דמיינו סרט מצויר, וברקע מוזיקה אמריקאית משנות החמישים. הדמות הראשית, משהו בין שלגיה לסינדרלה, נעה בקלילות ביער, על זרועה האחת משוררת ציפור, על כתפה סנאי קטן, למרגלותיה צב, וכלבלב רץ אחריה בנביחות מאושרות. ככה נראית לפעמים אלונה דניאל בין התוכי ארקדי והתוכית סימה (כן, על שמם), בושידו הכלב ונימר החתולה שמסתובבים אצלה בבית.
אלונה דניאל, לשעבר הצלע הנשית של שלישיית טאטו, נמצאת בעיצומה של פעילות מוזיקלית מגוונת. על הפרק – אלבום חדש לרביעיית מסנר המקימה לתחייה חלק משירי טאטו בתזמורים לכלי מיתר, הופעה חדשה עם הרביעייה, ועוד כמה פעילויות פחות מעונבות.
ההתחלה: צעירים בועטים וקוצניים
ב-1986 נפגשים שלושה תלמידים למוזיקה בבית ספר "רימון". יובל מסנר, אלונה דניאל וערן צור (באותו מחזור שבו למדה, אגב, גם התלמידה אתי אנקרי...). מקימים ביחד עם שלושה נגנים נוספים מבית הספר, אורי מיילס, אורי בלק ומיכה מיכאלי, תוך כדי הלימודים, את להקת "טאטו", במטרה למרוד במתודות הלימודיות ולשבור את המוסכמות שהם לומדים ב"רימון", בית ספר עם אוריינטציה ג`אזית מובהקת.
אלונה, בשירה תיאטרלית שלא נשמעה מושפעת מאף זמרת ישראלית בסביבה, מסנר, הצ`לן הקלאסיקאי עם העוצמות והאנרגיות של אושיית רוק, וצור, הבסיסט עם הנגינה האגרסיבית והתנועות שמזכירות יותר מכל התקפים אפילפטיים, יוצרים שירים שמשלבים רוק, ג`ז, ונגיעה של אוונגרד, יחסית לתקופה. להשלמת האוירה, טקסטים יוצאי דופן של האמנים המתחילים אלונה דניאל וערן צור, מולידים הרכב שונה לחלוטין מהמוזיקה הישראלית שניתן היה לשמוע באותה תקופה ברדיו (שתבינו, פורטיסחרוף עדיין באירופה, לא חולמים אפילו שבעוד שנתיים יוציאו את `סיפורים מהקופסא`, האלבום שיסמן את תחילת מהפכת הרוק הקטנה שקרתה בעקבותיו בישראל). הלהקה מופיעה במועדונים בכל הארץ, ובשנת 88` מוציאה את האלבום `חתוך תוכן`, שאמנם לא הצליח מאד מסחרית בזמן אמת, אבל בדיעבד, השאיר שירים כמו "בדידותי", "מחבואים", "חתוך תוכן", והשיר בעל הטקסט הפרובוקטיבי שנפסל לשידור ברדיו, "בחצרות בחושך", תיאור של אונס מנקודת מבטו של האנס. בקיצור, צעירים, בועטים וקוצניים, הופכים הטאטואים לאחת הלהקות הבולטות בסצינת המוזיקה הלא מסחרית בארץ, שתהווה את הבסיס לפריצת הרוק של תחילת שנות התשעים.
הפרישה: "אני הייתי החפרפרת וערן צור היה הזאב"
לא הרבה יודעים שהעשור האחרון היה מאד תהפוכי בשביל אלונה דניאל. אם הייתם שואלים אותה לפני כמה שנים סביר להניח שהיא הייתה עונה שמבחינתה היא מיצתה את הצורך להוציא אלבומים, אבל מה שהסתתר תחת ההצהרה הזאת היה אכזבה מכישלון מסחרי של אלבומה השלישי, "זאבים". מסתבר שכדי לעסוק במוזיקה צריך, מלבד כישרון, גם עור של פיל (משהו שגם לי לא היה מזיק ללמוד). זה מקצוע שמשמעותו לחיות כל הזמן מול פידבקים ולרוב אתה נמדד על פי הדבר האחרון שעשית. אם הוא הצליח אתה הצלחה, ואם הוא נכשל, אתה, כנראה, כישלון.
"היה לי מחסום יצירתי מאד חזק אחרי `זאבים`. במשך שבע שנים היה לי מאוד קשה לכתוב שירים חדשים, למרות שלא הפסקתי לנגן והתקדמתי מאד בנגינה בגיטרה, בס, קצת תופים. הצורך להתפרנס דחף אותי לתחומים אחרים כמו דיבוב לסרטים מצויירים, הייתי למשל כלב כדורסלן ב`שגעון הכדורסל`, ב`אגדות יער` הייתי החפרפרת, ערן (צור) אגב, היה הזאב... ערכתי והגשתי תכניות מוזיקה ברדיו 88 אפ אם, עשיתי דיווחי תנועה מהמטוס הקל...אפילו פינות כלכלה עשיתי. אני, שלספור אני לא יודעת, הייתי צריכה כסף, ולכל מה שהציעו אמרתי כן... חוץ מזה כתבתי על ספרות וקולנוע במקומון `כלבו חיפה` ובעוד עיתונים.
אחר כך למדתי לעשות פיסיותרפיה באמצעות בעלי חיים ועשיתי את זה שנה וחצי במעון של אוטיסטים חולי פי.סי.. באותו מעון גם פגשתי את בן זוגי, מיכאל, גם הוא, כמוני, מאוקראינה במקור, וביחד תרגמנו במשך כשנה את `כימים אחדים` של מאיר שלו מעברית לרוסית ובעתיד זה ייצא לאור."
השיבה: "יש לי צורך חזק לתת בראש"
- אז מה בעצם החזיר אותך שוב לפעילות מוזיקלית?
"הטריגר הראשוני לעבודה היה החדר האטום שמיכאל בנה לי, ושם בו מערכת תופים, כי הוא ידע שאני רוצה להיות מתופפת. מעבר לזה, המוזיקאים הם עם מדהים, כי בכל השנים שבהם עזבתי מבחינתי את המוזיקה, הם לא נתנו לי לצאת מזה וכל הזמן ארחו אותי בהופעות שלהם".
ממי שחשבה לפרוש כליל מעשייה מוזיקלית הפכה אלונה מהר מאוד לחולת עשייה. עד לא מזמן היא הייתה חלק מהרכב שנקרא "השפנים" (יחד עם אלי סורני) שבו תופפה ושרה, עכשיו היא עובדת על אלבום משלה בהפקת קורין אלאל. היא גם המתופפת של קורין בהופעות, ולאחרונה הצטרפה ללהקת "אנטרופיה" הירושלמית, שמנגנת פרוגרסיב מטאל קשה לביצוע כזמרת וגיטריסטית.
- מה לך ולרוק קיצוני וקשה כל כך בעצם?
"שמעתי המון פרוגרסיב בזמן אמת, בשנות השבעים והשמונים, ועכשיו שוב מתחיל לשמחתי טרנד מאד חזק של המוזיקה הזאת. יש לי צורך חזק לתת בראש ושם זה המקום לזה. אצל קורין וערן אני בכל זאת צריכה קצת לרסן את עצמי ולא יכולה לצרוח כמו בהמה את הכלבת שלי..."
הרביעייה: "נפלתי ממה שהוא עשה ל`חתוך תוכן`"
סדרת מופעים במועדון הקמלוט, שבה מסנר אירח אמנים שונים, הובילה בסופו של דבר למופע שבעקבותיו נולד האלבום החדש של רביעיית מסנר, שחבריה הם שלושת הטאטואים לשעבר: מסנר, אלונה וערן צור. החוליה הרביעית היא רביעיית כלי מיתר שניגנה כבר עם אמני רוק כמו אביב גפן.
"מסנר הגיע אלי עם הרעיון של רביעיית המיתרים" מספרת אלונה, "וביקש את הדיסק `גגות תל אביב` כדי לעבוד על השיר. חשבתי שהוא יתזמר קצת, לא משהו קיצוני, באתי אחרי שבועיים לשמוע את הרביעייה אצלו בבית, הם עשו את החזרות בסלון שלו, שמעתי את מה שהוא עשה ונפלתי. במיוחד נדהמתי ממה שהוא עשה ל`חתוך תוכן`. זה שיר שבנוי חזק מאד על תחכום קצבי ולא ידעתי איך אפשר לתרגם דבר כזה לכינורות. הוא עשה את זה ככה שהייתי בהלם. התמוטטתי ממה ששמעתי."
מה שתוכנן לכמה הופעות חד פעמיות תפס תאוצה, והפך לדיסק. ההרכב נכנס לאולפן, ויצא אחרי שבועיים עם אלבום שמציג אנשים שיודעים לבעוט ולעקוץ במוזיקה שלהם, ומצד שני יש להם גם את הידע המוזיקלי, והיכולת להביא את הצד המתוזמר וה`מושכל` של השירים שלהם.
האלבום: "זה מלמד אותך לצעוק בשקט"
האלבום הוא אחת העסקאות הכי מתגמלות של הזמן האחרון. זה מתחיל עם ביצוע מרתק ל"חתול מפלצת" של פורטיס שמקבל חיים אחרים אבל לא פחות טובים מהמקור, עובר דרך "בשווקים וברחובות", שיר חדש ויפהפה שכתבה אלונה דניאל, ממשיך עם סדרת ביצועים לשירים מימי טאטו המנוחה, (לא רבים ,אגב, יודעים שמסנר אחראי על הלחנים לשירים כמו "ערב ב` כסלו", "שקט", `בדידותי`, "פרח שחור", "רטוב וחם"`), שירים מקריירות הסולו של חבריה, מ`כרמלה גרוס וגנר`, הרכב העבר של צור, ועוד שלושה קטעים חדשים של מסנר, סך הכל שבעה עשר קטעים מענגים.
הביצועים החדשים לשירים המוכרים שלהם, בתיזמור לרביעיית כלי מיתר ובליווי גיטרה, בס, ופה ושם תכנותים, מתעתעים לרגע באוזן שמכירה את השירים בלבוש אחר לגמרי ומגלה מחדש את היופי והאפשרויות הטמונים בהם.
- למה לא הקלטתם בעצם בהופעה?
"שקלנו להקליט את המופע, אבל מאחר שמדובר בעשייה עם הרבה דקויות וניואנסים רצינו להיות יותר בשליטה על מה שאנחנו עושים."
- איך משפיע השינוי של ההפקה המוזיקלית על דרך השירה שלכם? בכל זאת, שירים שהיו עטופים תמיד בעטיפה של רוק ועכשיו מתוזמרים כמו בקונצרט.
"השיר `מחבואים` למשל, הוציא ממני ביצוע אחר לגמרי מהדרך שבה שרתי אותו תמיד. הביצועים החדשים דרשו מאתנו קצביות מאד גבוהה כי לא היו תופים בהופעות שלפני הדיסק אז הפעימות היו צריכות לבוא מהשירה שלנו (בדיסק יש קצת תיכנותים של תופים). גם ההתעסקות החדשה בבאלאנס של השירה מול הרביעייה הקאמרית – ברגע שיש תופים ובס אתה יכול להיות הרבה יותר מוחצן, ופה, בגלל שהכינורות הם יותר מינימליסטיים והתדרים יותר דקים, זה דורש ממך להיות קשוב. וזה סאונד של עץ, לא של חשמל, זה גורם לך לרכך ולחמם את הצבע של השירה שלך, להיות יותר בניואנסים ופחות בגדול. זה מלמד אותך לצעוק בשקט".
ההתבגרות: "לא היה מזיק לי קורס נגד אסרטיביות"
- בעצם עברו כמעט עשרים שנה מאז שביצעתם לראשונה את השירים..
"אצל ערן ויובל זה בכלל דומיננטי, בגלל שלהם יש ילדים. גם לי יש חיי משפחה, וזה מגדיל לך את הלב באיזשהו אופן. גם הקול נהיה יותר רגוע, יותר סמכותי ויציב, פחות לחוץ. היום אני בנאדם עם יכולת הזדהות יותר גדולה עם אנשים אחרים. אני רוצה להשיג הכל בלי מלחמות, בדרך הרכה. פעם סבלתי מאסרטיביות יתר ולא היה מזיק לי איזה קורס נגד אסרטיביות... זה נבע מהגנות כמובן. נעורים מקושרים אצלי בהרבה חרדות וחוסר בטחון וכאב, והבנה שיקח לי המון זמן ומאמצים לבנות את החיים שלי כמו שאני חולמת עליהם, שבמקרה שלי זה אמר למצוא את בן הזוג שחלמתי עליו, ואת התופים שהם עכשיו העוגן שלי".
- לא הייתה הרגשה מוזרה קצת לעבוד שוב ביחד, וכאילו לחזור לימי טאטו?
"לא הייתה הרגשה של פלאשבקים כי כולם השתנו מאד. אני כל הזמן מסתכלת על ערן ועל יובל והם נעשו כל כך יפים בעיני. שניהם קיבלו כזה עומק, גם בגלל האבהות שלהם, וגם בגלל כל מה שעבר עליהם בתחום המקצועי. תמיד יש לי ריגוש עם יובל וערן, וכנראה בגלל זה נדבקנו אחד לשני מראש. יש אהבה וחברות. זה לא כמו לעבוד עם נגנים אחרים. אני מסתכלת עליהם וחושבת `עשרים שנה ואנחנו עדיין מנגנים, עדיין יש לנו מה לתת אחד לשני` והאהבה גדלה, כי עם השנים היא מקבלת משמעות הרבה יותר גדולה".
אז מה בעצם חיסל בזמנו את `טאטו`?
"אני חושבת שהעובדה שהיו יותר מדי כותבים בלהקה אחת וכל אחד מאתנו כבר רצה את הבמה לעצמו. גם הזמן שעבר עד שהוצאנו את הדיסק השאיר אותנו כבר בלי אויר. וגם הכסף. כל סכום קטן שהרווחנו התחלק על תשעה אנשים, ולמרות שהיה מפוצץ בקהל אי אפשר היה להתפרנס".
- גם עכשיו אתם הרבה אנשים בהרכב...
"משום מה הרבה יותר טוב עכשיו מבחינת כסף. אני באמת לא יודעת איך זה יוצא ככה".
פרשת האונס: "עצם זה שאני אישה ותומכת בו – זה אומר הכל"
קצת אחרי הפירוק של `טאטו`, נשפט מסנר והורשע בפרשת אונס מתוקשרת שפרטים אחדים בה השאירו את הרושם שלא מדובר במקרה אונס `סטנדרטי` (כמו העובדה שהנאנסת נשארה לישון אצל מסנר מרצונה, לאחר האונס, וסעדה אתו ארוחת בוקר בביתו לפני שחזרה לביתה והתלוננה). איך שלא מסתכלים על זה, היה משפט, הנאשם יצא אשם, וישב בכלא. חברי הלהקה תמכו בו תמיכה מוחלטת, אבל נדמה שמאז ועד היום בכל פרוייקט שהשם יובל מסנר יהיה קשור בו , יוסט הדיבור מהמוזיקה לפלילים, ויתעורר שוב ושוב הדיון בשאלה איך, אם בכלל, זה אמור להשפיע על ההקשבה למוזיקה שהוא עושה.
"למרות שהחלטנו לא לדבר על זה כדי לא לתת לנושא הזה להפוך לדבר העיקרי שידברו עליו, במקום על המוזיקה, אני אגיד לך שעצם זה שאני אישה ואני תומכת בו - זה אומר הכל. כנראה שאני יודעת למה, אשכרה ככה. מהתחלה תמכנו בו תמיכה מוחלטת ותאמיני לי שאני יודעת למה. לא הייתי תומכת בו אם זה לא היה מוצדק. אני מאד אוהבת את יובל. כשזה קרה כאב לי מאד שככה פוגעים שלא בצדק בחבר שלי. זה שהוא היה בכלא לא אומר כלום, משפט זה לא בהכרח צדק. אני יודעת יותר מאנשים אחרים מה היה שם".
ב-20 לאפריל תיערך הופעה חגיגית של רביעיית מסנר בצוותא תל-אביב. במופע יהיה כל החומר של הדיסק, בתוספת כמה שירים שאין בו, וביצוע מתוזמר אחד לאחד ל"אלינור ריגבי" של הביטלס. במופעים הקרובים גם יהיו (בניגוד למופעים שלפני הדיסק) סימפולים ותיכנותים של תופים בחלק מהשירים.
לפרטי המופע
טל גורדון
20/04/2004
:תאריך יצירה
|