סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
כתבה
 
מאת: טל גורדון סאבלימינל על מסלול חו"ל - בפינת גורדון
 

 
 


עוד לא הספיק להוציא את אלבומו החדש ("טורו" כבר כבש את הרדיו) וכבר יוצא סאבלימינל לבדוק שווקים בחו"ל, לא לפני שהוא מפיק את מופע החימום של 50 סנט. שיחה אנרגטית עם ראפר פעלתן.

20 קטעים, אורחים רבים

אני חייבת להודות שלקח לי די הרבה זמן לקלוט את סאבלימינל (או קובי שמעוני בשביל ההורים שלו). הפגישה הראשונה שלנו שבה התעקשתי לקחת נורא ברצינות כל שורה שכתובה בטקסטים שלו הסתיימה במעין ריב טלוויזיוני, בשנייה היה מתח סמוי אבל ניכר, ובשלישית, כשלמדתי לראות אותו במבט משועשע יותר, חשבתי שהתפייסנו, אבל את העונש שלי כבר קיבלתי ברביעית כשהוא התעקש לקיים את הריאיון בעשר וחצי בבוקר, עונש אכזרי מבחינתי, ואפילו תקע אותי להתעורר סתם ולדבר איתו רק שעה וחצי אחר כך (מילא, הספקתי המון סידורים שתמיד נדחים כי אני לא מצליחה לקום).

מול האנרגיה שלו אני מספיקה כבר להתעורר ולדבר איתו על האלבום החדש שלו, "בדיוק כשחשבתם שהכל נגמר" (הפעם בלי הצל, שום דרמה, לשניים יש כבר אלבום חדש בקנה), עשרים קטעים שכמה להיטים מתוכם כבר מכים את הרדיו ללא רחמים, עם אורחים רבים כמיטב המסורת, ביניהם שמות כמו מירי בן ארי (כנרת ההיפ הופ זוכת פרס הגראמי לשנה שעברה ובת חסותם של jay-z ו kanye west,), wyclef jean, כמובן בני משפחת תאקט, וכמה שמות פחות צפויים, ביניהם דוד ד`אור ודויד ברוזה.

ניצוצות עם דוד ד`אור

- יש הרבה אורחים באלבום, אבל מסקרן במיוחד החיבור שלך עם אמנים כמו ברוזה וד`אור. מה חיבר אותך דווקא אליהם?

"קודם כל זאת הייתה חוויה נהדרת בשבילי בכלל להכיר אותם. הגעתי אליהם כיוון שהם כל כך רחוקים ממני מבחינה אמנותית מוזיקלית. אלה אנשים שאני מאוד מעריך אבל זה אף פעם לא היה הקאפ או טי שלי. ופה אני חייב להגיד שבילדותי, מוזיקה ישראלית לא ממש דיברה אלי, זה לא היה משהו שהצלחתי להתחבר אליו, היא פשוט לא עשתה לי את זה. תמיד ידעתי שיש בארץ אמנים גדולים, אבל עשיתי את כל מה שעשיתי לבד, בכוחות עצמי ברוך השם, בלי להכיר נגנים ואולפנים ואמנים אחרים, והיום, כשלאט לאט אני מכיר אמנים ישראלים ונגנים ישראלים, אני רואה שיש פה זמרים וכותבים ונגנים איכותיים שחבל על הזמן, וזה לא משהו שידעתי כילד, וזו הפתעה שעושה לי רק טוב. בכלל מוזיקה ישראלית עברה בשנים האחרונות אבולוציה היסטרית ממוזיקה שהיה בה רק הורה, רוק ומזרחית, למוזיקה שיש בה הכל: פופ, סבנטיז, היפ הופ, טרנס, רוק, מה שתרצי יש, ויש טוב.

"בנוגע לד`אור וברוזה, זה פשוט היה לפי שיר. ד`אור מתארח בשיר מאוד מיליטנטי עם הרבה כוח ושמעתי ברקע משהו מטורף מעולם האופרה שמתחבר לי, וישר חשבתי על אחד המוכשרים בתחום הזה במדינתנו שזה ד`אור. ציפיתי לקבל איזה אמן עדין נפש, ולשמחתי הגדולה נכנס לי גבר גבר לאולפן, נותן לי כִיף, נותן לי `מה העניינים`, כולו בזרימה, נכנס לפרי סטייל. יצאו ניצוצות מהחיבור שלנו באולפן ועשינו שני שירים במקום אחד והייתי ממש מאושר מהמפגש הזה. היום אנחנו חברים טובים שאפילו יוצאים ביחד לבלות ושבנות הזוג שלנו נהיו בקשר.

"וברוזה, זה מכיוון אחר. זה לאחד השירים היותר מרגשים באלבום, `לפעמים אני מרגיש`, ואני חושב שהשיר הזה די מעביר במהות שלו קצת מה זה היפ הופ, ומסביר לאנשים בארץ שחושבים שהיפ הופ זה ילד שלבוש בבגדים מסוימים ואומר יוֹ, שהיפ הופ זה הדבר הכי בוגר, הכי מרגש ואמנותי וחושף, שמדבר לכל הגילאים. חיפשתי לפזמון אמן ישראלי שהוא סוג של קונצנזוס, שהוא מרגש ועמוק, ולא איזה מישהו שתוקע להיטים. חיפשתי מישהו שיש לו עובי, והשם של ברוזה עלה. ושוב, ידעתי עליו שהוא אמן ונגן מדהים אבל תכלס לא ידעתי כלום, ועוד הפעם מגיע לי לאולפן בנאדם שהוא תותח על, והלוואי שהיו עוד כמה כאלה בתעשייה שלנו כי היא הייתה נראית אחרת. צ`יק צ`ק התחברנו והתחלנו ליצור ביחד, כי כשאתה מוזיקאי ואתה עובד עם מוזיקאי ברמה מהטובות ביותר, אתה יודע להעריך את זה, והבנאדם הוא אמן מקצועי ומדהים. גם איתו נשארתי בקשר ואנחנו ממש חברים טובים".

"העיקר שתהיה אמיתי"

"לקחנו משהו כל כך טוב, הפכנו אותו לכל כך מלוכלך, השקעתי זמן בלא להיות איתך, ועכשיו אני מתגעגע לכל דבר, לעיניים, לחיוך, לריח שלך בצוואר, לידיים שלך, מחבקות אותי אוחזות אותי חזק, אני רק חושב על זה ונחנק. מלאך שלי קטן איך לעזאזל כשהבטתי בעיניים התמימות שלך ראיתי שטן." ("לפעמים אני מרגיש", מילים קובי "סאבלימינל" שמעוני, דן "מטרו" פרבר, לחן דן "מטרו" פרבר)

- קראת לאלבום "בדיוק כשחשבתם שהכל נגמר". שם די טעון. מה עומד מאחוריו?

"עומד הרבה מאחורי השם. זה באמת כי יותר מדי אנשים הספידו את ההיפ הופ הישראלי, אנשים ומדיה, ולא סתם אנשים אלא מובילי דעה, אנשי עסקים, אנשי תקשורת חשובים. חשבו שההיפ הופ בישראל בא, עשה את שלו והלך. גם בשיר `טורו` אני מתייחס לזה, בשורות `אז הם אומרים שההיפ הופ מת ומנסים לחסום את האמת`. לצורך העניין אני גם די מבין מאיפה זה בא ואפילו נוטה קצת להסכים. יש סיבה שאנשים חשבו שהיפ הופ מת בשנתיים האחרונות. הסיבה היא שיותר מידי אנשים שהם לא ראפרים אלא אנשים של להיט אחד שבאו עם איזה להיט מזרחית, קיבלו את שיא החשיפה שאפשר לקבל, הוכתרו כמלכים הבאים של ההיפ הופ הישראלי, אבל אף אחד מהם לא ממש עשה את זה.

"אני לא מדבר על טוב או לא טוב כי זה כבר עניין של טעם, אני מדבר על זה שאף אחד מהם לא עשה היפ הופ. היו מאחוריהם כל מיני מפיקים עם יכולות וקשרים וכוח שדחפו אותם, ובסופו של דבר, הבנאדם הממוצע שאוהב היפ הופ והולך ורוכש במיטב כספו אלבום, מקבל אכזבה אחת גדולה כי הוא קנה כלום. את המילים של הפזמון אולי זוכרים, אבל איך קוראים לראפר, מה הוא אמר, משפט מתוך השיר שלו, שום דבר מאלה לא זוכרים, ובראפ זו בעיה, כי בראפ הדבר הכי חשוב הוא הראפר והמסר, והפזמון הוא רק מה שאמור להפוך את השיר לאטרקטיבי לקהל הרחב, כדי להעביר את המסר".

- אז מה המסר באלבום שלך?

"קודם כל, בקטנה ובחצי ציניות, המסר הוא ששום דבר לא נגמר וזו רק ההתחלה. מעבר לזה, המסר הוא הקטע של תמיד תהיה מי שאתה, ובאלבום הזה זה גם בקטע מאוד בוגר של תהיה אמיתי, תהיה רגיש אם אתה רגיש, שמח כשאתה שמח, תהיה עצבני אם אתה עצבני, העיקר שתהיה אמיתי. כי אם אתה אמיתי זה עובד אפילו אם אתה בוכה ועושה מעצמך צחוק".

- שזאת כבר בכלל התבגרות מצדך כי אתה תמיד זה שצוחק, גם בטקסטים של האלבום החדש, על מי שמוכר איזו תדמית מיוסרת ורגישה ועצובה.

"נכון, זאת התבגרות."

"אני תמיד מקליט"

"כל משפט שלי משוכלל משאיר אותך מבולבל נפל האסימון ראפ ישראלי יש המון, שולט על המיקרופון באבא בא וטוען למקום הראשון, נו תגיד ת`אמת, לא שמת לב אל הקטע עד שנכנסתי, לא שמת לב למילים עד שנרטבת ממה שירקתי.... אז הנה אחד אמיתי שלא שם זין, מוציא ת`חרא לאור, פותח לכל המדינה ת`מעיים, נכון, מצטער גנבתי לכם ת`נוער, למה סאב מדבר אס אם אס אתם מדברים יונות דואר" .("אם סי נטו", מילים קובי "סאבלימינל" שמעוני, לחן קובי "סאבלימינל" שמעוני, דן "מטרו" פרבר)

- יש באלבום החדש 20 קטעים. בפעם הקודמת שדיברנו תיארת לי סדר יום באמת מטורף שלך, כמפיק היפ הופ וכאיש עסקים. איפה מצאת בתוך כל הטירוף הזה זמן לכתוב כל כך הרבה שירים, ועוד ארוכים כל כך, כמסורת הראפ?

"זה בדיוק הקטע, שזה לא עובד אצלי כמו שרוב האמנים עובדים. אני לא מחליט `עכשיו צריך להוציא אלבום` ומתחיל לאסוף חומרים ולהקליט. אני תמיד מקליט, כי יש לי את האפשרות הזאת כי אני בעל אולפני הקלטה. כשהחלטתי שאני עושה את האלבום החלטתי מה הדד ליין ואז התהליכים היו לסנן את השירים, לבחור מה נכנס לאלבום ולסיים אותו מהבחינה הטכנית. זה לא שהייתי צריך להתחיל לאסוף חומרים".

- מתי אתה כותב, בדרך כלל?

"אני כותב כשאני חווה, ובדרך כלל גם מקליט את זה אז. למשל הפרידה מהילה, שכתבתי עליה את `לפעמים אני מרגיש`. אם אתה כותב בדיעבד ואתה כותב טוב, זה יכול לצאת מצוין, אבל אם אתה כותב ומקליט עוד לפני שאתה אפילו יודע בעל פה את המילים, יש בזה משהו כל כך טהור שאפשר לשמוע אפילו את הדמעות שלך. הטייק הראשון הזה שהקלטתי ממש כשהרגשתי את הדברים והייתי עדיין בסטייט אוף מיינד הזה, אי אפשר לעשות אותו עוד פעם. אז אני תמיד משתדל להקליט כשאני חווה."

- בהיפ הופ בכלל, וגם באלבום שלך, יש תמיד טקסטים מאוד טווסיים שמפארים את הדובר. זה אומר שזה ז`אנר שלא יכול להתאים לאנשים צנועים מאוד?

"יש הרבה מאוד ראפרים צנועים, פשוט קצת פחות שומעים מהם... בשביל להיות ראפר טוב, זה לא משהו שאפשר ללמוד בבית ספר, לקבל תעודה, להשיג ציון גבוה ואז להיות ראפר טוב. ראפ והיפ הופ זה תרבות של רחוב. ברחוב אתה צריך מרפקים בשביל לדעת לדחוף אנשים לצדדים ולהביא את עצמך מאחורה לקדימה. מה את חושבת, שמישהו פתח לי איזה דלת פעם ועשה לי חיים קלים?"

הכבשה המוזרה בבית

- אני לא יודעת. הרי הדיבור הכי קבוע עליך זה שבאת מבית עשיר ושאתה לא באמת מכיר את חיי הרחוב.

"אבא שלי כשהגיע לארץ היה במעברה. כל המשפחה שלנו עדיין בסלמה ג`. אבא שלי מכיתה ד` פרנס שתי אחיות ואמא. אין עבודה, חוץ מסרסור, שהוא לא עבד בה. אני, לא היה דבר שרציתי שנחשב למותרות שלא הייתי צריך להשיג אותו לבד. לימדו אותי לעבוד ולהעריך כסף. בהחלט הכרתי חיי רחוב. ואגב, אני לא גר ברמת אביב ג` כמו שתמיד כותבים בעיתונים כי כל עיתון מעתיק מהעיתון הקודם. אני גר בשיכון דן, ושם יש הרבה יותר כסף מאשר ברמת אביב ג`... אבל אבא שלי, וזה אחד הלקחים הגדולים שאני לומד ממנו, בגיל מבוגר מאוד הוא לומד בעצמו לדעת ליהנות. כי אבא שלי יודע לעבוד, לשרוד, יודע לחסוך כסף למקרה של שעת צרה, כי הוא היה יתום מגיל צעיר מאוד ואף פעם בחיים לא היה לו גב, אז זה שהוא יכול לתת גב זה הדבר הכי חשוב בחיים שלו.

"אני לא אשכח בחיים שלי שכשהייתי קטן יצאה סדרה של רובוטריקים, ושכן שלי, אבא שלו חזר מחו"ל וקנה לו שתי מזוודות מלאות בכל הרובוטריקים שהיו בחנות. באתי וסיפרתי לאבא שלי ואמרתי לו שגם אני רוצה, אז הוא אמר, `אין שום בעיה, אתה רוצה? תלך לעבוד בבורגר ראנץ`, תרוויח כסף ותקנה כל מה שאתה רוצה`. אני, אין אצלי דבר כזה תשלומים, ואם אין לי כסף אני לא אוכל, אני אלך לעבוד בביוב או בכל מקום, כי כל פרנסה מבורכת בעיניי. ככה גדלתי בבית. רק היום אבא שלי, שהוא בן שבעים עוד רגע, מתחיל ללמוד קצת להרפות, לבלות, ליהנות. אבל הוא יודע רק להילחם ולשרוד. הוא נלחם פה על המדינה הזאת, הוא נכה צה"ל שישים אחוז. משם גם באה לי כל הציונות שלי. ממנו ומאמא."

- הוא גאה בך היום, אבא שלך?

"הכי גאה בי בעולם. אבא שלי זה כמו חייל מספר אחד בשביל המטרה שלי. היה לי איתו קטע הכי מדהים של סגירת מעגל, כי אני יצאתי מין כבשה מוזרה בבית. אחים שלי מבוגרים ממני, והם תלמידים טובים, שני תארים לכל אחד, שיא החלום של איך היית רוצה לראות את הילדים שלך, ואני יצאתי כולי מוזר. אני גם דיסלקט , אז בבית ספר הייתי תמיד אלים, אבל אובחנתי כמחונן, אז שלחו אותי לאוניברסיטה, וגם שם הרבצתי לכולם. הייתי מאוד בעייתי, חצי ילד רחוב, שאו משחק כדורסל, או מסתובב עם החבר`ה, `מסתובב`, מילה שהיה כל כך קשה להורים שלי להבין אותה, או בקטע של המוזיקה, שבשביל ההורים שלי זאת אפילו לא הייתה מוזיקה אלא בום בום בום בווליום מאוד חזק שגרם לשכנים להתלונן, אז הם לא התייחסו לזה ברצינות.

"כשגמרתי צבא, כל המשפחה שלי ניגשה אלי, ואמרה לי, `מברוק, גמרת צבא, עכשיו אתה נכנס לעסק המשפחתי`, שנכון להיום הוא יהלומים. יש משרד ומלטשה, אבל העסק לא כל כך מצליח כי התעשייה הזאת די גוססת בשנים האחרונות. יהלומים זה תעשיה שאתה מכניס אליה רק משפחה, ומי שיש לו הרבה ילדים יש לו הרבה ידיים בעסק, והיה הכי ברור ומתבקש שכשאני מסיים צבא אני נכנס לעסק המשפחתי. ואני, עם האסרטיביות שלי, אמרתי לכולם באופן ברור, `אני, יש לי חלום, ואני צריך להגשים אותו. אז כל מה שאני מבקש זה חצי שנה, אני לא נוסע להודו או לתאילנד או לכל הסרטים של החברים שלי, אלא צריך חצי שנה להגשים את החלום שלי עם המוזיקה, ואם אני לא מצליח אני אכנס לעסק המשפחתי בלב הכי שקט בעולם, ולא אסבול כל החיים מזה שיכולתי לעשות משהו אחר ולא ניסיתי`.

"אבא שלי פתאום קם וניגש אלי, ואמר לי, `אתה יודע מה, יש לך חצי שנה, ושיהיה לך בהצלחה`. והוא לא אמר את זה כי הוא חשב שזה יקרה, אבל בעיניים שלו ראיתי את המבט הזה שאומר לי שלו לא היה מי שיגיד את המשפט הזה כי הוא היה צריך לשרוד ולהביא לחם הביתה. וכשהוא בא ואמר לי שהוא נותן לי גב, אני מבין מה זה אמר בשבילו. זה אמר לו שהוא מבחינתו הצליח להגשים את אחת המשימות שהוא הציב לעצמו בחיים. וחודשיים אחרי זה כולם כבר יודעים מה קרה כי באותו רגע שיצאתי מהצבא חתמתי עם הליקון על הפצה של אלבום ראשון שהיה מוכן עוד לפני שהתגייסתי, ובערך חודשיים אחרי הצבא יצא `חי מיום ליום` שחולל את המהפכה".

פורץ לחו"ל?

"אין לי יום ואין לי לילה, אין לי זמן להשקיע במשפחה שבשבילה אני נלחם ומזיע, מה בכלל ההגיון לרוץ שנים ולא לישון ולתזז ולתמרן המון וכל יום ללחום במקום... כבוד אני הרווחתי, שנים אני עבדתי למדתי עכשיו יושב כותב, שכסף ממלא כיסים לא ממלא ת`לב. לפעמים טעיתי, מודה למרות שזה כואב, כנראה זה אופי, אני לא אחד שמוותר, אני אחד שמספק את הסחורה טוב ומהר, אחד שיוצר מייצר עוטף ומוכר וסוחר, עוד בנאדם שאת הכסף סופר. אני דוגמא להצלחה, אני דוגמא לאחד שעבד עד שהגיע למקום מכובד." ("פרופורציה", מילים קובי "סאבלימינל" שמעוני, לחן דן"מטרו" פרבר, קובי "סאבלימינל" שמעוני)

ולאבא שמעוני יש, אכן, סיבה טובה להתגאות בבן, שמעבר להיותו אחד המפיקים/אנשי עסקים העסוקים בארץ, ומעבר לאלבום החדש שיוצא בימים אלה, עסוק גם בניהול האמנותי של האירוע המקדים להופעה של פיפטי סנט בארץ (את השיחה איתי מנהל סאבלימינל ממתחם ההופעה) - פסטיבל היפ הופ עם חברי משפחת תאקט וראפרים נבחרים. המופע הזה מתברר הוא גם פתח לפריצה אפשרית של גבולות חו"ליים חדשים.

"אני אתן לך סקופון: מיד אחרי ההופעה של פיפטי אני טס לפורטו ריקו ומיאמי ולרפובליקה הדומיניקנית להיפגש עם הענקים הכי גדולים בעולם ההיפ הופ והראגאטון ששמעו את האלבום החדש והתפוצץ להם המוח, וצלצלו אלי והזמינו פגישה. אני לא יודע אם הולכים להקליט שם שיר או להפיק משהו, אני רק יודע שהם צלצלו, והם רוצים שניפגש ונצא לדרך".


"בדיוק כשחשבתם שהכל נגמר", סאבלימינל, הליקון, תאקט


19/06/2006   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (2 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
2. תודה לך אדם יקר
אתה "משיח" בשבילי קובי , (16/01/2007)
1. הרצליה
דבורה מור , (19/06/2006)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע