אז מה זו בדיוק "מוזיקה חדשה?" סדרה חדשה תנסה למלא את פער הידע הזה במפת המוזיקה המקומית באמצעות ייבוא של אמנים בינלאומיים שעוסקים באזורים הניסיוניים של חקר הסאונד. אחד מהם הוא אורן עמברצ`י.
"הסאונד כעניין מרכזי"
המשותף למנצח הקלאסי אילן וולקוב ולאמן הסאונד ערן זקס, הוא האהבה הגדולה למוזיקה חדשה – מוזיקה ששמה את הדגש על סאונד. השניים אוצרים כעת יחד סדרה חדשה בשם "הפרות סדר" שמטרה להביא מוזיקאים ניסיוניים ואמני סאונד מן העולם גם לכאן (בין מטח קטיושות אחד לשני).
זקס , (31), מתגייס לתפקיד המדריך המופלא שלי בסבך הלא מוכר של הצלילים והשמות של המוזיקה החדשה. בין שלל תפקידיו זקס הוא גם מרצה בבית ספר למוזיקה במוסררה, אך בעיקר – מתגלה כדובר בעל תשוקה בוערת לעניין, גם כמי שהוא בעצמו אמן סאונד ("או אמן אלקטרו אקוסטי, זה מאוד קרוב").
- תתחיל בבקשה מלהסביר לי מה זה המוזיקה החדשה.
"יש תופעה שרצה בעשר השנים האחרונות על קשת מאוד רחבה של סגנונות במוזיקה, נקרא לזה מוזיקה חדשה. `קשת רחבה` זה כולל דברים כמו מוזיקה אלקטרונית, ג`אז, מטאל, פאנק, הכל. אפשר לסכם אותה בקלות בזה שיש המון מוזיקאים שהתחילו לשים את הסאונד בתור העניין המרכזי במוזיקה שלהם. הסאונד הוא עניין חשוב מאוד בשבילם".
"ביום לומד בישבה ובלילה מבריז לשמוע נגנים פסיכיים"
צלילי גיטרה מתחילים לדבר. כשצליל נוסף מצטרף והאוזן מחכה למינימליזם עדין שילך ויתגבר בקצב שפוי, היא מקבלת בהפתעה שצף של בס תופים ודיסטורשנים שמשתלטים על התמונה לתשע הדקות של הקטע הראשון באלבום The Alter Rebbe Niggun (`98). דיוקן של מה שנראה כמו רב מזוקן על העטיפה החיצונית ומגן דוד על העטיפה הפנימית ממשיכים את ההפתעה ומכינים את הקרקע למפגש עם המוזיקה של אורן עמברצ`י, אחד מהאמנים שיגיעו ארצה במסגרת "הפרות סדר": כרטיס כניסה לעולם פחות מוכר, לא קל לעיכול, עדיין לא כזה שאני יכולה להזדהות איתו, אבל בהחלט כזה שמעורר ומרתק אותי להישאר בסביבה.
- ספר לי על עמברצ`י ועל החיבור בין איש דתי למוזיקאי הכי חופשי שיכול להיות
"חצי שנייה על החיים שלו: ההורים שלו יהודים מעיראק, איכשהו אבא שלו התגלגל לארץ, אמא שלו עברה הרבה תחנות, ביניהן גם ישראל, ההורים נפגשו, התחתנו, ירדו לאוסטרליה, ושם הוא גדל כמו ילד אוסטרלי רגיל, על החוף, שמע מוזיקה, ובתור טינייג`ר התחיל הסיפור של הג`אז והרוחניות דרך החיבור שלו לג`ון קולטריין, וכמו שהוא אומר, זה היה שלב. אחר כך הוא התגלגל לניו יורק ללמוד בישיבה בתחילת שנות התשעים - ומה שמעניין זה שהוא היה תלמיד ישיבה אבל שמר תמיד על האהבה שלו למוזיקה משוחררת: ביום לומד ובלילה מבריז לשמוע נגנים פסיכיים במועדונים.
"בניו יורק יצא לו לראות את הטובים שבטובים ושם הוא גם פגש את ג`ון זורן, אחד מהגדולים בעולם באלתור חופשי, שזה עוד יותר רחוק מג`אז חופשי, ויש יותר מקום לרוק ולסגנונות אחרים שהם בכלל לא ג`אז. החיבור בין זורן לעמברצ`י היה טבעי מאוד, וזורן הוציא לו את האלבום ששמעת. מבחינה סגנונית, המקום שעמברצ`י נמצא בו הוא אלתור חופשי שלוקח מכל מקום: מג`אז, מפאנק, ממטאל, מרוק. מז`אנר אחד לוקח את האנרגיות, מאחר את ה-Feel, והעיקר – לא מציית לחוקים, זה הסיפור. זה כבר קלישאה, אולי, אבל היא מאד נכונה: לתור אחרי טריטוריות לא ממופות במוזיקה.
"מאז האלבום ששמעת הוא עשה הרבה דברים שונים מאוד, כמו למשל אלבום קאנטרי עדין מאוד עם גיטרות אקוסטיות שעושות את זה אחרת, ובתמונה שציירתי לך פה אפשר נורא בקלות להבין למה בנאדם כזה יכול מצד אחד להוציא אלבום קאנטרי עדין שהוא מאוד מאוד אחר, ולמה בארץ הוא מנגן עם טריו שמנגן רוק כבד, מעין מטאל פתוח וחופשי, ושוב, מאוד אחר".
"מה שיפה זה שבכל מה שהוא עושה, קאנטרי, אלקטרוני, הכל – הוא מצליח איכשהו שזה יישמע המשך נורא טבעי למה שקרה קודם, בעיקר בתחום של מוזיקה מינימליסטית. שומעים את זה טוב כשהוא מנגן: יש אצלו המון עדינות, המון מטען של כל מיני דברים. הוא תמיד מכניס למשל את האנרגיות של הרוק, אבל גם תחכום שמגיע מהמוזיקה האלקטרונית ומהמוזיקה החדשה וזה מה שעושה אותו, באמת, ואני לא צוחק, לאחד הגיטריסטים הכי חשובים שחיים כרגע בעולם, ואני אומר את זה עם כל הבומבסטיות שבזה".
"לא מגיעים לפה אמנים כאלה"
- ואיפה החיבור בינו לבין העשייה שלך?
"אני, בקריירה שלי בחו"ל וגם קצת בארץ, מופיע עם המון אמנים, ביניהם אנשים כמו אורן עמברצ`י. בפסטיבלים בחו"ל אנחנו מופיעים עם די.ג`ייז, עם אמנים אלקטרוניים ואמנים מכל מיני סגנונות מוזיקליים שונים. יש קהל מספיק פתוח שמבין את כל ההקשרים ומגיע באלפים לשמוע את הדברים האלה, שיש מי שיגיד שהם קשים, אבל הם גם מאוד מאוד מרתקים ומרגשים.
"`הפרות סדר`. זו סדרה שהיא הגשמת חלום שלי ושל השותף שלי, אילן וולקוב, שמתפרנס מזה שהוא המנצח הראשי של תזמורת הבי.בי.סי. בגלזגו. מדובר בתזמורת תזמורת: מוצרט, היידן, ברהמס, כאלה. אבל הוא נדלק על כל הקטע של המוזיקה החדשה לפני כמה שנים ופשוט מקדיש המון זמן לנסוע בעולם ולשמוע, ולחקור טוב את המוזיקה הזאת עם כל הידע שיש לו. התחלנו עם `הפרות סדר`, ואם המלחמה לא תפריע לנו גם נמשיך בזה כי בישראל יש חור בדיוק בכל התופעה הזו, ולא מגיעים לפה אמנים. אז אנחנו נורא רוצים לקשר בין מה שקורה פה, כי החומר האנושי פה מדהים, אבל יש איזה פער במטען".
בזכות זקס וולקוב, תוכלו לשמוע את עמברצ`י בארץ, במספר הרכבים שונים (בחלקם מופיע גם זקס עצמו) בסדרת מופעים שכבר החלה, ותסתיים ב-24 לחודש.
- יש פה לדעתך מספיק קהל שפתוח לסגנון הזה?
"אני חושב שהבסיס פה הוא לא שונה ממדינה מערבית רגילה, בסופו של דבר, הוא רק צריך קצת עזרה, ואילן ואני די מנוסים, ומנסים לדחוף את העניין הזה. ההופעה הראשונה שהתקיימה, ביום חמישי, לא נפלה בשום דבר בכמות הקהל ובפתיחות ובחוויה, מכל הופעה אחרת של עמברצ`י בעולם. הגיעו המון אנשים שהצלחנו לסקרן, והתגובות היו בדיוק מה שרציתי".
צרחות של מכשפה
- ספר לי קצת על Gravetemple Trio, ההרכב שמופיע עם עמברצ`י בשלוש מההופעות.
"Gravetemple Trio זה הרכב שכולל את אורן, סטיבן או`מאלי ואטילה ציהאר. או`מאלי הוא חלק מהרכב אחר שנקרא Sunn O , שמשלבים בין סגנון המטאל הכי אפל מטופש וילדותי שאפשר לדמיין מצד אחד ובין הסגנון של להקת הנעורים של קורט קוביין, Earth מצד שני (שחתומים בלייבל של Sunn O). יוצא להם מין בלאק מטאל בלי תופים, מאד טקסי ואיטי. הקטע במוזיקה הזאת זה ווליום נורא חזק וגיטרות שזזות לאט ואת ממש מרגישה אותן בגוף.
אטילה ציהאר הוא האיש שהמציא את שירת הבלאק מטאל: בכל הרוק הכבד היה נהוג שנשמעים כמו מערבל בטון, אז הוא הפך את זה לנהימות גבוהות שנשמעות כמו מעין צרחות של מכשפה, או כמו הלבקן מהנסיכה הקסומה. אורן ואטילה מתארחים באלבומים של Sunn O . מאחר ומגיעים לארץ פחות או יותר אותו הרכב של Sunn O - בלי גרג אנדרסון, יש לנו פה טריו חדש שמעולם לא הופיע בהרכב הזה".
פרט לשלוש ההופעות עם הטריו יקיים עמברצ`י כמה הופעות סולו. ברביעי (17 ביולי) הקרוב הוא יארח במועדון לבונטין בתל-אביב את אורי פרוסט (גיטרה), אדם שפלן (בס), יוני סילבר (קלרנית בס) ואת זקס עצמו (עם No-Input-Mixer, מערכת אלקטרונית שכשמה כן היא, שפיתח זקס), לערב אלתור חופשי.
לפרטים נוספים
האתר של אורן עמברצ`י
18/07/2006
:תאריך יצירה
|