כמו נביא או מתעד גאוני, המופע של חופש שכטר "רצח כפול" הוא תמונת ראי מפעימה ונוראית של חברה שהורגת אחרים ואת עצמה.

הבנאליות של האלימות

הפתיחה מלאת ההומור היא כמו סם ממתק לפני מכת המחול שבמשך 45 דקות מהממת את הקהל בריקוד שהנחמה שבו היא רק תמונת היפוך של הזוועה - הבנאליות של האלימות. הורגים, נהרגים, שמחים, וכל זה בקצב סוחף, בלי הפסקה להרהר או לחשוב או לחזור בך.

היסוד הישראלי-יהודי הוא מצע ריתמי ותנועתי. מעט כפופים, בשורה ארוכה, בצעדי הורה או בריקוד חסידי, בשיכול רגלים מוכר, כמעט טבעי. הקבוצה, בתוך שמחת הריקוד, מרימה יד, דוקרת את בן הזוג או עורפת את ראשו רק כדי שהרצוחים והנדקרים והערופים יקומו מיד על רגליהם ועתה אלו הם הדוקרים והיורים באותה שמחה מיידית, באותה פראות ובאותו יפי תנועה ללא דופי - זרימה המושכת קדימה עד אין סוף כאילו זה הריקוד האחרון של האנושות המכלה עצמה בהתלהבות אין קץ. בזוגות ושלישיות הם נאספים בקבוצה סימטרית רק כדי לחזור ולאהוב את זירת הרצח היפהפייה.

The Fix   , מתוך המופע  Double Murder ,  צילום: Todd MacDonald


https://www.youtube.com/watch?v=EmWo5HVq4Ww&t=20s

The Fix, מתוך המופע Double Murder , צילום: Todd MacDonald



חמלה ושותפות גורל

המחצית השנייה העלתה על נס את החמלה ואת שותפות הגורל. רקדן אחד המאבד את דרכו שהופכת לסדרה מענה של טלטול ועוויתות, משמש כמרכז לקבוצה כולה הנצמדת אליו ומלווה את ייסוריו שכאילו סופגים לתוכם את מה שיצא משליטה.

בסין ראיתי אישה שאיבדה את דרכה בתרגול של טאי צ'י וגופה התפרע ללא סדר ושליטה. אחד מהמורים ניצב מאחוריה וליווה את הטלטולים - אוחז ברכות בפרקי ידיה, עד שהטלטלה שאחזה בה נרגעה. גם בערב זה הקבוצה, בנחישות ובחמלה, ליוותה את הרקדן עד שבינת הגוף חזרה אליו. חיבוקים רבים המשיכו את החלק הרחום יותר של יצירה נפלאה זו. ברוח מפויסת זו החיבוקים והמחבקים זרמו מהבמה אל האולם וזוג לא צעיר במושבים שלפני גילה מחדש את אפשרות החיבוק.

חופש שכטר, שגם כתב את המוזיקה, חשף בלי בושה את המקורות של יצירתו, אך הגדיל לעשות ויצר יצירה מפעימה ומרגשת. לא נהוג להודות בביקורת ליוצר על עבודתו, אך הפעם – אני מודה וקדה קידה בפני כל הרקדנים וחופש שכטר על הכישרון והאומץ. 
 

Clowns , מתוך המופע Double Murder , צילום: Todd MacDonald


Clowns, מתוך המופע Double Murder , צילום: Todd MacDonald