חיפה לא שוכחת שדויד ברוזה הופיע יותר מכל אמן אחר בפני היושבים במקלטים במלחמה האחרונה. שיחה עם אמן אמיץ (שזכה על כך בעיקר בפרודיות), לרגל מחווה שתיערך לכבודו בעיר הולדתו בשבת הקרובה
"זה הפנינג שלי"
"יש לי אישה ויש לי ילד, ואבא שלי עובד בנמל, הולכים לישון בדיוק בעשר כי לא רוצים לבזבז חשמל. בארבע בבוקר אני כבר עסוק, שני אוטובוסים לבית הזיקוק, עובד ומזיע, אני רק פועל, עד שהערב יורד בכרמל. חיפה חיפה עיר עם תחתית, חיפה חיפה עיר עם עתיד, חיפה חיפה עיר אמיתית" ("חיפה חיפה", מילים: יונתן גפן, לחן: דויד ברוזה) אין טבעי מכך שהערב המוקדש לדויד ברוזה במסגרת "שבוע שיר ישראלי" יתקיים דווקא בחיפה, העיר שבה גדל, אך יותר מזה, העיר שלה העניק את השיר שמגדיר אותה ומזוהה איתה יותר מכל – "חיפה חיפה". "הוא כתב את זה בתל-אביב...", אומר ברוזה על יונתן גפן שכתב את מילות השיר שהיה להיט ענק בנערותי. גפן יעמוד יחד עם ברוזה על במה אחת בערב המחווה שיתקיים בפארק עיר הנוער בחיפה ב-26 במאי, כשלצדם מיומנה, מוש בן ארי, קרן פלס, גלי עטרי, דין דין אביב, סאבלימינל, איברהים עיד, יסמין לוי, שלומי שבת, פבלו רוזנברג, סלסה בנד ויואב קוטנר (שינחה) . "החליטו לעשות מחווה למוזיקה ולפרסונה שלי", אומר ברוזה, "אבל מחווה זה כשאתה יושב בקהל ושומע אמנים שרים את השירים שלך. פה זה כבר הפך להיות הפנינג שלי, וזה כל כך מרגש. היה קונסוליום שכלל את כספית, את יהודה עדר ואותי, וישבנו ודיברנו והעלנו שמות של כל מיני זמרים וניסינו להתאים שירים לזמרים, והגענו לקבוצה כל כך נלהבת של אמנים, זה מטורף. אז עכשיו אני גם מנגן וגם שר וגם מגיש את הערב. קשרו את זה לחיפה מכמה סיבות. קודם כל כי נולדתי שם, וגם כי בקיץ האחרון, בזמן המלחמה, הייתי באמת כל כולי בצפון". "אם אני אשב בבית ואתרגז זה לא יעזור לאף אחד" באיזה שלב של המלחמה התחלת להופיע במקלטים? "מהיום השני של המלחמה הייתי בצפון. לא חשבתי שזו תהיה מלחמה ארוכה, חשבתי שזו תהיה רק פעולה. עשיתי אחת עשרה הופעות ביום במשך שלושים יום. הופעות של שעה ורבע כל אחת. אני יודע כי החלפתי אחת עשרה חולצות ביום. זה היה אמיתי. האפקט היה אמיתי, לא של יחסי ציבור. לא פניתי לתקשורת, זה לא עניין אותי". בהתגייסות שלך להופעות המקלטים במלחמה הייתה גם אמירה פוליטית? "לא. זו הייתה אמירה הומנית, חברית ועניינית, של לא לשבת בבית ולהגיד `אוי ואבוי, מה קורה בצפון`, אלא לנסוע ולהיות אתם. וזה לא משנה אם זה להופיע מול תושבים ממוצא ערבי ישראלי או מול יהודים. גם אלה וגם אלה הם תושבים שנמצאים תחת מצוקה כתוצאה מהתדרדרות של מצב פוליטי, והנפש הרבה יותר חשובה במצב כזה. אתה נמצא במקלט שבו יושבים אנשים עם הילדים שלהם, או עם ההורים שלהם, יושבים במשך ימים שלמים ופוחדים ללכת הביתה כי אם הם ילכו עלולה ליפול עליהם פצצה, כמו אותם שנים עשר מילואימניקים מסכנים בכפר גלעדי שלא ירדו למקלט. זה פחד אלוהים". אתה לא פחדת? "גם אני מאוד פחדתי, אז מה? כל מי שהיה סביבי פחד. פחדנו יחד ושרנו `יהיה טוב`". איך הרגשת מול הציניות שבאה לידי ביטוי בחלק מהכתבות באותה תקופה כלפי האמנים שנוסעים להופיע במקלטים? "לא הרגשתי כי אני לא קורא את זה, זה לא מדבר אלי. אני לא צריך להגיב אלא להמשיך לחרוש. אם אני מתרגז זה על זה שאנשים נמצאים במצב שהם מסתתרים בתוך מרתפים בלי שירותים במשך שלושים יום. אני מתרגז על אזלת יד של מנהיגים ועל אי יכולת של הנהגה להוביל את המצב למקום יותר בטוח. על זה אני מתרגז. אם אני אשב בבית ואתרגז זה לא יעזור לאף אחד". לא מפחד מפוליטיקה את מרב ההתרגשות גרמה לי המחשבה על ההתחברות המחודשת של ברוזה עם גפן בערב הקרוב. הפוסטר של "דויד ויהונתן", הערב המשותף לברוזה ולגפן, הוא אחד מעוגני הנערות שלי. לערבים האלה היינו הולכים כחלק ממרד הנעורים שלנו, וכדי לשמוע אמירות פוליטיות שנחשבו חריגות ובוטות לאותם זמנים. "זה חיבור של שלושים שנה", אומר ברוזה. "משנת 77. אני כבר לא זוכר מה הדבר האחרון שעשינו ביחד אבל האמת היא שיש לי שירים חדשים שאני עומד לעשות איתו. גם לפני שנתיים הזמנתי אותו להופיע איתי ועם `ברוזה פייב`, הנגני ג`אז שלי, ועשיתי טעות שלא הקלטתי את הערב הזה, כי זה היה הערב הכי מצחיק שהיה לי כבר שנים, יונתן הצחיק אותי ואני גרמתי לקהל לבכות..." מה תעשו ביחד בערב הקרוב? "יונתן יקרא את `דויד ויהונתן` ונגלוש ביחד ל`חיפה חיפה`." אתה רואה את עצמך עושה גם היום ערבים פוליטיים מובהקים כמו שעשית עם גפן? "בטח. קודם כל יונתן עושה את זה בכתיבה שלו, ואני עומד על במות שקשורות לגופים כמו לוחמים לשלום, שזה לוחמים פלסטינים וישראלים שחברו יחד כדי למצוא פתרון שיוביל לדרך אחרת להסדר, ועומד על במות של גופים כמו שלום עכשיו ונווה שלום, וכשאני עומד על במה תחת כרזה של התכוונות לדרך אחרת לחיות בה מאשר מלחמה, אז ישר האמירה היא פוליטית. אני לא מתכחש ולא מתחבא מאחורי זה. אני יותר מתבייש באלה שמפחדים לדבר". לא חשבת לפני עשרים שנה שהיום אמנים יעזו יותר לדבר בנושא הזה? "לא חשבתי שאנשים יצטרכו עוד לדבר אחרי עשרים שנה". מקום מרגיע ומפרגן ערב כזה הוא הזדמנות לאיזה סיכום, או חשבון נפש. איך אתה רואה במבט לאחור את הדרך שעשית? "מבחינה מוזיקלית, יצאתי לדרך לפני שלושים שנה, והגשמתי בפירוש את רוב החלומות שלי. הדרך שעשיתי היא הדרך שרציתי לעשות, עם כל הקושי שבזה. זה לא אומר שזו הצלחה מסחרית תמיד, אבל ברמה המקצועית הגעתי למקום שאני שלם אתו ואוהב אותו, ויכול לנגן ברמה שמספקת אותי על מנת שאוכל ליצור עוד ועוד. "כבר לפני שנתיים נפקחו לי העיניים, והרגשתי שהגעתי לאיזה מקום מאוד מרגיע ומאוד מפרגן. המוזיקה עכשיו מתלבשת עליי כי עשיתי המון, הייתי בהמון מחוזות. גם הקריירה שלי בארץ, גם הקריירה בארצות הברית וגם הקריירה בספרד, שלושה עולמות שונים וקיצוניים ואני מאחד אותם תחת המוזיקה והביצוע שלי". ומה החלומות הבאים? "האתגר הכי גדול עכשיו זה להמשיך וליצור, דברים כמו הפרויקט עם מיומנה שאני עושה עכשיו. אני מרגיש שאני יכול להרשות לעצמי היום לפרוץ לעוד מקומות מבחינת ההתנסות המוזיקלית והבימתית שלי". "חיפה חיפה" - מופע מחווה מיוחד לדויד ברוזה, 26 במאי 2007, 20:30, פארק עיר הנוער בחיפה.
20/05/2007
:תאריך יצירה
|