אם אפשר להסיק על מצבו של שוק המוזיקה הישראלית על פי מספר הרליסים שיוצאים לקראת פסח, אז כנראה שמשהו טוב קורה פה. לפניכם סקירה ראשונה (ולא ממצה) של אלבומים מתוך המבחר הגדול.
מצבור נאה של נאיביות מקסימה
יעל לוי – חמש, נענע.
שני עשורים ומשהו אחרי אלבום גדוש להיטים שכמה וכמה מהם הפכו לקלאסיקות, ושבע שנים אחרי האלבום האחרון שלא הצליח להכות גלים (ועוד כמה ביניהם), מוציאה יעל לוי את האלבום החמישי, ומצליחה אחרי תקופה ארוכה להתקרב ולגעת בקסם הראשוני שהדליק עבורה את הקריירה.
הבחירה בורד קלפטר ככותבת עיקרית באלבום מוכיחה את עצמה כמה פעמים בעיקר בתחום הלחנים שיושבים היטב על שירתה הנונשלנטית של לוי, ומעט פחות בתחום הטקסטים שיותר מדי פעמים מגיעים לכדי סתמיות לעוסה. למעט שיר אחד (שמביא אותי לדלג עליו כל פעם מחדש) האלבום מוצלח למדי, ומכיל מצבור נאה של שירים, שנגועים ברובם בנאיביות מקסימה ובהגשה תואמת.
המיני של גברת אמדורסקי
מיכל אמדורסקי – אי פי, הד ארצי
אולי בעקבות ההופעה המוצלחת במרי לו, קיבלה מיכל אמדורסקי את האומץ והאנרגיות לצאת לסיבוב נוסף בחנויות התקליטים. את המושכות מחזיק הפעם בעלה של הגברת (אספ, אלא מי?), שהפך האחרונה למפיק פופ על פי דרישה. השניים החליטו לנטוש הפעם את המסרים הפרובוקטיביים שאפיינו אותה בעבר, ויצרו שירי פופ קלילים המאופיינים בלחנים פשוטים ובצליל אלקטרוני-מתכתי שמנסה להיות מעניין (ולרוב מצליח). השירים שמותאמים במיוחד למידותיה של הגברת אינם דורשים יכולות ווקאליות יוצאות דופן, אבל אמדורסקי עושה כמיטב יכולתה לשמור על רמה גבוהה של עניין (ולעתים גובלת בהגזמה).
לא ממש ברורה לי ההישענות של אמדורסקי על הטרנד של אלבומי המיני. הרי היא אינה בדיוק כוכבת חדשה וטרייה שהזדרזה להוציא אלבום, אלא אחת עם זמן וניסיון, ואפילו מפיק בילט-אין. אני מנסה להיות פחות שלילי, ולשכנע את עצמי שארבעה שירים טובים (מתוך חמישה + שני קליפים) באלבום אחד זה לא דבר של מה בכך, אבל אז פתאום נגמר הדיסק.
אלבום בכורה מוקפד ומגוון
יוני בלוך - אולי זה אני, אן.אם.סי
יוני בלוך בן ה-23 הוא האמן הצעיר התורן שכולם אוהבים לנבא לו עתיד גדול, ואחרי האזנה לדיסק הבכורה שלו אין לי שום סיבה להיות יוצא דופן. ההפקה המוזיקלית של האלבום אינה מסגירה את גילם הצעיר של יוצריו. היא מגוונת ומוקפדת, ומנוגנת בדייקנות ובמקצוענות – אולי אפילו מעט יותר מהמצופה מאלבום בכורה של יוצר צעיר כל כך.
שירי האלבום משדרים תחושה אישית יותר. בלוך כותב לחנים יפים שאפשר אמנם לזהות אצלם קו מלודי משותף, אך לא כזה שגורם לאוזן להשתעמם. את כשרון ההלחנה שלו זיהו גם יוצרי הטלנובלה "השיר שלנו", ועל כן הוא חתום שם על שיר הנושא.
הטקסטים באלבום (עבודה משותפת של בלוך וברק פלדמן), שמותאמים היטב לשירה המעט ילדותית של בלוך (אולי בגלל ה"שין" הבעייתית) ומדברים בעיקר על חוויותיו של איש צעיר ומתבגר, מוגשים באופן אמין שעוזר למאזין להתחבר אל האלבום, גם אם לפעמים יש תחושה שנקלענו לספר מחזור של כיתה מוצלחת במיוחד.
רומנטיים, ציניים ומלאי השראה
רביעיית מסנר, אן.אם.סי
הדיסק החדש של "רביעיית מסנר", שבו משחזרים ערן צור, אלונה דניאל ויובל מסנר את הימים היפים של טאטו ו-כרמלה גרוס ואגנר, הוא אולי גולת הכותרת של הסקירה הזו. זהו אוסף של שירים שרובם היו להיטים גדולים ("הוא והיא", "פרפרי תעתוע", "תמונה אימפרסיוניסטית", "גגות תל אביב", חתוך תוכן" ועוד המון אחרים) ושלושה שירים חדשים שזוכים לטיפול מיוחד ומלא השראה. מסנר כתב לכל השירים עיבודים חדשים לגמרי שמבוססים על רביעייה של כלי מיתר, ומשלבים גם נגנים אורחים ולופים אלקטרוניים.
צור, דניאל ומסנר מתחלפים ומתערבבים בהגשת השירים ויוצרים תחושה נעימה של ספונטניות, ומעוררים גם געגועים לחבר`ה האלה שמזמן לא שמענו מהם חומרים חדשים. הטקסטים הרומנטיים והציניים, נגינת הצ`לו הנפלאה של מסנר, ואולי בעיקר האנרגיות הישנות שקמות פה לתחייה, מביאים לאלבום שהוא מהנה ומיוחד ומאוד מאוד מומלץ.
29/03/2004
:תאריך יצירה
|