מוזיקה - בדרך לעוץ - האנשים פינת גורדון

דרור שוסטק מ"האנשים" מנפץ את הדימוי הברזילאי שנוצר ללהקה בעקבות שני להיטיה מהאלבום הראשון. ומספר על עשיית האלבום השני "עוץ"

"רק כשהתחלנו להופיע נהיינו בעצם להקה"

מי שלא רכש את האלבום הראשון של להקת האנשים, ומכיר אותם בעיקר מ"ברזילרה" ומהביצוע המחודש ל"בואי לאילת" (ביצע במקור ליאור ייני), שני שירים מתוך אותו אלבום שזכו להצלחה יפה ברדיו, יופתע מאווירת רוק הגיטרות האינטימי ששורה על רוב שירי "עוץ", האלבום השני (והארוך – 60 דקות של מוזיקה על פני 13 קטעים) של הלהקה. ההצלחה של אותם שני שירים יצרה בלבול משני כיוונים, גם בנוגע לסגנון של הלהקה, שנתפס כסוג של בוסה נובה רגועה, וגם לגבי הקול המוביל את ההרכב שמיוחס, בעקבות אותם שירים, לחלק הנשי של הלהקה, נירי דמסקי.

את האנשים מוביל בעצם דרור שוסטק (36), הכותב המרכזי והסולן ברוב שירי הלהקה. את האלבום הקודם, "מוסיקה מהמרתף" (2002), תכנן להוציא כאלבום סולו, אבל העבודה עם הצוות שקיבץ סביבו לצורך אותו אלבום, הפכה אותם ללהקה, שמנתה שבעה איש, ומונה כיום, עם עזיבת הקלידן, שישה.

"את האלבום הראשון הפקתי די לבד, במטרה לעשות אלבום סולו", מספר שוסטק, "ואז ג`ימג`מנו קצת וכשנירי שרה את `ברזילרה` (ששוסטק כתב והלחין – ט.ג.) זה יצא נורא יפה. רק כשהתחלנו להופיע נהיינו בעצם להקה. כש`ברזילרה` זכה לאיזושהי הצלחה, עשינו בעקבותיו את `בואי לאילת`. זה היה רעיון של גל"צ שביקשו קאבר לפרויקט סוף שנה של 2002 וזרקו את הרעיון לעשות את השיר הזה. למרבה האבסורד זה השיר שהכי הצליח".

- זה לא אבסורד, זה קאבר.

"כן, זה קאבר לשיר שהוא קלאסיקה ישראלית. אני אומר אבסורד כי רוב התקליט הראשון הוא מלנכולי עם שירים שקטים כאלה, בלדות רוק שקטות, ומתוכו הכי זוכרים את `ברזילרה` ו`בואי לאילת`, מה שיוצר איזה בלבול גם אצלנו וגם אצל המאזינים.מה שגילינו תוך כדי התנהלות זה שנירי פשוט נשמעת פצצה בבוסה וזה יוצא מאוד יפה וזה מצליח, `בואי לאילת` היה בגלגל"צ, לעומת השירים האחרים ששמעו בעיקר בFM88. זה גרם לזה שהרבה אנשים שאלו אותנו, `מה אתם, להקת בוסה נובה, להקת רוק?`, ובאמת קשה לנו להגדיר את זה. אנחנו פשוט עושים את המוזיקה שאנחנו אוהבים, וככה גם נשמע האלבום השני, רק יותר מגובש".

"אחד מחפש לב, אחד מחפש אומץ"

ואכן, רובו של האלבום השני הוא בלדות רוק שקטות ואינטימיות, עם הבלחות של כמה שירים ששרה נירי דמסקי, שקולה ודרך השירה המאוד מאופיינת ונעימה שלה מחזירים לזיכרון את הדימוי הראשוני של "האנשים". בטקסטים אפשר למצוא הדים לחיפושים רוחניים למיניהם, אבל ממש לא כאלה ששייכים לגזרת השאנטי.

"העיסוק התכני באלבום הראשון היה בזוגיות, באינטימיות, ובשני עדיין יש את הנושא הזה, אבל גם נפתחנו קצת לפילוסופיה, אפשר אפילו להגיד לרוחניות. גם החבר`ה בלהקה הם אנשים שעושים עבודה פנימית. נירי לומדת ימימה (דרך רוחנית שסוחפת אנשים רבים בשנים האחרונות – ט.ג.), גיא רפואה סינית, אני התעסקתי הרבה בבודהיזם, אז אפשר להרגיש את הרוח שורה על הדיסק, אבל עדיין גם על הקרקע, עם שירים רגילים".

- למה קראתם לאלבום "עוץ"?

"זה כאילו מסע פנימה. החבר`ה בקוסם מארץ עוץ מחפשים, אחד מחפש לב, אחד מחפש אומץ. אז אנחנו גם מחפשים, זה קצת מעיד על חיפוש פנימי".

- ככה גם נראית אווירת העבודה שלכם כלהקה, רגועה ורוחנית?

"אנחנו רגועים בטירוף. המתופף שלנו מרוקאי אז הוא מביא קצת את האש, כי אנחנו אשכנזים כאלה. גם החצוצרן מרוקאי אבל רגוע. אבל יש אווירה מאוד בונה, הביקורת מאוד בונה: הולכים מכות אבל מסבירים למה..."

- ומאיפה באו השפעות הבוסה שקיימות בחלק מהשירים וב"ברזילרה" בפרט?

"נסעתי לברזיל לאיזה טיול וזה נכנס לי לדם. חזרתי ויצא לי השיר `ברזילרה`. זו השפעת הבוסה היחידה. יתר ההשפעות זה רוק. הלהקה גדלה על פינק פלויד, זפלין, כל הסיקסטיז. ובתקליט השני באמת אפשר לשמוע יותר רוק, אבל לא דברים קשים".

אחד הדברים היפים הוא הציורים בחוברת האלבום עליהם אחראים אמנים אוטיסטים.

"אנחנו עושים הכל לבד, כולל את העטיפה. חיפשנו ציורי ילדים שיהיו בעטיפה, כי המוזיקה קצת נאיבית, אז חיפשנו ציורים נאיביים, ואז ערן הבסיסט, שעיצב את העטיפה, עלה לו הרעיון של אמנים אוטיסטים והוא פנה לאלו"ט והם שלחו לו ציורים ממש חזקים. היינו אצלם בביקור לפני שבוע ושרנו להם כמה מהשירים".

- ללהקה של שישה איש בטח לא קל להתפרנס ממוזיקה נטו

"אי אפשר להתפרנס מזה. כולם עורכי וידאו, סאונד, בוני אתרים. אני עורך וידאו, חוטא לפעמים בטלוויזיה, עורך גם סרטים. נירי גרה בעמק האלה, מייצרת גבינות, שמן זית".

"האנשים" יופיעו ביום חמישי, 29 במרץ 2007 ב-22:00 ב-"הודייה" בתל-אביב.