אמרו עליה שהייתה מריחה קוקאין שהיה מוסתר במטפחת ראשה, אמרו ששלטה בנאצר ביד רמה, אמרו שהייתה שתלטנית וקשה ואמרו שחיכתה לרגע שבו תשיר ברחובותיה הכבושים של תל-אביב. אמרו ואמרו ואמרו, וגם אם רק חלק קטן מהדברים נכון – ילדה טובה היא בטח לא הייתה...
מופע חד פעמי לציון מאה שנה להולדתה של המלכה האם של המוזיקה המצרית – אום כולת`ום, ייערך במסגרת פסטיבל האביב בראשון לציון, עם לובנה סלאמה, זהבה בן ותזמורת נצרת בניצוחו של ניזאר רדואן.
לא קל להתחרות במי שהפכה למיתוס עוד בחייה. זהבה בן כבר עשתה זאת בעבר במופע "אינתא עומרי" ואילו לובנה סלאמה היא ילדונת זהובת תלתלים, שעושה רושם לא מזיק עד שהיא פותחת את הפה ושותלת את השומע לרצפה.
מראה התזמורת מחזיר נשכחות למי שעדיין זוכר, כמוני למשל, את התזמורת המיתולוגית של זוזו מוסא. הרכב הכלים, צורת הישיבה, הג`סטות המאופקות של המנצח המקפיד על ארשת מכובדת. דז`ה-וו קליל לימי שישי אחר הצהרים בערוץ 1, בימים שבאמת היה הערוץ האחד.
השילוב של שירים מורכבים (שנכתבו על ידי כותבים, שמי שמבין מעיד שהיום כבר אין כמותם בעולם הערבי), של היכולת הקולית המופלאה שלה ושל אישיות חזקה וממגנטת, הפך את אום כולת`ום לאגדה. "אני פלאחית שבאה מהעם" היא נהגה לומר על עצמה, מה שרק העצים את השפעתה על הקהל, שאהב להרגיש שמושא הערצתו היא "אחת משלהם".
הטקסטים של אום סבבו כולם סביב אהבה בנוסח עדות שירי הדיכאון הים תיכוניים, אבל אלי גרינפלד, מפיק הערב והמפיק של תזמורת נצרת, טוען שאת השירים של אום כולת`ום אפשר ללמוד ולנתח כמו טקסטים ספרותיים פרופר, והשליטה המוגבלת שלי בערבית מאלצת אותי לסמוך על דעתו. "בזמן אמת לא היה ברור באופן נחרץ האם מדובר באהבה לאהוב אנושי, לאלוהים, או למדינה בה חיה. אבל היום כבר ברור שמדובר באהבה בין אנשים כי אחרת השירים לא היו מחזיקים מעמד כל כך הרבה שנים", הוא אומר.
לא צריך להיות גאון מוזיקלי כדי לקלוט כמה קשה לגרון להשתלט על רבעי הטונים המתעתעים במיתרי הקול. מנהל תזמורת נצרת, סוהיל רדואן, מעיד על שתי הזמרות שלו שהן עומדות במשימה בכבוד.
יש כאן סוג של מפגש בין דורי בין המנצח והמנהל הוותיקים, לזמרות שנחשבות מאד צעירות במונחים "כולתומיים"`, במיוחד כשרואים את לובנה מתנועעת כמי שמכירה מועדון אחד או שניים. דווקא זהבה ניצבת על מקומה, ורק בפניה זזים האיברים, בדומה לאום. לא קשה לראות את הדמיון בין שני העמים כשרואים את שתי הזמרות.
גרינפלד עצמו נסע למרוקו בסוף שנות השמונים בעקבות ביקורו החשאי של שמעון פרס במרוקו, סייר בשווקים, שם נחשף למוזיקה הערבית והתמכר. כתוצאה מהתמכרות זאת הוא חש צורך לשתף ולהכיר לכמה שיותר אנשים את המוזיקה הערבית, והביא לארץ ב- 1988 את הזמרת סאפו.
"ההופעה של סאפו פתחה פתח גם לזמרים ישראלים להתמודד עם מורשת שנאלצו להחביא במשך שנים בגלל האקלים התרבותי ששרר בארץ", אומר גרינפלד. "העולים מארצות הערב נאלצו לשמוע את המוזיקה של האמנים הערביים האהובים עליהם, כמו אום כולת`ום, בהיחבא. הם נאלצו להתבייש בתרבות שהביאו עימם".
"המופעים האלה בשבילי הם סוג של אמירה חברתית ושאיפה לשלום" הוא אומר, "המוזיקה הזאת יכולה ליצור תרבות משותפת וקירבה בינינו לבין הערבים. באמצעות המופע הזה שאני מפיק אני גם חוגג, ביחד עם האמנים שלי, עשרים וחמש שנות שלום עם מצרים".
לא בטוח שכולת`ום, שנחשבה ללאומנית קיצונית, הייתה שמחה להיות חלק מחגיגת השלום של גרינפלד...מצד שני, לך תדע.
טל גורדון
לפרטי המופע
17/03/2004
:תאריך יצירה
|