מוזיקה - ביקורת דיסקים לימות החום

אוסף צ`יל אאוט מאיביזה, דפש מוד ודיויד בואי בגרסת רגאיי ואוסף של מוזיקאי הדור החדש בצרפת מסייעים לאורן בר אל לצלוח את הקיץ ואת המצב.

הנוסחה הישנה

בכל סוף קיץ, כשהחום הוא כבר לא כל כך מעיק וטמפרטורת מי הים כבר אינה מזכירה ג`קוזי שחומם יתר על המידה, אני בטוח לחלוטין שבשנה הבאה כבר לא אשעה לאוספי הצ`יל-אאוט, שממשיכים ומפלסים את דרכם אלי שוב ושוב ללא לאות. אבל איכשהו, כשחולפת לה עוד שנה, כאילו ללא כל מאמץ האוספים הללו מצליחים באותה דרך ישנה ומוכרת, להתייצב במרכזה של רשימת השידור הביתית שלי.

זה קרה לי השנה דווקא עם אוסף שאין בו לכאורה שום דבר חדש. אוסף כפול, שמציית בקפדנות לכל חוקי הז`אנר, כאילו חזרנו עשר שנים לאחור, וכל רצונם של יוצריו הוא להתחרות ב"קפה דל מאר" החדש שיצא לחנויות, רק ש"קפה דל מאר" כבר מזמן פאסה ומדפי החנויות כבר אינם עמוסים באוספים מעין זה, ובכל זאת הנוסחה הישנה עושה פה עבודה לא רעה.

מדובר בחלק השני של האוסף "און דה ביץ", בעריכתו של השוס האיביזאי לורנזו אל דינו, שמצליח בפעם השניה להכניס תוכן מוצלח אל תוך הנוסחה המוכרת, וזאת בזכות בחירה נכונה של קטעים מצוינים ועריכה שמזרימה אותם באופן טבעי אחד אל השני. הוא מחלק את העבודה לשניים, ולכל אחד מהדיסקים שמרכיבים את האוסף יש את האופי שלו. הראשון מנומנם ("Sun-Loungers"), והשני נמרץ ומקפיץ מעט יותר ("Sun-Movers"), ובשניהם שולטת האוירה האלקטרונית המפכפכת, שרק מדי פעם מופרעת לטובה עם גרסאות כיסוי רגועות, או רמיקסים לקלאסיקות עבר.

On the Beach2 – Selected and Mixed by Lorenzo al Dino, Warner/Hed Arzi

קלאסיקת טראש

הדיסק החדש של ה"סאנשיינרז", חבורה חביבה של ארבעה מוזיקאים שחורים מצרפת, רוכב על הגל של הרכבים כמו "נובל ווג", שעיקר הצלחתם נבעה מיכולתם להשטיח למופת קלאסיקות פופ ורוק לכדי פלקאטים מחוייכים. ההבדל הוא, שבמקום בוסה נובה בחרה החבורה במקצב הרגאיי, ותוך כדי כך, הצליחה למרבה ההפתעה ליצור קלאסיקת טראש מיידית, שאפשר בכיף לצוות גם אותה לחבורת הדיסקים של ימי שיא הקיץ.

באלבום הזה בחרה החבורה להתמקד בעשור האייטיז החביב על מארגני מסיבות הרטרו למיניהן. שמתגברים על הבושה, אפשר בנסיבות המסוימות בהחלט ליהנות מהדרך המוזרה והלא-בלתי-חביבה, שבה הם הצליחו להכניע את השירים לחלוטין למקצב הג`מייקני הנינוח. בין האמנים ששנתם נודדת עליהם בוודאי למשמע הגרסאות החדשות, אפשר למנות את סופרטראמפ, רוד סטיוארט, רוברט פאלמר, דייויד בואי, פיין יאנג קאניבלז, וגם את דפש מוד.

Sunshiners, Jive/Hed Arzi

ועוד מוזיקה מצרפת

ואם כבר בצרפת, אז במסגרת תשומת הלב המוגברת שלנו לאמני הסצינה החדשה במוזיקה הצרפתית, מוציאה חברת הליקון אוסף חדש בעריכתה של מאשה אובסישר, ובו נעשה ניסיון מוצלח לערוך לנו היכרות עם מיטב השמות המוכרים ביותר שם היום. הקונספט של האוסף דומה מאוד לזה של אלבום אחר שסיפרתי עליו פה לאחרונה (" Paris של הלייבל פוטומיו), אך לשימחתי, לבד מנקודות השקה ספורות בבחירת השירים, הוא בעיקר מוסיף עליו ומשלים אותו.

מדובר בחבורה מקסימה למדי של שירים, שנשמעת כאילו נלקחה הישר מימי הזוהר הגדולים של הזמר הצרפתי, כשגם עורכי הרדיו שלנו לא הצליחו להתחמק מיופיה של המוזיקה הזו, ושיבצו אותה בכל הזדמנות. זה מתחיל בואלס רומנטי ועדין של איזבל בולאי, שששרה את מילות האהבה בקול עמוק ושברירי, וממשיך כך עם מקצבים מוכרים וישנים, לחנים מקסימים וכובשים ושלל קולות יפים, שאת חלקם איני מכיר, אבל לשמחתי עם חלקם האחר כבר יצא לי להפגש. רפאל למשל, שעל האלבום היפה שלו סיפרתי כאן לא מזמן מופיע פה בשיר עצבובי מתוכו, קרן אן הנהדרת היא היחידה שהתאפשר לה לשיר כאן שני שירים, וגם בנג`מין ביוליי, ג`יין בירקין, סועאד מאסי ופטריק ברל, עומדים פה בתור כדי לשכנע אתכם, שיש טעם לתת להם הזדמנות נאותה לכבוש לכם את האוזן.

French Chic, Helicon

מקצבים ברזילאים רגועים

אי אפשר הרי לסיים אייטם קייצי שכזה בלי נציג אחד לפחות מברזיל. בשנים הקודמות הייתה זו בבל ג`ילברטו ששבתה אותי בקסם הפשטות הברזילאי שלה, והשנה עושה זאת סיבל, ובאופן קצת פחות מובן מאליו. את הבוסה נובות הסטנדרטיות שמלאו את אלבומה הראשון משנת 2003 מזניחה מעט סיבל באלבום החדש, לטובת שירי ג`אז-בלוז נימוחים, המושרים בחלקם באנגלית ועטופים בצלילים אקוסטיים ועשירים. את רוב השירים כתבה סיבל בעצמה, אבל גם שיריהם היפים של טום וויטס וקטאנו וולוסו משתתפים בחגיגה. במהלך האלבום מארחת סיבל גם כמה זמרים אורחים, שמעשירים את החוויה עוד יותר.

ייחודו של האלבום נובע מצבע קול מיוחד של סיבל, מן המבטא שקשה לי לעמוד בפניו, ומהמקצבים הברזילאים הרגועים שלא גורשו לחלוטין מהחגיגה. תחושת הנינוחות שממלאה את כל שירי האלבום, כאילו בכוונה הורידו פה את הקצב, כדי שכל צליל וכל תו יקבלו את המקום המיועד שלהם, יכולה ברגע הראשון להרתיע מעט, אבל זהו בעצם סוד קסמו של האלבום. אם תתנו לו את ההזדמנות, לא יעבור זמן רב עד שהצלילים היפהפיים יעשו את שלהם, והנינוחות הזו, האטית והמהפנטת לעתים, תשמע לכם סבירה לחלוטין ואפילו כמובנת מאליה.

Cibelle - The Shine of Dried Electric Leaves, Crammed/MCI