם על איך עושים את הסרט, וגם על מה שומעים ואיך מייצרים את זה."

להפרעות קשב יש גם יתרון... כולנו היום הפרעת קשב, פשוט כי צריך להקשיב להרבה יותר מידע באותו זמן.

"והתפקיד שלי כבמאי זה לתת להם מספיק פוקוסים, כדי שלאן שהם לא יברחו הם יישארו בתוך הסיפור. הבת שלי, נגיד, אוהבת להסתכל על קובי שמואלי, המוזיקאי של ההצגה, הרבה פעמים, ולראות איך הוא מייצר את הדברים. הרובוט, למשל, מתקן את החללית שלו, אז קובי עובד עם כלי עבודה אמתיים מול מיקרופון ומייצר את הסאונד של התיקונים. החוויה הדרמטית של הסיפור היא בכל המקומות, כך שאין דבר כזה פוקוס שלא קשור לסיפור."

ואז הבת שלך מקבלת את הסיפור דרך ייצור המוזיקה.

"בדיוק. היא אוהבת להסתכל על איך מייצרים סאונדים. הרובוט נוחת, מתרסק, והוא רעב. הוא יוצא לחפש אוכל, זה מה שמניע את כל ההרפתקאות שלו, והיא אוהבת להסתכל על איך קובי מייצר את קרקורי הבטן של הרובוט. מעניין אותה שהוא עושה בועות דרך בקבוק של יוגורט. אז מכל כיוון, זה סיפור על אוכל באותו רגע."

   



מפגש בין עולמות
 
רובנו היום לא ממש אוהבים מילים כמו "מסר", בטח שלא "מוסר השכל", אבל איך שלא תסתכל על זה, כשאתה יוצר יש לך בסוף מוצר, ולמוצר יש אמירה, תרצה או לא. אז על מה אתה מנסה לדבר דרך "מסע בין חלמונים"?

"ההקדמה שלך בשאלה הזו היא פנטסטית, כי היא מה שמנחה אותי ביצירה. כל ההפקות שעשיתי נועדו לתת קרקע להמון פרשנויות ואני ממש מזמין את הקהל לבחור מה שבא לו. זה יכול להיות סיפור על מפגש בין עולמות: העולם האורגני של בצלים ופטריות שחי על החביתה, לבין העולם המלאכותי שמתרסק עליו, שזה הרובוט, שהוא חשמל ופלסטיק וברזל.

"זה יכול להיות סיפור הרפתקאות של אדם בודד שזה הרובוט, שמתמודד עם מסע כזה, ופוגש בסוף גם חברות. זה יכול להיות סיפור על אוכל, או סיפור של יחסים בין המפעילים שעושים את הדבר הזה. קרקע ההצעות להתבוננות היא רחבה. זה יכול להיות סיפור אקשן, ואתה יכול להתחבר לצד הפיוטי שלו. יש שם הרפתקאות והתבוננות קצת אחרת על הטבע, כי היער עשוי מברוקולי, הביצה הטובענית היא חלמון, וזה משהו נורא קטן עבורנו אבל מאוד גדול עבור הרובוט הקטן."

אולי מתחת לכל זה, אם להיות פילוסופית לרגע, יש גם התבוננות על השאלה מי מפעיל את מי, ומי מופעל.

"גם זה דבר שאנחנו עוברים, באמת, בשני רבדים. הראשון זו העובדה שגם בתוך ההצגה יש רגעים שבהם הבובות יוצאות מהפריים, ומי שמספר את הדרמה זה אנחנו, השחקנים על הבמה, ויש, למשל, רגע שבו הורגים פטריה - היו לנו ניסיונות לשפד או לשרוף אותה - ואז יותר מעניין לראות את האדם שאוכל אותה, מאשר את הפטרייה עצמה."


צבי סהר צילום: יאיר מיוחס

אכזרי.

"יש גם אכזריות, יש מוות, זה ממש חלק ממה ששאלת קודם על האמירה. יש הכל. יש חברות, יש נקמה, יש בדידות, יש מציאת פתרון, יש המון דברים. צריך רק לבחור את הז'אנר. להרוג את הפטרייה נכון יותר לספר דרך האדם, לעוף בחלל נכון לספר דרך הבובה. זה סוג של הפרדה של מי יכול לייצג יותר טוב את העניין.

"זה גם קשור לתהליך העבודה. ההצגה היא הפקה משותפת של אנסמבל עיתים של רנה ירושלמי ושל תיאטרון הקאמרי, ותהליך העבודה של האנסמבל הוא לא כזה שמגיעים עם טקסט, מעמידים אותו על הבמה, ואז תאורה ומוזיקה ומעלים את ההצגה, אלא כזה שבו אתה נכנס לחדר עם מיתוסים, עם עולמות ויזואליים, ואז אתה מוצא בפנים את הדבר הזה. זה יותר קרוב, אולי, לכתיבת שיר. אין דרך אחת, זה לא לקחת מילים ולהלחין. לפעמים זה קודם לחן, לפעמים זה בא ביחד."

כמו שבאנגלית אומרים to play the guitar . משחקים.

"בדיוק. וכמו שבמאי זה 'דירקטור', כלומר זה שמכוון. אני אמנם הבמאי, אבל יש חבורת יוצרים שמגובשת סביב העבודה הזו. אני לא מעמיד משהו שאני יודע מראש, אני מגלה את זה יחד עם כל הצוות."


מסע בין חלמונים, צילום: איליה קיינס
 
"יצאתי לעולם למצוא את השפה שלי"
 
"מסע בין חלמונים" הוא הפקה משותפת של אנסמבל "עיתים" ושל תיאטרון הקאמרי.

"לפני עשר שנים בערך הייתי שחקן בלהקה של רנה ירושלמי. מיד אחרי שסיימתי את בית הספר למשחק עבדתי איתה איזה ארבע שנים. המעבר שלי לחו"ל היה חלק מלמצוא את השפה האמנותית שלי לבד ולגלות איך אני יכול לביים הפקה שאני עומד מאחורי כל האלמנטים שלה, ויש בה את החדשנות הזו, משהו שלא ראו אף פעם, והיא תוכל להיות קרקע להגיש או להעביר סיפורים לקהל ולתקשר איתו.

"אני חושב שמה שמגדיר את העבודה שלי ושל רנה זה תהליכי עבודה בלתי מתפשרים, עם חתירה לפרויקטים שלא היו עד היום. האנסמבל שלה מאוד ותיק. יש עבודה קבוצתית גדולה, ויש משימה ממש מעבדתית, למצוא חוויה תיאטרלית שיש בה חיפוש שהוא לא פנימי אלא פונה אל הקהל - כדי להביא לו דברים חדשים ושפות חדשות. בדבר הזה רנה ואני מאוד קרובים.

"ההפקה של 'עיתים' היא תמיד בשיתוף הקאמרי, שזה פנטסטי. זה שיתוף פעולה מדהים בין תיאטרון רפרטוארי גדול לתיאטרון בוטיק מעבדתי, ואני מביים בתוך האנסמבל."

נשמע שהשלב המתבקש הבא הוא להזמין את הקהל לעלות אל הבמה ולהפוך בעצמו למפעיל, לזה שמספר את הסיפור.

"אנחנו מאוד אוהבים, באמת, להזמין את הילדים לראות את הבובות מקרוב. אנחנו אוהבים להשקיע בזה, להראות לילדים איך עובדים המנגנונים. חשוב להראות שזה מאוד פשוט. לחשוף את המנגנון היצירתי ולהבין שזה לא תהליך מסובך. זה לא תלמד עריכה, תעשה אפטר אפקטס. לא. זה קח פטרייה, שים שיפוד למעלה. הייתה לנו הופעה בבאר שבע, ואחת הילדות שלחה אחרי זה ציור נורא יפה, ואמא שלה כתבה שהיא עושה ניסיונות עם המוצרים בארוחת ערב, ומנפישה אותם."

הנה, פתחת מסורת של ארוחות ערב יצירתיות.

"כן. השלב הבא הוא שאני אעשה ביקורי בית עם ההורים שלי..."

במאית שותפה: מיכל ואעקנין, מוזיקה ואפקטים: קובי שמואלי, שחקנים ומפעילי בובות: צבי סהר/נעם רובינשטיין, איילת גולן/ מיכל ואעקנין, עיצוב בובות: מיכל אבולאעפיה, איאן דניו, אתי סהר וסטודיו מרבה ידיים, עיצוב תפאורה: רועי ואטורי ושירן לוי, עיצוב תלבושות: יהודית אהרון, עיצוב תאורה: אבי-יונה בואנו (במבי). 


למועדי מופעים >

21/11/2018   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע