סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
ריאיון
 
מאת: טל גורדון מי מפחד מעבדאללה שוורץ?
 

 
 
הפוליטיקלי קורקט זה תמיד להיות בסדר. לא להאיר שנייה זרקור על זה שגם אנחנו גזענים, וגם הצד השני גזעני. גם הימנים גזענים, גם השמאלנים גזענים, גם הערבים גזענים, גם היהודים גזענים. אנחנו שמים פרוז'קטור בתוך הסיטואציה."
חי מאור, שחקן הטלוויזיה המוכר המשתתף בקומדיה החדשה של תיאטרון בית ליסין: "כולנו גזענים, בואו נדבר על זה"


להתאהב מחדש
 
"כשקורה פתאום משהו חדש, ולא משנה מה הוא, הוא מרענן את כל הדבר הזה שנקרא זוגיות", אומר השחקן חי מאור. "זה יכול להיות קיצוני או הזוי, אבל זה יוצר משהו פרֶשי בזוגיות, וזו התאהבות מחדש. "

את המילים הללו אומר מאור על אחד מעוגני העלילה ב"עבדאללה שוורץ", ההצגה החדשה של בית ליסין בה הוא משחק, אבל נדמה שגם מאור עצמו נהנה מזריקת ההתחדשות הזו לוורידיו, הודות לתהליך העבודה שעברו משתתפי ההצגה.

רמי ורד כתב את "עבדאללה שוורץ", רוני פינקוביץ' מביים, אלעד אדר אחראי על המוזיקה, ונבחרת השחקנים המרשימה כוללת את  אבי קושניר, ענת וקסמן, אפרת בוימולד, שלומי טפיארו, עודאל חיון, שהיר כבהא, טל צ'רנובסקי, אלירן הרוש וכמובן, חי מאור
 

עבדאללה שוורץ, צילום: כפיר בולוטין

"ואללה, עשינו את זה ביחד"

"אין ספק שזה לא היה תהליך פשוט", מספר מאור על תהליך העבודה. "בגלל שזה חומר מקורי, המון דברים נגלים ומתפתחים תוך כדי עבודה. אבל זה ממש האסנס של התיאטרון. אם עובדים על מחזה ישן, אתה צריך להתאים את עצמך לדבר הקיים וליצוק לתוכו את עצמך. פה אתה עובד, תוך כדי, גם על הדמות ועל ההתפתחות שלה. ההתפתחות הטקסטואלית, ההתפתחות של המהלך.

"בעבודה על מחזה מוכן מראש אתה יודע שיש לזה מגבלות מסוימות אבל אתה יכול לתחום את העבודה נורא בבירור. כשזו יצירה מקורית יש המון מקום לדעות שונות ולהבנות שונות ולצד היצירתיות המטורפת יש גם המון אתגר כי אתה תמיד רוצה שזה יהיה יותר טוב. קצת כמו בטלוויזיה או בקולנוע , שאתה מחפש את הטייק הכי טוב. זה יוצר המון רעיונות טובים, אבל גם המון אינפורמציה להתעסק בה, המון חומר, שחלק צריך להוריד וחלק לא. יש בזה יותר מורכבות, אבל בסוף התהליך הזה אני חושב שהדבר הכי מדהים זה שזה יוצר איזו גאוות יחידה של 'וואלה, עשינו את הדבר הזה', וכולם היו בו יחד. קצת כמו אנסמבל, כי זה חומר מקורי.

"זו יצירת תיאטרון במובן הכי אמיתי שיכול להיות. זה היה שיתוף פעולה מדהים בין כולם. השחקנים, הבמאי רוני פינקוביץ', רמי ורד. כולם נרתמו לעשייה הזאת. רוני הוא במאי שמחפש כל הזמן פרטים ולא מפחד משינויים, הוא לא מתקבע. שזה מגניב, כי זה נותן כל הזמן מקום ליצור דברים. הוא כל פעם מאתגר אותנו מחדש. זה ממש מאפיין אותו, ובגלל זה הגענו לתוצאה הזאת.

"אז זה תהליך שהוא מורכב, ואפילו קשה, כי כל הזמן לא מקבלים כלום כמובן מאליו, אבל הרזולוציה הזו של הירידה לפרטים הייתה נורא נכונה, בגלל שזה חומר מקורי שכל הזמן צריך לשנות ולהשתנות. רמי בדרך כלל קיבל מאתנו כל מיני עבודות, למשל סצנה מסוימת שצריך היה לשפר או לשנות, ואז הוא עבד עליה בבית ושלח לנו אותה בערב, אנחנו למדנו בעל פה ולמחרת העמדנו את זה, ואז היה צריך שוב שינוי. ככה הוא נכח לכל אורך התהליך." 
 


עבדאללה שוורץ, צילום: כפיר בולוטין

קומדיה במיטבה 
 
פרט ל"עבדאללה שוורץ", מאור משחק בימים אלה בהצגות התיאטרון "השקר" ו"אוסלו", גם הן  בבית ליסין, אך פניו מוכרות לקהל הרחב בעיקר מתכניות הטלוויזיה הרבות בהן השתתף, בין השאר בלהיטים כמו "בני ערובה", "בתולות", "מלכות", "המדובב", "מצולמים" ו"להעיר את הדב". על המסך הגדול לקח חלק בקופרודוקציה הצרפתית-אמריקאית "מיראל" בבימויו של ג'וליאן שנאבל ("הפרפר ומועדון הצלילה") וב"קצפת ודובדבנים" המדובר של גור בנטביץ'.

ב"עבדאללה שוורץ" הוא מגלם את הקב"ט נתן צור, שבנו עומד להינשא ללאה שוורץ, בתו של חברו הטוב, ציקי, בגילומו של אבי קושניר. היישוב כולו מתרגש לקראת המאורע, אבל שיר ילדים קטן ותמים ששומע ציקי משנה את חייו ברגע אחד.

"זאת קומדיה מוטרפת", אומר מאור, "עם דמויות מוטרפות, שמראות בתוך הסיפור הנורא קומי הזה קצת סיפורים על הישראליות, ועל זהות ועל זוגיות. במהלך הקריאה של השיר משהו גורם לאבא להתהפך ולחיים של כולם להתהפך, וקורה משהו מאד קיצוני בהתנחלות הזאת ששם את כל הדמויות בהתמודדות נורא הפוכה מהחיים שלהם. זו קומדיה ריאליסטית בסיטואציית זמן מאד קצרה – עד החתונה שצריכה להיערך, והם מנסים להשתלט על הסיטואציה ולהבין מה קרה ואיך זה קרה, ולתוך זה משתרבבים היחסים בין הדמויות, דפוסי ההתנהגות שלנו, ההבנות להרגלים מסוימים שיש לנו, הרגלים בזוגיות בין ההורים, או ביחסים בין המשפחה."

תספר לי קצת על נתן צור


"בגדול, כל מה שקורה ביישוב הזה עובר דרך נתן. הוא נורא מקצועי בעניין של לשמור על הסדר. מצד שני, יש לחץ נורא גדול בגלל החתונה של הבן, שנחשב כבר מבוגר, במרכאות, יחסית ליישוב דתי. הוא בן 28, 29, יחסית ליישוב דתי זה נחשב מבוגר. רוב הגברים בגילו כבר התחתנו, יש להם ילדים מזמן, אז יש איזה סטרס מהמשפחה, גם מהצד שלי וגם מהצד של לאה, שגם היא יחסית מבוגרת.  אז הרצון של החתונה הוא נורא גדול, והוא חייב להתמודד עם התפנית הגדולה שקורית כשהוא קורא את השיר, כדי שהחתונה תצליח. זה מה שנקרא קומדיה במיטבה, עד שמגיעים לסוף המיוחל." 
 


עבדאללה שוורץ, צילום: כפיר בולוטין

"גם אני פייטר"
 
עבודה על דמות קומית היא אותה עבודה נרחבת שעושים על דמות דרמטית, או שבגלל שהדגש הוא על הצחקה זה סוג אחר של בניית דמות?

"זו אותה עבודה בעיניי, אפילו קצת יותר. הניסיון הוא להצליח להביא איזו אמת לדמות הקומית. ככל שהאמת יותר מזוקקת זה הרבה יותר יצחיק. ככל שאתה לא תבין, או לא תהיה מודע לכך שאתה משחק קומדיה זה יצחיק יותר. כי הרי ברור לכולם שזו קומדיה, אבל אתה, כשחקן, צריך להביא בבחירות שלך משהו נורא אמתי. אתה לא יכול לשפוט את הדמות, אלא להבין אותה, להבין את הצרכים שלה. כשזו קומדיה זה עוד יותר חשוב, כי נורא קל לשפוט.

"נתן הוא קצת אהבל, אבל יש לו צורך נורא גדול שהבן שלו יתחתן. יש לו גם צורך נורא גדול לשמור על היישוב. זה חיים ומוות בשבילו.  חשוב לו להיות הקב"ט הכי טוב, חשוב לו שלא ייכנסו ליישוב מחבלים או ערבים, כי זו האחריות שלו, אז זה יוצר קונפליקט שנורא מצחיק בהמשך. אבל עדיין, אתה חייב ללכת עם האמת של הדמות ולא לשפוט אותה. גם בדרמה, ועוד יותר מזה בקומדיה."

מאיפה אתה מוצא את המקום המדויק שבו אתה מתחבר לנתן שכזה?

"כשחקן, לאורך כל הקריירה שלי, אני פחות מחפש את החיבורים הרגשיים. המקומות שאני עובד מהם בדרך כלל הם דברים שהם מבחוץ פנימה. אצל נתן, נגיד, מצאתי איזו הליכה שלו שהיא נורא פייטרית, כי הוא כזה בנאדם שכל הזמן אלֶרט למה שקורה ביישוב. אני הייתי בצבא ב'דוכיפת', אז אני מכיר את זה ממש טוב מהשנים ששירתי בצה"ל. כל הזמן פגשתי אנשים כמו נתן. הם סופר לוחמים, בדרך כלל כולם עם עבר צבאי מפואר, סופר דדיקייטד למקצוע הזה. מבחינת אדם כזה, זה שהוא הקב"ט של מקומות כמו עלי, או כמו פסגות, שם אותו בקו האש כל הזמן. הם כל הזמן מחפשים את זה. אלה אנשים שהם נורא פייטרים.

"אז לקחתי את הדמויות האלה שאני מכיר אותן, לקחתי אפיון דמות שהיה לי בראש שאני מכיר, וזה כבר נורא השפיע גם על הדיבור, על האופי, על ההתנהלות של הדמות. ואם כיוון מסוים פחות עבד, היה לי הרבה יותר חופש בעבודה, בגלל שבנינו את זה ביחד." 
 


מימין: קאסט עבדאללה שוורץ, משמאל: חי מאור, צילום: כפיר בולוטין


אני טקסט א-פוליטי
 
כששמעתי את שם ההצגה חשבתי שסוף סוף התיאטרון חוזר להעז להיות פוליטי, אבל די מהר הבנתי שלא הפעם...  קומדיה שקוראים לה "עבדאללה שוורץ" מספרת על סוג של נורמליזציה שלא הייתי מודעת אליה?

"ב'עבדאללה שוורץ' מבינים מהשם ישר שזו קומדיה, בלי לדעת אם זה קשור או לא קשור לעניין פוליטי. אני משחק בבית ליסין גם בהצגה 'אוסלו', אפרופו הקשר פוליטי של תיאטרון, וב'אוסלו', מעצם השם, ברור שזה פוליטי – אבל גם שם המחזה הוא לא פוליטי. 'אוסלו' זה שם שנורא מייצר אנטגוניזם בהתחלה, אבל כל מה שקורה ב'אוסלו', שעלה בארה"ב ועכשיו הוא פה בארץ, זה סיפור שמובא דרך העיניים של הנורווגים. הוא לא לוקח צד אלא מספר סיפור.

"וזה היה מדהים בעיניי שהרבה מאד מהקהל רק שומעים את השם ולא מוכנים להגיע. מי שטיפה פתוח לראות משהו שונה, מגיע וחווה חוויה מיוחדת. אנחנו מקבלים על זה כל הזמן פידבקים מקהל ומאנשים שאומרים, 'פתאום אנחנו מבינים מה באמת קרה שם, באוסלו'. אמא שלי, שהיא בכלל לא פוליטית, ואני מגדיר אותה כפריפריאלית מעכו, מאוד נהנתה, כי היא יצאה מההצגה ואמרה, 'לא ידעתי בכלל שזה הסיפור'. העיתונות כמעט ולא האירה את החלקים האלה של הסיפור."

למה מרגיש לי שאתה מגיב, מה שנקרא, כנשוך נחש למילה "פוליטי"?

"כי אם אתה עושה מחזה שהוא בהגדרה שלו פוליטי, אני חושב שיהיה קשה מאוד להציג אותו היום בתיאטרון הרפרטוארי."

נו, ועל זה בדיוק אני מדברת

"נכון. בעיניי, מקום שהוא פוליטי, ולא משנה מאיזה צד, הוא קיצוני במהות שלו, והמקום שלו כרגע, לצערי הרב, הוא בעיקר בפרינג'. התיאטרון הרפרטוארי היום צריך לדבר לכולם ולהיות בסוג של קונצנזוס, ומשהו בהחלטות שהתיאטרון לוקח צריך להיות כזה. בבית ליסין יש הצגות שכן לוקחות לקיצוניות, וציפי לוקחת המון הצגות עם הרבה אומץ, כמו 'אוסלו', לדוגמה, או 'אנשים, מקומות ודברים', שזה מחזה עם אומץ. זה לא מיינסטרים בכלל." 
 


עבדאללה שוורץ, צילום: כפיר בולוטין



ימין ושמאל, רק חול וחול
 
לא נראה לך בעייתי שזה המצב של התיאטרון היום, שכמעט ולא יכול או לא רוצה לנקוט עמדות?

"הייתי רוצה שהתיאטרון יגיד מדי פעם משהו פוליטי, וישים מראה על מצב פוליטי מסוים, מימין או משמאל . אני לא לוקח צד, כי בכל צד יש את הבעיות שלו , אבל להיות יותר בועט. לפעמים אנחנו יכולים ללכת  לשם בתוך הדבר הזה שנקרא תיאטרון רפרטוארי, אבל זה לא כזה פשוט. חוויתי את זה על בשרי בהצגות קודמות שעשיתי."

כמו?

"קודם כל ב'אוסלו'. אני מסתובב בתל אביב, ויש איזה בית קפה שמישהו שם זיהה אותי מאיזו הצגה, והתחיל להגיד לי, 'כמה אתה נהדר פה, וכמה אתה נהדר פה', ואז אמר, 'אתה מופיע גם באוסלו'. אמרתי לו, 'כן, בוא, אתה תיהנה', והוא עונה, 'לא, אני לא בא להצגות של שמאלנים'. אמרתי לו שזו לא הצגה של שמאלנים, זו הצגה שמספרת את הסיפור של אוסלו, אבל אנשים ישר באנטי."

אז מה? זה בסדר לעורר מחלוקת

"אם הצגה אומרת שהיא, נניח, אנטי ממסדית, אז אתה אומר, אוקי, זאת ההצגה. אתה רוצה לראות תבוא, אתה לא רוצה לראות, אל תבוא, זה לגיטימי. השתתפתי פעם בהצגה 'קילר ג'ו' שהייתה הצגה נורא ברוטלית בחוויה שלה. הייתה אלימות, היה עירום, כולם ידעו את זה ומי שבחר לבוא בא ומי שלא לא. היה ברור מראש שזו לא הצגה שמתאימה לכולם, למרות שזו הצגה מדהימה.

"אם אני נוקט עמדה וזה ברור לאנשים, זה בסדר. אבל יש המון דברים שחשוב שיהיו א-פוליטיים, בלי לקחת צד. יש בזה משהו יותר חזק בעיניי באיזו שהיא צורה. גם 'עבדאללה שוורץ' נוגע בנקודות מסוימות של החברה הישראלית שהן לא ימין או שמאל. ימני יגיד שזה ימני, שמאלני יגיד שזה שמאלני. אבל לפי השם מבינים שיש שם דברים של גזענות, ודברים של שמאל וימין, ודברים של ערבים ויהודים, יש שם הכל, ובעיניי, בקומדיה אפשר להעביר הכל הכי טוב, כי אתה צוחק, ואז אתה מבין על מה אתה צוחק. ההצגה לא נוקטת עמדה, ואני לא חושב שהיא צריכה לנקוט עמדה ברמה כזאת."



עבדאללה שוורץ, צילום: כפיר בולוטין


"נמאס מהפוליטיקלי קורקט"

ההצגה עצמה מצהירה על המיאוס שיש לנו כבר מהפוליטיקלי קורקט. איפה זה בא לידי ביטוי?

"בדיוק. הפוליטיקלי קורקט זה תמיד להיות בסדר. לא להאיר שנייה זרקור על זה שגם אנחנו גזענים, וגם הצד השני גזעני. גם הימנים גזעניים, גם השמאלנים גזעניים, גם הערבים גזעניים, גם היהודים גזעניים. לשים איזה פרוז'קטור בתוך הסיטואציה. יש גם משהו על עדתיות בהצגה שמאירים עליו אור וצוחקים על זה, והכל בתוך הסיפור. זה לא הדבר עצמו. אין בזה את המשמעות של 'זה הדבר ועכשיו מדברים רק על זה', אלא זה משהו שיוצא תוך כדי.

"יש שם יציאה נורא מצחיקה של הדמות שמשחק שהיר, שהוא ערבי. חבר טוב שמשחק איתי גם ב'אוסלו'. ויש לו שם דמות שמביאה איזה פאנץ' מצחיק על המצרים, בתור ערבי. כלומר, גם ביניהם יש גזענות בתוך המצרי, העירקי, הלבנוני, ויש דעות קדומות בהקשר הזה. זה מצחיק שאתה מבין פתאום שגם שם זה ככה, כמו אצלנו. זה נורא מצחיק אותי ואני נורא אוהב את זה כי זה מראה ש..."

שגזענות זה אנושי?...

"זה משהו שאתה אומר, זה לא רק הם ולא רק אנחנו. יש פה משהו שכולם עושים כל הזמן. אני חושב שהפוליטיקלי קורקט קיים כביכול אצל כולנו, אבל כולנו גם הצד השני של הפוליטיקלי קורקט, בעצם, וניסינו להאיר את זה בתוך המחזה. אני לא חושב שזה מרגיש כמו כשמרגישים לפעמים בהצגות שדוחפים לי משהו קצת בכוח. יש הצגות שרוצות לתת איזה משהו, ולוחצות את זה. אז פה יש נגיעות, כל מיני נקודות של אור שאנחנו מאירים בתוך הסיפור, בתוך הקומדיה המוטרפת."
 
רמי ורד סיפר באיזה מקום שהטריגר שלו לכתיבה ההצגה נולד ממשהו שהוא ראה על זוגות שנקלעו למשבר והתבקשו להיזכר בפעם הראשונה שבה הם ראו אחד את השני. הוא שיתף אתכם במקורות ההשראה האלה שלו, תוך כדי תהליך?

"הוא סיפר לנו את זה. יש איזה קטע שהדמות הראשית קורה לה, בעצם, איזה מהפך שמייצר משהו נורא חדש בזוגיות. ומה שקורה בזוגיות ארוכת שנים, כמו שכל מי שנמצא שם מכיר, זה שיש איזו אפרוריות בזוגיות, במשפחה, בדברים הרגילים שקורים, במריבות שחוזרות על עצמן. אבל כשפתאום יש משהו חדש, ולא משנה מה, הוא מרענן את כל הדבר שנקרא זוגיות, וגם זה נדבך שקיים בהצגה. זה נורא יפה ונורא מצחיק וזה גם נורא אמיתי, כי בסוף, כשזה יוצא בקומדיה, וזה נורא מצחיק, אתה רואה את זה ואתה אומר, זה כל כך נכון."

 

להזמנת כרטיסים להצגה: 03-7255333

רכישת כרטיסים


 
 


למועדי מופעים >

30/07/2019   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע