שלכם לשעה קלה

יש מספר אמניות בתרבות ובבידור הישראלי שמעבר לכישרונות הרבים והמגוונים שלהן מתלווה לפרסונה שלהן תחושה של ערך מוסף אישיותי. כאלה שאני תמיד שמחה ורוצה לדבר איתן, כדי לקבל את העוד משהו הזה שיש להן לתת.

תיקי דיין ומיקי קם הן ללא ספק מאותן אמניות, כך שהערב החד פעמי "שלכם לשעה קלה – חוגגים לתיקי דיין יום הולדת 70" שיתקיים ב-9 במרץ ב"פסטיבל אישה" בתיאטרון חולון, מזכה אותי באפשרות המשמחת לדבר עם השנייה – על האחת.





בשנות ה-60 וה-70 הייתה "שלכם לשעה קלה" אחת מתכניות הרדיו הידועות בארץ. במהלכה נוצרו כמה מהמערכונים המזוהים לנצח עם הבידור הישראלי המשובח. חלקם יפציעו שוב, לערב אחד, על במת תיאטרון חולון, לצד כמה מהמערכונים, השירים, הסיפורים והתפקידים שדיין ביצעה ומבצעת במהלך הקריירה המרשימה שלה.

על במת התיאטרון יפגינו חבריה של דיין למקצוע את אהבתם והערכתם, עם מערכונים כמו "נישואין כמוסד סגור", עם קטעים מההצגות הרבות בהם השתתפה דיין, ועם שירים כמו "בואי נעשה לנו חג", "מי ראה את באני", "חמוץ חמוץ" – שיר הפרודיה שביצעה עם חבורת "לול", וקטעים רבים נוספים. מיקי קם, אייקונית לא פחות קטנה בתרבות הישראלית, תבצע בערב את השיר "איך זה שכוכב אחד", וביחד עם דרור קרן תעלה את "גברת טוכעס" של חנוך לוין. 
 


תיקי דיין וחברים צילום: יוסי צבקר

"תיקי נגעה ביצירות אלמותיות"
 
 
"האישה הזו נגעה בכל כך הרבה יצירות אלמותיות שזה לא נורמלי", אומרת קם. "'מלכת האמבטיה' וכל ההצגות שהיא עשתה, חנוך לוין. בואנה, זה 50 שנות קריירה. זה לא הולך ברגל. כמה משמח לעשות ערבי מחווה לאדם בעודו בחייו. כי מה שקורה בדרך כלל עד היום זה שאנחנו רגילים לבוא, ולצקצק בלשוננו, ולהגיד, אוי, כמה חבל, איזה בנאדם נהדר הוא היה. ופה, איזה יופי שהבנאדם שומע אותנו, ונורא נהנה, ואפילו עולה על הבמה ומופיע אתנו. מה יותר טוב מזה?

"זה טרנד חדש... אנשים פתאום הבינו שלָמה לחכות. בואו נעשה את זה עכשיו, בעודנו חיים. להגיד לו תודות. כמו שאנחנו אומרים לילדים שלנו כמה שהם מקסימים ושאנחנו אוהבים אותם. בקיצור, לא לחכות עם התודה הזו יותר מדי. בעיקר שמדובר פה בפרסונה נכבדה מאוד כמו תיקי, שיש לה רזומה מאוד מאוד עשיר, והיא עשתה כל כך הרבה דברים. אז את יודעת, נחמד להיזכר בהם פתאום. ומשתתפים על הבמה המון חבר'ה, וזה כזה משמח. כל אחד עושה קטע מתוך הרזומה העשיר שלה, וגם היא תשתתף."

חלק מהחבר'ה הם קרן מור, אורנה בנאי, דרור קרן, שרית וינו אלעד, טלי אורן, נתן סלור, אורית פלג, רובי מוסקוביץ', ארז בן הרוש, אריק קנלר וקם, כמובן. לצדם הרכב מוזיקלי שכולל את סלעית להב בחליל וכלי נשיפה, יענקלה סגל בבס, מתן אפרת על התופים ועדי רנרט על הניהול המוזיקלי והפסנתר.

הרזומה הזה של תיקי דיין כולל מרחב עצום שיש בו את הכי דרמטי לצד הכי קומי

"תיקי היא קומיקאית", אומרת קם, "וככזו, ואני יכולה להעיד גם על עצמי, שחקן קומי יכול לטרוף כל דרמה שהוא רוצה. כמובן, זה לא יכול להיות להפך. אתה צריך להיוולד עם איזה חוש טיימינג שצריך להיות בדי אן איי שלך. אתה לא יכול ללמוד את זה, אתה לא יכול להמציא את זה, אתה לא יכול להעתיק את זה. זה משהו שצריך להיות באסנס שלך, וקומיקאים יכולים להיות שחקנים מאוד דרמטיים ועמוקים. אי אפשר לקחת שחקן דרמטי וללמד אותו טיימינג, שהוא האלף בית של מה שנקרא קומדיה. לכן העומק הזה. ותיקי היא שחקנית דרמטית נהדרת."

איכשהו תמיד היה נראה לי שהיא קומיקאית שיש בה משהו מאוד רציני, או עצוב

"בכל קומיקאי יש את הבסיס הזה המאוד דרמטי, נוגע, עמוק. זה בעצם מה שמעורר את ההזדהות שלך כשאתה מצחיק, שיש בזה תמיד איזו מין שריטה קלה. איזה מין ברזלים כאלה." 
 


תיקי דיין, מקור: יוטיוב

ארבע משוגעות על הסט
 
את זוכרת את המפגש הראשון שלך עם תיקי?

"האמת שזה לא היה בבחרותנו דווקא. הייתי תמיד כצופה עליה מהצד, ויום אחד הזדמנו לאותה במה ושיחקנו ביחד ב'שמו הולך לפניו' של אפרים קישון. זו הייתה הפעם הראשונה שעבדנו יחד, וזה היה תענוג בלתי רגיל. בכלל, במקצוע הזה, אתה מסתכל על אנשים מלמטה באיזו מין יראת כבוד, ובאחד הימים מוצא את עצמך על הבמה יחד איתם, וזה נורא מרגש.

"פתאום אתה מגלה עליהם עוד דברים, אחרי שאתה מכיר רק את הפרסונה הציבורית שלהם. ופתאום התגלתה אישה נורא מיוחדת, נורא אותנטית, נורא ישירה. אין בה בולשיט. תמיד אני אומרת שתיקי זה קודם כל ידיים ואחר כך עיניים. היא מדברת עם הידיים שלה. יש בה משהו נורא בארד כזה. כל פעם כשהייתי מסתכלת על הידיים שלה הייתה לה מין לחלוחית בעיניים והיא אמרה לי שזה הידיים של אמא שלה. ונורא הזדהיתי איתה. גם לי יש את הידיים של אמא שלי, ידיים שבישלו ועמלו. כמו שאמא שלי הייתה אומרת, 'זה לא ידיים שניגנו בפסנתר'.

"אז זאת תיקי. ויש לה יחס חזק ועמוק ומאגי, אפילו, עם המשפחה. היא עברה חיים לא פשוטים. היה לה בעל שנפטר מסוכרת, והיא נשארה עם שתי בנות, והקשר שלהן כל כך אמיץ וחזק ומפעים. כל פעם שאני שומעת אותה מדברת על הילדים והנכדים שלה זה נורא מרגש."

מעבר ל"שמו הולך לפניו" כולל הרזומה המשותף שלכן גם את הסדרה "בנות הזהב", יחד עם חנה לסלאו ורבקה מיכאלי

"כן. זו הייתה תקופה מאוד קשה. סיזיפית. לקום במשך כמה חודשים נורא מוקדם, לא ישנו, אחרי ימי צילום להופיע בערבים. כי הרי כל אחת מאתנו, רבקה'לה, תיקי, חנה ואנוכי, אנחנו לא באיזה תהליך של קאמבק. כולנו נותנות בראש, מה שנקרא. עובדות. אז גם לצלם שם וגם אחר כך ללכת ולהופיע, מי ב'קאמרי', מי ב'הבימה', מי בערב היחיד שלה. וארבע משוגעות! כל אחת והטירוף שלה. אני הייתי הבוגר האחראי."

ממש...

"בחיי אלוהים! זאת קר לה, זאת חם לה, זאת עייפה, זאת רעבה, זאת לא לומדת בעל פה כי היא לא ישנה בלילה. זה היה נורא וזה היה מדהים. כמובן, כשאני מסתכלת על זה בדיעבד... ארבע מטורפות, ששירילי דשא, לדעתי, היא האדם היחיד שיכול היה לצלוח את הטירוף הזה של ארבעתנו."

די מטורף שתיקי הסכימה לקיים את הערב הזה, לא?

"השחקנית אסנת זיביל היא שהגתה את הרעיון לערב המחווה לתיקי. היא מעריצה את תיקי כבר שנים, זרקה את הרעיון הזה ופנתה לתיקי, שכמובן בהתחלה אמרה לא, כי היא לא אוהבת את כל הדברים האלה, זה מעמיס עליה מעמסה רגשית. 'אין לי כוח', וזה, 'ותודות, ועניינים ומסיבות'. היא לא אוהבת את הדברים האלה. היא בנאדם נורא פרטי. בסוף אסנת שכנעה אותה, כי נבחרו כל האנשים שתיקי אוהבת אותם, ועבדה איתם, או השיקה איתם הצגה כזו או אחרת. קרן מור, ואורנה בנאי וטלי אורן ודרור קרן, ועוד מלא חבר'ה שהיא עובדת איתם ואוהבת אותם, אז די. היא הסכימה, והמשפחה שלה תבוא, שזה כיף, וזה עוד יומולדת. חגגנו לה אחד, ועכשיו עוד אחד." 



אודיה קורן יח"צ, חנה לסלאו צילום: רונן אקרמן, מיקי קם יח"צ
 
עולה לליגת האלופות
 
בין ערב היחיד שלה, "מיקי. Com", למחזמר "מיקה שלי" בהבימה, ל"בילי שוורץ" בתיאטרון חיפה, לקונצרטים עם גיל שוחט ולשיעורים שהיא מלמדת בבית צבי, קשה לתפוס את מיקי קם פנויה לרגע. "ואני גם אמא לשני ילדים ושני נכדים, מה שנקרא", היא אומרת. ובכל זאת הצליח "פסטיבל אישה" לשריין אותה לערב נוסף, יום לאחר הערב של תיקי דיין, לערב נוסף שיתקיים באופן חד פעמי בפסטיבל, "ליגת האלופות".

"זה ערב שבו לקחו שלוש קומיקאיות, חנה לסלאו, אודיה קורן ואני, ואיגדו אותן לכדי ערב אחד שבו כל אחת נותנת ממרכולתה", מספרת קם. "במקום ערב אחד של חנה, ערב אחד של אודיה וערב אחד שלי נתנו בכרטיס אחד שלוש אמניות", היא צוחקת. "אנחנו עולות לסירוגין, וכל אחת מאתנו נותנת קטעים מתוך ערב היחיד שלה."

מערבבים, יענו

"מערבבים, עושים סלט נהדר, ואוכלים."

אני חייבת לשאול אותך שאלה משפחתית. כי בינך, לבין בעלך יהודה עדר, לבין הילדים, אלון עדר ונדב עדר, פתאום אני רואה שבשנים האחרונות נוסף גם אביך שעלה עם הצגת יחיד בבימויך. לא בא לך לפעמים על משפחה שתדבר על דברים משעממים סביב שולחן האוכל?

"אנחנו מדברים על דברים ממש משעממים... מה את חושבת? זה שאנחנו עוסקים בזה לא אומר שאנחנו מסתובבים סביב הזנב הזה. זה שם. זה מונח. הילדים נולדו לתוך הדבר הזה, ומה לעשות, הגנים לא מתייעצים איתך כשהם בוחרים את זה. אלון בגיל שמונה כבר כתב את השיר הראשון שלו על איזה קלידים מעפנים. אני ירדתי לקנות חלב, וכשחזרתי, הוא אומר, אמא, בואי תשמעי איזה שיר כתבתי, ושר לי, 'אמא נסעה לאמריקה'. כבר הוא עשה מזה דרמה... הבן השני שלנו ב'ווקה פיפל', עושה ביט בוקס.

"זה לא איזו בחירה. זה לא שיהודה ואני ישבנו וחשבנו, 'מה יהיה עם הילדים, לאיזה כיוון הם ילכו?'. הבית זה התחנה המרכזית, ממנה יוצאים האוטובוסים. אבל כל החיים זה היה בית רגיל. אני הייתי אמא של אוכל במקרר, עד היום, ובית שבשמונה בערב נכנסים למקלחת והולכים לישון. אז מה אם אמא צריכה ללכת להבימה?"

ואיך אבא שלך נכנס לתמונה הזו?

"אבא שלי הוא שחקן שמעולם לא עלה על במה מקצועית, אבל הוא שחקן לכל דבר ועניין, גם זמר אדיר, ואשתו מביימת שנים תיאטרון חובבים. כל פעם אני אומרת לו, 'אבא, אתה צריך לשחק, אבא, אתה צריך לשחק'. עד שיום אחד אמרתי, 'אבא, אתה צריך לשחק, ואני צריכה לביים אותך'. ופתאום נפל לו המטבע, ואחרי שבוע הוא שולח לי דראפט במחשב, ואני קוראת את זה, ונפלה לי הלסת מרוב שזה היה טוב. הוא גם כותב נורא מוכשר. אז הוא כתב ערב יחיד, אני ביימתי אותו, ועכשיו גם התיאטרון היידי לקח את זה, והשמחה גדולה. הוא בן 83, אבל הוא ממש צעיר וחיוני." 
 


מיקי קם (צילום: רונן אקרמן)


"אני באה אותנטית, והקהל אוהב את זה"
 
מאחר ובפסטיבל האישה אנחנו עוסקות, כל פעם מחדש שואלים אמניות על אמירה נשית ואמנות נשית, וההבדל ביניהן לבין יוצרים גבריים, ולי, לפחות, כמעט שאין תשובות. לך יש?

"אני לא יודעת. לא פעם נדרשתי לענות על שאלות שאף פעם לא העסיקו אותי באופן אישי. מישהי שאלה אותי למה יש מעט קומיקאיות, אבל אני מסתכלת סביבי ורואה גוורדיה גדולה של נשים במקצוע, שהן טובות ומצוינות. למה באופן מספרי זה תמיד פחות מגברים, אין לי על זה תשובות.

"כשהיא שאלה אותי אם שיניתי לאורך השנים את האמירה שלי, חשבתי על זה שערב היחיד שלי הוא הערב השלישי במספר. בערב הראשון שלי, בגיל 40, לפני 23 שנים, אני זוכרת שכדי להגיע לאיזה עמק שווה ביני לבין הקהל, קצת הורדתי את המכנה המשותף וקצת העליתי. זאת אומרת, קצת בדיחות וקצת גסויות וכדומה. עם השנים ראיתי שאין שום סיבה לעשות את זה. אתה לא צריך להגיע לשום עמק שווה. אתה צריך להיות אתה, להיות אותנטי, להגיד את מה שאתה חושב, והקהל הנאמן שלך יבוא איתך. ראיתי שאני נזקקת להרבה פחות התאמצות בעניין הזה. זה הופך אותך להרבה יותר אמיתי, ואני חושבת שהקהל אוהב את זה.

"זה כמו ביחסים. לא צריך להתאמץ לאהוב אותך. תמיד שואלים את יהודה ואותי, מה סוד הקסם שלכם, ואני עונה, בשלוש מילים: חוסר התאמה מוזיקלי. וככה אנחנו חיים שנים. הוא רוקיסט מושבע, ואני ארצישראלית שמאלצית חסרת תקנה, וזהו. זה עובד."

"שלכם לשעה קלה - מחווה לתיקי דיין" יתקיים במוצאי שבת, 9 במרץ 2019, 21:00, "ליגת האלופות" תתקיים ביום שישי, 8 במרץ, 22:00, בתיאטרון חולון. פסטיבל אישה יתקיים בתאריכים 9-6 במרץ בתיאטרון חולון. להזמנת כרטיסים: 03-5023001