ההצגה "עניין מטריד", העוסקת בהטרדה מינית במקומות עבודה ובפגיעה מינית בתוך המשפחה תעלה בסוף החודש בבית גבריאל במסגרת חודש נגד אלימות נשים מטעם היחידה לקידום מעמד האישה במועצה האזורית עמק הירדן. הבמאי ואחד הכותבים אלון מרגלית מספר על "הצגה שמורידה את האסימון".
"את הבאת את זה על עצמך"
ההצגה "עניין מטריד" תוקפת שתי בעיות חברתיות קשות שעלו לכותרות בשנה האחרונה - הטרדה מינית במקומות עבודה ופגיעה מינית בתא המשפחתי. בשני המקרים מנצל התוקף את עמדת החולשה של האישה. מטרת המחזה לעורר תגובה לעודד שיחה ובעיקר לנתץ את המוסכמה החברתית: "אם את קורבן את כנראה אשמה" באמצעות סיפורן של אישה אחת הנחלצת לעזרת חברתה הסובלת מהטרדה מינית בעבודה ונערה אחת המתמודדת עם פגיעה מינית מבית. השתיים מתמודדות עם תגובות הלא אוהדות שמסביבן – עם הנטייה הרווחת לעצימת עיניים, עם תחושת הבדידות החזקה ועם תחושת האשמה.
לכתיבת המחזה שותפים שניים נטע יצחקי -טל קרימינולוגית בהכשרתה שמטפלת בנשים שנחשפו לאלימות פיזית או מינית והבמאי והשחקן אלון מרגלית , בוגר סטודיו ניסן נתיב ובית הספר לתסריטאות של עידית שחורי. נושא האלימות אינו חדש למרגלית שכבר טיפל בנושא מזווית שונה – הוא כתב ומשחק בהצגה בשם "להכאיב וללטף - מונולוג של גבר אלים" המועלית עדיין ברחבי הארץ, בדרך כלל במסגרות מוזמנות.
- איך נולד הרעיון למחזה ?
"פגשתי את נטע פגשתי כשהעליתי את ההצגה הראשונה שלי. היא מרצה וקרימינולוגית במקצועה ושיתפנו פעולה. נושא ההטרדה המינית בא ממנה- היא אמרה לי שזה נושא שחייבים לטפל בו עוד לפני שנתיים ומשהו לפני שהעניין קפץ לכותרות. נטע ראיינה אנשים שהיא טיפלה בהם, עשינו תחקיר בנושא וניסינו לחבר בין הטרדה מינית שמתרחשת בבית לבין הטרדה מינית בעבודה. החוט המקשר הוא תחושת האשמה של הקורבן. גם הקורבן וגם החברה מסביב, אם בשתיקה ואם במפורש, משדרים לנפגעת `את הבאת את זה על עצמך`. הקורבן הופך לאשם וזו הסיבה שהנשים לא פונות לעזרה. לשמחתנו ההצגה גורמת לאנשים לקום ולדבר,לקום ולעשות, ולהבין שתחושת האשמה לא במקומה.
"כשיצרנו את ההצגה לפני שנתיים פנינו אתה לגופים שונים וביניהם גם צה"ל. התגובות הראשונות של הצבא היו בסגנון `זה לא קשור אלינו, זה לא רלוונטי לנו` וכו`. אבל שנה מאוחר, אחרי המקרה בחצרים, כבר קיבלתי מהם טלפון. היום אנחנו מופיעים קבוע במחנות צה"ל וגם בחיל האוויר".
"האחריות לטפל באלימות היא של הגברים"
- אם נחזור להצגה הראשונה שלך - איך הגעת לכתיבה של מונולוג של גבר מכה?
"קולגות מהמקצוע סיפור לי שיש הרבה מונולוגים של נשים בנושא אבל אין אף מונולוג של גבר אז זה נראה לי מסקרן, גם כשחקן, לשחק את האיש הרע,את הגבר האלים. עשיתי תחקיר ופגשתי גברים ונשים ועל סמך זה כתבתי סיפור שמאגד את כל נורות האזהרה ואת כל הסממנים בדרך אל האלימות.
"זה מונולוג של גבר אלים בקבוצת טיפול שמספר את סיפור האלימות מזווית הראייה שלו. זה לא נאום סניגוריה חס וחלילה, אלא סיפור על פחדים, המצוקות והכעסים שגורמים לו להפוך לגבר אלים. זה גבר שנחשב לבחור טוב בכל קנה מידה- קצין בצה"ל, איש היי-טק והוא לא מודה בבעיות הנפשיות שלו ובמצוקות שלו ומאשים את אשתו, המצב הולך ומדרדר עד שהוא פוגע בה ועומד למשפט. והשופט שולח אותו לטיפול. המסר לנשים הוא זה לא קשור אליך. את יכולה להיות הבן אדם הכי מתוחכם בעולם, אפילו פסיכולוגית. יש נשים שיש להן מין עובדת סוציאלית קטנה בבטן והן חושבות שהם יכולות להציל או לשנות את הגבר שלהן. אני מופיע עם ההצגה הזו מול תלמידי תיכון וגם מול גברים והמסר הוא שהאחריות לטפל באלימות המתפרצת הזאת היא שלנו.
"לשמחתי זו הצגה שמורידה את האסימון. יש נשים שבאות אלי אחרי ההצגה ואומרות לי שהן לא ידעו שהן נשים מוכות. אני יודע על ארבע או חמש נשים שעזבו את הבית אחרי שראו את ההצגה. ההתעללות היא הרבה פעמים לא פיזית- באמצעות מעקבים, אלימות מילולית, סינון חברים, לתת לאישה להרגיש שהיא אפס, שהיא לא שווה כלום. יש נשים שפתאום מבינות בעקבות ההצגה שהן סובלות מאלימות, למרות שהבעל מעולם לא נגע בהן פיזית".
"לא רציתי לטמון את האלימות בסאב טקסט"
- החשש הגדול בהצגות מהסוג הזה הוא יותר מגויסות לנושא ופחות מגויסות לתיאטרון
"המטרה שלי עם שתי ההצגות היא להצליח להיות קומוניקטיבי ולהתחבר לכל האוכלוסיות. נכון שאם הייתי כותב את זה כאמנות טהורה הייתי יכול לטמון את האלימות עמוק בסאב טקסט אבל המטרה שלי היא שירד לאנשים האסימון, המטרה היא ליצור אפקט. זה לא אומר שכתבתי את המחזה בצורה פשוטה ולא אינטליגנטית אלא כמונולוג של אנשים פשוטים שמספרים על חיי היום יום בצורה רגילה. בהצגה שלי לא ברור אם זה גבר אלים או שחקן כי זו הצגה נטורליסטית. ואני מבהיר בסוף ההצגה שאני אלון השחקן ולא דורון, הגבר האלים.
"הופענו עם ההצגות מול הרבה סוגים של אוכלוסיות גם במקומות נידחים ושכוחי מול אוכלוסיות חלשות וגם מול שופטים בבתי משפט ובכירים, גם בכנסת. כל אוכלוסייה מוצאת את העניין שלה. נכון שמי שיותר מורגל להתמודד עם טקסט יגלה כמה דברים נוספים אבל גם מי שלא מוצא את עצמו בתוך ההצגה".
ההצגה תעלה ביום שישי, 29 בדצמבר 2006 ב- 11:00 בבית גבריאל. לאחר ההצגה יתקיים דיון בנושא עם אלון מרגלית ונטע יצחקי-טל. לפרטים נוספים
24/12/2006
:תאריך יצירה
|