שמחת התמימות
 
יש ימים שבלט קלאסי בביצוע מעולה הוא אחת הנחמות בימים מוכי צער וזעם. אין "רעים" בהפקה הנוכחית של "חלום ליל קיץ" של בלט דורטמונד שעלתה אמש במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב לפני קהל נלהב ומשתף פעולה.

המופע, המבוסס באופן חלקי על המחזה השקספירי, מוותר על חלקי עלילה וזורם לו לפי פנטזיה משל עצמו. הקהל שיתף פעולה בוויתור על חלקי עלילה ידועים וקבלת התמימות המסוימת בהפקה שאין בה יומרות לעומק ותחכום.

הבלט הקלאסי, כידוע, מבוסס על תבניות ידועות וגם אמש היו מחוות ידועות בלתי מודרניות בעליל שהתקבלו בחיבה ובתשואות על ידי הקהל. הפתיחה הייתה הפגנה עשירה של פעולות שעסקו בחן בחבילות תבואה וחציר, כסימון של קיץ מיטיב ומלא שמחה. בקדמת הבמה, המכוסה בערמות של תבואה, ישבו הרקדנים והניפו את השיבולים בקשתות זהובות, בזרועות ארוכות, במחוות של אהבה. המחוות פינו את מקומן לביטויי שמחה אחרים, ריקודי זוגות ומעגל דמוי הורה, עליצות נעורים, קפיצות ודילוגים. מעל הבמה התנוסס תאריך דיגיטלי המציין יום של קיץ בהווה. 


בלט דורטמונד, חלום ליל קיץ, צילום: Leszek-Januszewski
 



דימויים סוריאליסטים מרחפים
 
אחרי ההפסקה חזרו הנגנים המעולים לבמה ובמשך השעה הבאה התפתח החלום. שולחן ארוך צף באוויר ולאורכו הרקדנים, יושבים ושותים, כמו לבסס בשכרות את מה שממשיך כדמיון חסר גבולות, דמויות ללא ראש הלקוחות מספרי אימה של ילדים, ודימויים שבהם הרקדנים מניפים את המפה הארוכה שכיסתה את השולחן. צלם בנעלי בהונות מסנוור את הבמה בהבזקי פלאש, וכמו בסרטים ישנים מעשיות אהבהבים ואקרובטיקה של אהבה יותר ממרומזים.

המוזיקה של מיקאל קרלסון מעולה, מזמינה למחול, קצבית ועשירה. דמויות בודדות כמו הזמרת המצוינת חנה טולף, הנעה רוב הזמן על הבמה, משמשות כקוטב נגדי למהירות ולעוצמה. הקטעים שבהם נשמע רק ציוץ ציפורים או אפילו דממה ודמות אחת הולכת לאיטה על הבמה בכיוון נגדי בדרך כלל לתנועת המקהלה הגדולה הם הרגעים היותר יפים לטעמי, ואלה גם הרגעים שבהם הרקדנים המעולים כבר לא משמשים כמקהלה  הנעה כגוף אחד, מרשים אך חסר אבחנה, מתבלטים ביכולת היוצאת מן הכלל של ריקודם, בגמישות יוצאת הדופן ובארוטיות של תנועתם.
 
דגים גדולים מעופפים וחצויים ודימויים סוריאליסטים מרחפים גודשים את הבמה, שעשועים של יחיד מול קבוצה מוסיפים קלילות לנעשה אך אט-אט, כמו בהתעוררות משינה עמוקה, חוזרים היצורים למקורם בממלכת הדמיון והרקדנים גם הם מתקלפים מהשפע. הבלט מסתיים בנגינת פסנתר בלבד, החלום מסתיים, והס. על המיטה היחידה הניצבת על הבמה כמו בתחילת הערב, מתעורר שוב החולם, נערה שוב מנערת את מצעו, ובזרועותיה שארית הקש - שארית מה שהיה חלום ליל קיץ. 
  

בלט דורטמונד, Group Solist, צילום: Leszek-Januszewski


בלט דורטמונד, Group Solist, צילום: Leszek-Januszewski
  
  
בלט דורטמונד, המשכן לאמנויות הבמה, תל אביב