מעטים האמנים שישקיעו שלוש שנים מחייהם במופע שנועד לעלות על במה פעמים ספרות בלבד. אמן כזה הוא עמית דרורי שהמופע שלו "טרמינל - תיאטרון חזיונות " עולה עתה מחדש במעבדה הירושלמית במסגרת הפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון בובות. שיחה בתווך שבין מדע, תיאטרון ומיתוס.
מסע שלם מתוך כסא גלגלים
עמית דרורי הוא בוגר בית הספר לתיאטרון חזותי שהתמחה בבימוי ובתיאטרון בובות. דרורי השתתף כמה פעמים בפסטיבל עכו: ב- 2001 ביים ועיצב את "הסאגה" – תיאטרון בובות למבוגרים וכן יצר עם בן כהן את הצגת הילדים "דגי ים המלח"; ב- 2002 עיצב בובות להצגה של אורי דרומר "עורי" וב- 2003 היה חתום על "פלסמטיקה רשימות מסע" (בימוי, עיצוב וביצוע) שזכתה לציון לשבח בפסטיבל.
כל העבודות שלו משלבות בתוכן תיאטרון בובות ומכאן החיבור הטבעי לפסטיבל לתיאטרון הבובות הירושלמי, בקטגוריה החדשה יחסית בפסטיבל של תיאטרון בובות למבוגרים. במרכז העבודה, שהוזמנה במקור לפסטיבל ישראל האחרון והופקה על ידי המעבדה, עומדת דמותו של האסטרופיזיקאי המרותק לכסא גלגלים סטיבן הוקינג.
המופע הבין-תחומי מוגדר על ידי יוצרו כ"תיאטרון חזיונות"
- מה זה בעצם תיאטרון חזיונות?
"מה שניסינו לעשות בעבודה היה לגשת לחומרים ביוגרפיים וטקסטואליים של סטיבן הוקינג, לקחת את העולם הפנימי, התודעה הפנימית של הוקינג ולפרוק אותה על הבמה בדימויים ויזואליים. מזה מגיע הביטוי תיאטרון חזיונות – מן הרצון לפרוש את זה".
- מה משך אותך לדמות של הוקינג דווקא?
"מאוד רציתי לעסוק בדמות של גיבור מסע ומה שמשך אותי בדמות של הוקינג זה אדם שלא מזיז שריר בגוף אבל בדמיון עובר לקצוות הרחוקים של היקום והרגשתי שהפוטנציאל בהתבוננות עליו כגיבור מסע יכול להיות מאוד מעניין במובן של מסע שלם מתוך כסא גלגלים. קראתי הרבה מאוד טקסטים שלו, ספרים ביוגרפיות שלו, רעיונות, סרטים. ניסיתי גם ליצור קשר אתו אבל לא הצלחתי.
הפיזיקאי כמשורר מיתוסים
- המופע מפגיש בין שני תחומים שלכאורה אין ביניהם שום קשר: מדע ותיאטרון
"למראית עין אין השקה אבל מצד שני אלה שני תחומים שעוסקים בחקירה, בחקר, והכלי העיקרי שלהם הוא רוח האדם מהבחינה הזו יש קשר מאוד מאוד עמוק בין השניים. שניהם מנסים לבחון תופעות, שניהם מנסים לפצח תופעות. שניהם גם מתגלגלים בזמן, נשענים על זמן".
- בדברי ההסבר הנלווים למופע מדובר על פגישה בין שתי תפיסות – מדעית ומיתית תוכל להרחיב?
"העבודה מנסה ליצור איזשהוא חיכוך בין החשיבה הרציונלית, המדעית, התיאורטית למושגים מיתיים, לעולם מיתי לצורת מחשבה ותפיסה מיתית . גם הדמות של הוקינג ב`טרמינל` מוצאת את עצמה דרך החיכוך הזה , בויכוחים מהותיים שהם ויכוחים שבין המדע לצורות חשיבה אחרות. למשל מערכת של השפעות במפגש שיש להוקינג עם ביצה מתוך הגיהנום של הירונימוס בוש שיש להם ויכוח קיומי והוא בהחלט יוצא מהויכוח עם תובנות חדשות. כל חיכוך כזה מקדם אותך לשאלות חדשות, לתובנות חדשות. מעורר סקרנות במקומות מסוימים, מעורר כעס במקומות אחרים. אין פה ניצחון של תפיסה אחת על אחרת אלא פשוט ויכוח, דיון, שיחה וזה הדבר המעניין.
"התחום שהוקינג עוסק בו, פיזיקה עיונית, תחום מאוד תיאורטי, ובעיני באיזשהוא מקום יש משהו בעיסוק שלו בכלל שקרוב מאוד לעיסוק של משורר של מיתוסים - אדם שמתבונן סביב רואה תופעות לא מוסברות ובאופן יותר מדויק או פחות מדויק או עובדתי יותר או פחות, כותב איזה סיפור שמתאר את אותה תופעה. כי בעצם הדברים שהוקינג מתעסק הם בקנה מידה כל כך גדול וכל כך קטן שאי אפשר בכלל להוכיח אותם. אי אפשר להוכיח שהוא טעה או צדק. הדבר שהוא נשאר אתו זה תרגילי חשיבה. הנושא העיקרי הוא הרחבה של יכולת החשיבה".
- מהחומרים שקראת על הוקינג, הוא עצמו מודע להיבט הזה, המדען כמשורר מיתוסים זו הגדרה שהוא היה מקבל?
"הוקינג מתבונן על הכל בחיוך קטן, יש לו פרספקטיבה אחרת שמאפשרת לו להתבונן על הדברים עם הרבה הומור, להיות רציני, אבל לדעת להשתחרר מזה מהר. וגם להיות ציני לפעמים".
ארגז כלים של דיסציפלינות
במופע בין-תחומי אתה לא שליט יחיד ביצירה איך עובדים במקביל עם כל כך הרבה יוצרים ומעבירים להם את החזון שלך?
"בונים תקשורת טובה, זה הבסיס להכל. זו עבודה שהתבשלה במשך תקופה די ארוכה ובמשך די הרבה זמן רוב העבודה היה בפיתוח ובמיקוד של הקונצפט. הדבר הזה יצר בסיס מאוד קונקרטי של תקשורת עם הצוות היוצר. הצוות היוצר עבד משלבים מאוד מוקדמים, כל אחד בכל תחום עבר עבודה קונצפטואלית – שיחות, דיונים, ניתוח, חשיבה, בדיקות, טסטים. מחקר מאוד מאוד רציני. אני היוצר של העבודה, מביא קונצפט ורעיונות גולמיים אבל כשיש בסיס של תקשורת סביב קונצפט כל אחד יכול היה לקחת את הרעיונות הגולמיים ולפתח אותם לעוד ועוד מקומות עד שזה הופך לשפה. אחד הדברים המעניינים במופע הזה שעוסק בשפה חדשה.
"זו עבודה בין תחומית מהגרעין - החשיבה בה היא בין תחומית מלכתחילה גם שלי כיוצר וגם בהמשך העבודה כולנו כצוות ניסינו לעבוד ולשחרר את המוח מהגדרה מושגית של סגנון או של מדיום ולנצל את צוות היוצרים כולו כמין ארגז כלים של דיסציפלינות. ניסינו לחשוב נקי וטרי. ואז התפתח הקונספט והרעיונות ורק מתוך זה היה מעבר לביצוע עצמו".
- איך עבדת עם המשתתפים במופע?
"משתתפים במופע שחקנים ומפעילי בובות. המפעילים עבדו במשך כעשרה חודשים על בניית הבובות - החל מפיתוח של מנגנונים מכניים, פיסול ועד להפעלה שלהם במופע. התפקידים של השחקנים היו מוגדרים מראש אבל תהליך החזרות היה תהליך של בדיקה וניסוי כי בסופו של דבר קשה מאוד להבין את הדמויות, זה לא כמו בתיאטרון רגיל. היינו צריכים להבין ביחד מה זה אומר לעבוד על דמויות של שלושה עיוורים מתוך ציור של ברויגל או על דמות של ביצה מתוך ציור של הירונימוס בוש עם טקסט של לואיס קרול או מה זה אומר לעבוד על הדמות של סטיבן הוקינג. המפתחות שאתה מכיר כשחקן או כבמאי לא תמיד עוזרים פה אלה יצורים אחרים - דמויות עם דפוסי חשיבה אחרים, תודעה פנימית שבנויה אחרת".
המרחק האמיתי הוא בחשיבה
- בפסטיבל ישראל העבודה עלתה פעמים ספורות וגם עכשיו היא תעלה שלוש פעמים בלבד במעבדה. איך אתה מרגיש עם זה, כשתהליך העבודה הוא כל כך ממושך?
"זה קשה, אבל היינו עושים את זה גם אם זה היה עולה ערב אחד. הדבר המשמעותי הוא לעשות את הדבר הזה, זה החזון האמיתי. כל אדם שעובד כמעט שלוש שנים על עבודה רוצה לראות אותה מתפתחת ומתגלגלת הלאה אבל המקום שפעלנו ממנו והמקום שבו הייתה המוטיבציה הגדולה היא פשוט לעשות את הדבר הזה, לפתח גישה חדשה או שפה חדשה ולעשות את זה בגדול. לעלות על במה גדולה, להרשות לעצמנו לעבוד עם עולם דימויים מורחב ועשיר גדול. היה כאן חזון והדבר החשוב בעיני שהחזון עלה על הבמה. מעבר לזה – זה מאוד מתסכל אבל זו המציאות שאנחנו חיים בה. אין קיום לדברים, אין יכולת הישרדות לדברים".
- אתם נוסעים עם המופע לחו"ל?
"היו למופע מפיקים שותפים מקרואטיה ומשוויץ ואנחנו ניסע לשם שנה הקרובה לפסטיבל בקרואטיה ולפסטיבל עונתי בשוויץ. אבל אלה ביקורים חד פעמיים, נוסעים לעשות סשן".
- לאן אתה רואה את עצמך ממשיך מכאן, להפקה נוספת בקנה מידה גדול או למשהו אינטימי יותר?
"מה שמעסיק אותי זה כמה אני יכול לקדם את החזון האמנותי שלי. מבחינתי זה לא שאלה של גודל, של היקפים. המרחק האמיתי הוא בחשיבה, לא בהישגים הכלליים או בהיקף. למען האמת מאוד קשה לי לראות איך אני ממשיך בארץ. איזו מסגרת שיש עוד להתקדם בארץ עם שפה כזאת, הייתי במסגרות פרינג`, הייתי בעכו כמה פעמים, הייתי במעבדה ובפסטיבל ישראל. אני בספק אם יש מה לעשות עם החומרים האלה בתיאטרון רפרטוארי ואני אומר את זה לא כביקורת אלא כמציאות".
- אתה רואה את עצמך מתעסק גם עם מחזות מן המוכן?
"הייתי רוצה יום אחד לעבוד על טרגדיות יווניות. מאוד קשה לדעת אם זה יקרה. אתה אמנם בוחר את החומרים אבל קצת החומרים בוחרים אותך ולא ממקום מיסטי - אתה ניגש לבחירה של חומרים אבל אתה לא יודע איפה זה יסתיים. בעבודה מול מחזה כתוב, ברור שתתגלגל עם זה לפרשנות ומקום אחר אבל יש לך תמונה של תוואי שאתה צועד בו. אבל כשאתה ניגש לעבוד מתוך תימה אתה לא יודע מה תגלה. אתה מגיע עם חומרים, קוד גנטי של נושא ואתה לא יודע איך זה יתגלם בשפה אסתטית, בטקסטורה ובחומרים. יש בזה משהו מאוד מאתגר".
"טרמינל" תעלה ביום חמישי, 10 באוגוסט 2006 ב- 20:00, 23:45 וביום שישי ב- 14:00 בתיאטרון המעבדה בירושלים. לפרטים נוספים
צבי גורן על "טרמינל"
09/08/2006
:תאריך יצירה
|