|
|
בגדול אני ממשיך לחפש כל הזמן בניסיון לנסח את החיים שלי, את החיים שלנו, את החברה פה במדינה הזאת, את תל-אביב, את תרבות הבילוי שלנו. יש איזה ניסיון לגעת כמעט בכל מה שקיים סביבי"
|
|
|
|
רוק, סקס אפיל ותל-אביביות הם החומרים שמהם נוצרת המוזיקה של אסף ארליך, שהוציא בשבועות האחרונים את אלבומו השני "חדשות מהמגרה", ושהגיע הזמן להכיר.
"..כשתבואי אליי/ תהיי אליי/ שמש גדולה בלילה/ מבינה כמו אור/ יפה כמו שאת/ כשתבואי אליי/ תראי אותי/ כמו אש על המים/ בוער/ אין מה שיפיל אותי". ("כשתבואי אליי", מילים ולחן: אסף ארליך)
יש לו קול של גבר, כזה שמזמן לא שמעתי מזמר ישראלי צעיר, משמעותי מזה, הוא שר כמו גבר (ולא במובן הפשטני או הקופי), בטקסטים שלו יש לא מעט סקס אפיל - עוד מצרך ישראלי נדיר - וכשהוא שר "כשתבואי אליי תראי אותי כמו אש על המים בוער" אני מאמינה לו, תוסיפו לזה את החוויה המאוד תל-אביבית שעוברת דרך הטקסטים שלו ועד תמונות העטיפה הפנימית, ואת הגיטרות הבסיסיות והלא מתגנדרות בשירים שלו, ותבינו למה נהניתי כל כך מהאלבום החדש של אסף ארליך, "חדשות מהמגירה" (הפקה מוזיקלית עידו אגמון). כשהוציא את האלבום הראשון שלו לפני חמש שנים, הוכתר ארליך (33) כהמשכם הישיר של אנשי הרוק הישראלי של שנות התשעים, אבל מה לעשות שהרוק כבר לא ממש גר פה, ולא מספיק אנשים מכירים את אותו אלבום. "אחרי שיצא האלבום הראשון התעסקתי בעיקר בלהחזיר לעצמי את החשק שטיפה התערער לעבוד עם אנשים ולהמשיך לכתוב ולהופיע ולעשות תקליט", הוא מספר. "אולי הוא התערער בגלל שהתקליט לא ממש הצליח, והייתי צריך איזה פסק זמן מהדבר הזה. פסק זמן שארך בערך חצי שנה. אבל בסוף החשק חזר, הצורך הבסיסי הזה שאני מאמין ומקווה שיהיה קיים שם כל החיים, ושוב התחלתי לכתוב ולחשוב על איך אני עושה עוד תקליט ואחר כך עוד תקליט ועוד". - אז בעצם יוצא שלא ממש עזרת לקדם את האלבום הקודם עם עשייה חדשה והופעות? "ברגע שהאלבום ההוא יצא פירקתי את ההרכב כי הרגשתי שזה לא הולך למקום טוב, שזה לא ממש יכול להתפתח ולהביא אותי למקום שאני רוצה להיות בו, דברים שם לא הסתדרו ופירקתי את הדבר הזה, ויכול להיות שבדיעבד אולי הייתי צריך לפחות לתקופה מסוימת לבלוע את זה. כבר נכנסתי לאיזה מקום שאמרתי, `אוקיי, סיימתי את הדבר הזה, אני הולך הלאה, זה לא מעניין אותי כרגע`, וכאילו שמתי את התקליט הזה בצד. היום זה מרגיש לי כאילו זו הייתה טעות, כי לא הייתי שם כשהתקליט היה שם, וזו חוכמה מאוד קטנה בסופו של דבר". - אני מקווה שאני לא מדי דוחפת את עצמי פה לתמונה, אבל מה שאתה מספר מזכיר לי את התיאוריה שפיתחתי בעקבות ההתנהלות שלי, שאומרת שיש שני סוגי אנשים: הסוג שכישלון מערער אותו וגורם לו להיחלש, והסוג השני שקופץ מיד בחזרה על הסוס ואומר `אני אנצח את הדבר הזה`. כלומר, הפונקציה של האישיות בהקשר של הכישרון. "אז אני לוקח את שתי הגישות והופך אותן לאחת, משמע, בסופו של דבר כשאתה עושה מוזיקה וכותב אתה רוצה להגיע לאנשים, אתה רוצה שיהיה לזה קהל, שאנשים יקשיבו. אז אם אתה נתקל באיזשהו קיר ויש איזה שהיא תחושה שאף אחד לא רוצה להקשיב, זה יכול טיפה לערער מצד אחד, אבל אם הבסיס הוא מספיק חזק, אפילו כישלון מסחרי טוטלי לא יכול בעצם לגעת בך באמת, אלא רק על פני השטח. "אם הבפנים מספיק עמוק ומספיק רוצה, אז שום דבר לא יכול לגעת בזה. אבל בכל זאת הרגשתי שאני צריך קצת חופש מהדבר הזה, אולי אפילו כדי למצוא שוב עניין ברמה של כתיבת שיר. כי אתה כותב וכותב, ובסוף יוצא תקליט, ויש התרוקנות מאוד משמעותית, ואתה צריך איכשהו למלא את עצמך מחדש כדי שתוכל ליצור". "אני ממשיך לנסות ולנסח את החיים שלי" "בטלוויזיה מנתחים/ פעולה שלי לפני שנים/ צריך לרוץ הביתה/ לראות בשידור מוקלט/ איך אנחנו מחזירים/ עכשיו זה כבר ג`נין/ מיקי בנייד/ אומרת לי תגיע/ לפסטה ופיגוע/ פסטה ופיגוע/ בטלוויזיה הגדולה/ על הספה שבסלון/ פסטה ופיגוע/ פסטה ופיגוע/ זקפת בוקר מבוזבזת על גבעה בתוך ג`נין/ התאבדות אפלטונית".("התאבדות אפלטונית", מילים: יוסי בלוך ואסף ארליך, לחן אסף ארליך) - מה יקרה אם האלבום החדש ייתקל בתגובה דומה לאלבום הקודם? "במובן מסוים אני כבר עושה את התקליט השלישי, אני כותב כל הזמן, יש כבר אסופה די רצינית של שירים ואני מאמין שיבואו עוד, ככה שאני מאוד אשמח אם התקליט הזה יצליח בטירוף, אבל אין לזה שום קשר. אני פשוט אמשיך הלאה גם אם הוא יצליח וגם אם לא, לעבר התקליט הבא". - מה חדש מבחינתך ביצירה של האלבום החדש, לאן התפתחת בחמש השנים שעברו מהאלבום הקודם? "אני חושב שהכעסים והמקומות האפלים עדיין קיימים, רק שיש לי תחושה שאני מצליח לנסח אותם בצורה קצת יותר קומוניקטיבית. אבל יכול להיות שזו שטות גמורה ושאלה רק התחושות שלי... ברור שיש הבדלים בין תקליט ראשון לשני כי אתה עובר דברים בחיים האישיים שלך, אתה מתבגר, מחפש פתאום דברים אחרים, אבל הבסיס הוא אותו בסיס. בגדול אני ממשיך לחפש כל הזמן בניסיון לנסח את החיים שלי, את החיים שלנו, את החברה פה במדינה הזאת, את תל-אביב, את תרבות הבילוי שלנו. יש איזה ניסיון לגעת כמעט בכל מה שקיים סביבי". "כל מה שאני רואה אני חוטף בבטן וחוטף בראש" "מול הבניין הכי אלים בתל-אביב/ השמש לבנה/ אני עומד יציב/ מאופר/ מסוחרר/ מאלתר חיים ".("חדשות מהמגירה", מילים ולחן: אסף ארליך) - אתה אומר תל-אביב, ואחת ההנאות שלי מהתקליט הייתה התחושה המאוד תל-אביבית שיש בו. אתה תל-אביבי במקור? "אני מנהריה במקור. לפני שתים עשרה שנה עברתי לתל אביב. כשגרתי בנהריה הגיע איזשהו שלב שהרגשתי שאני לא יכול ללכת במקום הזה לשום מקום, מכל הבחינות. הייתה לי תחושה שמיציתי את המקום הזה שגדלתי בו ושהוא יכול להוביל אותי למקומות מאוד מסוימים ומאוד קרובים. כשהגעתי לתל- אביב, אחרי תקופה מאוד קצרה של שנה-שנתיים שחייתי בעיר הזאת, קשה לי להסביר למה, אבל הרגשתי כאילו נולדתי פה. לא יודע להסביר איך זה קרה אבל הייתה לי תחושה כאילו גדלתי פה כל החיים. פתאום כל הרחובות נראו לי הכי רחובות שהסתובבתי בהם כל החיים, והפרצופים נראו לי חלק מהחיים שלי והתחברתי נורא מהר לתרבות הלילה של תל-אביב". - מה זה תל-אביביות להגדרתך? "תל -אביביות זה בעיקר חופש בעיניי. הרבה מאוד חופש, אבל גם הרבה מאוד מחויבות. אני מרגיש פה יותר מחויב לעצמי, אני לא מרגיש שאני יכול לברוח פה. אני יודע שהרבה אנשים מרגישים שיש משהו במקום הזה שנותן להם לברוח ולהדחיק, אבל אני מרגיש בדיוק להפך. המקום הזה נותן לי להרגיש נורא מחויב לעצמי כי הכל פה נורא בחוץ, ואני לא בנאדם שיכול לא לראות. כל מה שאני רואה אני חוטף בבטן וחוטף בראש, והמקום הזה שומר אותי ערני. אלה בסופו של דבר הדברים שמרכיבים אצלי את הדבר הזה שנקרא חופש, כי זה נותן לי המון דרכים לביטוי. זאת תל-אביב מבחינתי". "גם היום יש להקות שנותנות לראש בלי לפחד" "את כל הספרים החדשים עמוק לים/ נבנה שפה חדשה שתהיה רק שלנו/ בגדים מנגבים את הרצפה/ מתנשפים/ גומרים/ זה הטוב הכי גדול/ זה האור בפנים" ("כשתבואי אליי", מילים ולחן: אסף ארליך) - מי אבות המזון המוזיקליים שלך? "בואי תמיד היה, פורטיס, קווין, מתי כספי, אלה תמיד היו. באיזשהו שלב גם הסקס פיסטולס וכל מיני להקות פאנק". - ואיך באמת אתה מרגיש בתקופה כזאת שהמוזיקה העיקרית ששומעים בה היא פופ, מיינסטרים או אלקטרוניקה, שדי מנותקים מהעשייה שלך? "אני חושב שזה תמיד היה, אני לא חושב שהיום יש משהו שונה. תמיד המיינסטרים היה, ודיבר בשפה מאוד מסוימת, אבל תמיד יהיו אנשים שיאהבו את הסגנון הזה, רוק, ואני חושב שדווקא בתקופה האחרונה, אם נניח שנייה בצד את הפלייליסט של גלגל"צ, בתקופה האחרונה אם אתה מסתובב במועדונים אתה יכול לשמוע דברים חדשים מעולים, ויש להקות שנותנות בראש בלי לפחד. איכשהו בשנתיים שלוש האחרונות אני דווקא מרגיש שהדבר הזה כן בעלייה והוא כן ממקם את עצמו מחדש בתרבות הישראלית, אז לי באופן אישי נורא נוח שזה קורה, נורא כיף לי שזה קורה". אסף ארליך, "חדשות מהמגירה", עננה.
16/04/2007
:תאריך יצירה
|