ציפי פינס, מנכ"לית בית ליסין ושועלת תיאטרון ותיקה, כבר צלחה מלחמות ומשברים בחייה המקצועיים, הכוללים במצטבר 40 שנות ניהול תיאטרונים. "כזה עוד לא ראינו", היא פוסקת בהשתאות. "מי העלה בדעתו? הכל נחתך באבחת חרב, בלי הכנה מראש. 301 הצגות בוטלו. הוצאתי 300 איש לחל"ת."
 
משבר הקורונה בלם בבת אחת את גל ההצלחה עליו נישא בית ליסין בתקופה האחרונה. המעבר למשכן המחודש בדיזנגוף, המחזמר שובר הקופות "אפס ביחסי אנוש", הלהיטים "עבדאללה שוורץ", "אינטימיות", "משפחה חמה" ועוד שלל הצגות ותכניות לעתיד – הכל נקטע באחת על ידי נגיף אחד קטן ומידבק. 
  
תיאטרון בבידוד  
 
זו לא פעם ראשונה שפעילות התיאטרון נפסקת. עברנו כמה מלחמות.
 
"עברנו, אבל זה סיפור אחר. במלחמת המפרץ, נשק ביולוגי, אמרו לנו לשתות מים ולהדביק ניילונים. עכשיו אומרים לשטוף ידיים. זה הזוי באותה מידה, אבל למשבר הקורונה אין תאריך תפוגה. מתי זה ייגמר? אומרים שאחרי פסח אבל אף אחד לא באמת יודע. הבעיה היא לא העצירה לרגע, למרות שכאנשי תיאטרון אנחנו חיים לפי המוטו של ההצגה חייבת להימשך. שחקן חולה, מישהו מת, תמיד מעלים את ההצגה. זה הדבר הכי חשוב בתיאטרון. ביטולים? אני לא מכירה את המושג הזה בכלל. זה כמעט חילול קודש." 


אפס ביחסי אנוש, צילום: רדי רובינשטיין



והנה זה קורה.
 
"כן. והעולם לא מתמוטט, השמש עדיין זורחת. כל כך מוזר. נגיף קטן אחד שאף אחד לא התכונן אליו הופך סדרי עולם." 
 
זו מכה קשה לתיאטרון.
 
"הפסדים מאוד גדולים. היינו בתקופה ממש מוצלחת עם להיטים גדולים כמו 'אפס ביחסי אנוש' שהיה פולי בוקט. סך הכל חזרנו למשכן החדש לפני שישה חודשים. זה כלום, רק התחלנו להתניע את המקום הגדול הזה. שלחנו אנשים הביתה עד סוף אפריל, הפסקנו את כל החזרות. מקווה שאחרי פסח יהיה שינוי, אבל מי יודע? אין לי שמץ מושג."

עבדאללה שוורץ, צילום: כפיר בולוטין  

"תשוקת העשייה חזקה יותר מכסף"
 
איך יסתדרו האמנים, שרובם עצמאיים, מבחינה כלכלית?
 
"אני באמת לא יודעת. הם יקבלו מענקים מהמדינה אבל לא בטוח שזה מספיק. כל יום אני מתקשרת לכמה אמנים ועובדים לשאול מה שלומם. הרוב נשמעים בסדר אבל יש חוסר ודאות גדול. מי יפצה אותם? כל המדינה באותה בעיה ואנחנו לא מקצוע נחוץ. אנשים לא יוצאים בכלל, את מי אנחנו מעניינים? אנשים חייבים לנו כסף, כולם איבדו את מטה לחמם. מי ישבור דלתות בשבילנו? בינתיים מחכים."

תצליחו להתאושש מזה?
 
"תלוי מתי זה יסתיים. אם נחזור להצגות עד יוני אז כן, אבל קשה להאמין שבזמן קצר הכל יחזור לעצמו. אחרי שהגל יעבור, תהיה התפרצות שנייה בחורף? אנשים ירצו לצאת או יהיו חרדים מדיי? ההתקהלות תהיה הדרגתית? נוגבל לקהל מסוים? הרבה שאלות ואפס תשובות. נראה לי שכשנחזור הכל ישתנה. נצטרך לסובב את הגלגל מחדש."  

מניסיונך, המדינה תתגייס לעזרה?
 
"כן, אבל בכמה כסף ומתי זה יקרה? אין לדעת. אנחנו לא באירופה, שהאמנויות מתוקצבות ב-90 אחוז ויש חיים אחרי הקורונה. מצד שני בארה"ב הכל ממומן על ידי אנשים פרטיים שמפסידים המון כסף, ושם מי שישרוד - ישרוד. בטוח נתחיל ממקום נחות יותר. אבל נתחיל, כי תשוקת העשייה חזקה יותר מהכסף."   

יש איזו התארגנות של מנהלי מוסדות התרבות בארץ שתשמור על האינטרסים שלכם?

"בינתיים עדיין לא. נחכה לראות איך העניינים יתפתחו."

אינטימיות, צילום: אור דנון

משפחה חמה, צילום: כפיר בולוטין



מה זאת אומרת?
 
"הקורונה מצאה את האנושות בתקופה מאוד פגיעה. מצד אחד הגענו לירח ומצד שני אויב בלתי נראה מוריד אותנו לברכיים. ממש סרט אימה. העולם היום בכזה אמוק של ריצה מטורפת להתעשרות, להתחמשות, כנראה שחייבים לחזור לאיזשהו איזון. ואולי הקורונה הצילה אותנו ממלחמת עולם שלישית, שנראתה לאחרונה קרובה מתמיד. כולם שווים בעיני הנגיף, לכולם אין עבודה. לכי תדעי, אולי עכשיו יבוא שלום."
 
בסוף עוד תעלו על זה קומדיה.
 
"לצערי הדברים האלה לא עובדים. עשיתי הצגה שנקראה 'מים קדושים' ועסקה במלחמת המפרץ אבל הקהל פשוט לא צחק והדיר את רגליו. הטראומה כנראה גדולה מדיי, אנשים לא רוצים להתעסק בחומרים כאלה."
 
אז איפה האמנות והחיים נפגשים?
 
"יש מקומות שהם נפגשים, אבל הקהל לא תמיד נוהר. זה עניין נורא חמקמק." 
  

ציפי פינס, צילום: איתן טל