כששלום חנוך ומשה לוי עולים לבמה הם מצטיירים כצמד נודד שעצר שם במקרה כדי לשיר ולנגן לקהל מזדמן. התפאורה הפשוטה נראית כמו מאולתרת, אין נגנים נוספים מלבד שניהם (חנוך בגיטרה ולוי בפסנתר ובאקורדיון), אבל רפרטואר השירים האדיר, ההגשה החמה והתקשורתית, וכישרון הנגינה הווירטואוזי שמפגינים השניים מבטלים לחלוטין את הצורך באמצעי עזר.
הנדוניה שמביא שלום חנוך למופע הזה כוללת נגיעות מכל שנות הקריירה שלו. להקת "תמוז", "שבלול", "אדם בתוך עצמו", "חתונה לבנה", "ערב ערב", "מחכים למשיח", וגם אלבומו האחרון – "אור ישראלי". כל אלה ועוד נמצאים פה, והם מוגשים באופן רגוע ומפויס יותר מבעבר. כיאה לאדם שהגיע לשלב רגוע יותר בחייו, צובע חנוך את השירים בצבעי פסטל רכים, ומגיש אותם לקהל אוהד וחם שזוכר לו חסד על כל השנים הטובות.
משה לוי מביא איתו כישרון נדיר של נגינה ועיבוד, ומצליח לעשות באמצעות הפסנתר עבודה של תזמורת שלמה. שיתוף הפעולה והדו-שיח המלודי שמנהלים השניים הם מהסוג שקשה למצוא או לייצר. ידיו של לוי מאלתרות ומרחפות בקלילות על קלידי הפסנתר, וזכאיות לקרדיט שאינו נופל מזה של חנוך עצמו. לפעמים הוא מלווה את בן זוגו לבמה בעדינות, ולפעמים מפליג במהלך השירים לכדי מנגינות בעלות חיים משל עצמן.
ההתעקשות על עיבודים מינימליסטיים ורגועים ברובם, מנוגדת לחלוטין לקצב התזזיתי שאליו אנו כה רגילים. בין השירים מדבר חנוך ומספר סיפורים קטנים על השירים ועל עצמו. בין היתר הוא מעודד את הקהל להקשיב למילות השירים, שלעתים קרובות מדי נקברות תחת הפקות עמוסות. זה לוקח קצת זמן, אבל לבסוף זה עובד. הקהל מצליח להתנתק לכמה רגעים מהפס הרחב, ולהיכנס למצב נינוח יותר. עם התקדמות ההופעה זה הופך נעים יותר ויותר, עד כי בסוף כבר ממש קשה להיפרד.
כיאה להופעה מצליחה, מלווה את זו גם אלבום כפול באריזה מהודרת, ובו מופיעים השירים ללא קטעי הקישור. אותו רפרטואר אדיר של שירים, אותה שירה חמה ואותה נגינה נהדרת, אבל במקרה הזה הרצף של השירים השקטים מתחיל לשעמם בשלב די מוקדם. נראה כי הנתק המבורך מהמציאות שהצליחו לייצר השניים בהופעה החיה לא מחזיק פה מעמד. מצד שני, יכול להיות שהביקור בהופעה עצמה, הוא זה שגורם לאלבום להחוויר.
להופעה הזו יש ניחוח של סיכום קריירה, אבל יש בה גם תחושה של המשכיות. החיים והחיוניות שמפגין שלום חנוך על הבמה, מצביעים על כך שהוא עדיין לא סיים להגיד את דברו. עובדה - כמה מהשירים הטובים ביותר במופע לקוחים מהתקופה האחרונה של יצירתו. יכול להיות שאחרי שנים כה רבות של עשייה הוא רק עוצר פה לרגע, כדי לאסוף מהקהל את האהדה והחום שהוא צריך. הם הרי אלה, שנותנים לו את הכוח להמשיך הלאה.
כתב וצילם: אורן בר-אל
23/02/2004
:תאריך יצירה
|