אורן בר-אל בסקירה של כמה מאלבומים שיצאו לקראת החגים, שכדאי להטות להם אוזן או אף לרכוש כמתנה לחג
סליל עם אורך נשימה
אני חייב להודות שלא תכננתי לפרגן כאן לדיסק החדש של מטרופולין. אחרי אלבום ראשון ונסיוני למדי, שכשלעצמו היה מוצלח ומרענן מאוד בזכות מוחו היצירתי של עופר מאירי ושלל זמרים אורחים, השירים הראשונים שיצאו לרדיו מתוך אלבום ההמשך לא הציגו שינוי או התפתחות מספקים, ובתכלס לא עוררו אצלי סקרנות רבה מדי.
האזנה לדיסק המלא במערכת הסטריאו הביתית הצליחה לשנות אצלי את הרושם לחלוטין. ההפקה המוזיקלית של מאירי, מלאה בפרטים וברעיונות, נשמעת אחרת לגמרי כשנותנים לה להתבטא דרך רמקולים איכותיים. גם הפעם משולבות בה שלל השפעות סגנוניות שנעות בין הסבנטיז לניינטיז, ועבר עליה בכל זאת שינוי מסויים מאז האלבום הראשון, כשהיא מבוססת הפעם יותר על כלים אקוסטיים ועל אווירה סוערת יותר מבעבר, עם גיטרות-תופים דומיננטיים ברוב הרצועות (בדומה, אגב, לשינוי שעברו גם השירים הישנים בתרגום שלהם אל המופע הבימתי של ההרכב), ועדיין, יחד עם לחנים חזקים, שומרת מכל משמר על הנופך המלודי, שמקשר אותה אל תחנות הרדיו ואל הטעם הקולקטיבי שלנו.
נעים לשמוע איך זמרים מוכרים מצליחים להיות אחרים כשהם יוצאים מתוך הסביבה הטבעית שלהם ונותנים לעופר מאירי לנהל עבורם את העניינים. עברי לידר נשמע אפקטיבי כמו שמזמן לא זכינו לשמוע אותו, וכך גם אביב גפן וארקדי דוכין מקבלים פה איזשהו בוסט של חיוניות שעושה להם רק טוב. גם הזמרים הקבועים של ההרכב (דנה עדיני, רוני אלטר, ברק גביזון, מאירי בעצמו) נשמעים כולם מצויין בזכות טיפול אסתטי ומוקפד, וכל אלה הופכים את האלבום הזה ליצירה מוצלחת מאוד, שאינה לגמרי עכשווית אבל גם אינה נשמעת מיושנת, ובדיוק מהסיבה הזו עשוי להיות לה אורך נשימה ארוך במיוחד.
מטרופולין – "הסליל", הליקון
שירה מלאת רגש
ההפתעה מכיוונו של רן דנקר הגיע כבר עם הסינגל הראשון ששחרר לרדיו. "שווים" הוא שיר קטן ויפהפה, מעין כרטיס ביקור או טיזר, שבא לספר לנו שיש בדנקר הצעיר יותר מה שנראה לעין. לא רק הפלקט היפה והמיוסר שראינו עד היום בגזרת הטלנובלות, אלא גם זמר כריזמטי עם יכולת הבעה של ממש. בהנחה שאין זו הכוונה של יחסי הציבור, גם ההחלטה להוסיף את שמו של עילי בוטנר, יוצר השירים והמפיק המוזיקלי של האלבום כולו, כשותף שווה ליצירה, חושפת ענווה נעימה מכיוונו של דנקר.
למי שהקשיב לשני השירים הראשונים מהאלבום, לא צפויות הרבה הפתעות בהמשך. השירים כולם בנויים בסגנון ישן ופשוט, עם לחנים יפים ומתקתקים, הפקה אקוסטית גרידא, כשכמה מהשירים בנויים על גיטרה או פסנתר מובילים ולא הרבה יותר מכך, טקסטים המספרים על אהבות רומנטיות (נכזבות בדרך כלל), ודווקא ההתעקשות הזו על הישן, הפשוט והמוכר, יחד עם שירתו היפה ומלאת הרגש של דנקר, נותנים לאלבום את הייחוד שלו בין שלל האלבומים שמנסים להיות מיוחדים וחדשניים, אם כי האזנה רציפה לאלבום עשויה לעורר תחושה קצת מעיקה, עקב הטקסטים העגומים בדרך כלל.
רן דנקר ועילי בוטנר – "שווים", אן.אם.סי
ועוד כמה קצרצרים...
יוסי בנאי ז"ל באלבום הופעה כפול שהוקלט בשנת 2004, עם מיטב השירים וקטעי הקישור הכי מוכרים שלו, שלקוחים משלל ערבי היחיד וההופעות שהעלה במהלך שנות הקריירה הארוכה שלו (ובראשם לטעמי "אני וסימון ומואיז הקטן" בשנות השמונים), ועל אף שבוודאי חזר על אותם קטעים עשרות ומאות פעמים, הוא מצליח להיות אמיתי ומרגש להכאיב לכל האורך, ממש כאילו הוא עושה זאת בפעם הראשונה. יוסי בנאי – "מרוב אהבה", התו השמיני
מוש בן ארי באלבום הופעה משולש (שני תקליטורי שמע ודי.וי.די), מרשים ונעים לאוזן, בעיבודים עשירים וארוכים וגם לא מעט אורחים (ברי סחרוף, דין דין אביב, מוקי ופילוני, שוטי הנבואה ומשה לוי), עם שישה עשר שירים הלקוחים משלושת אלבומיו ומאלה של אורחיו, ותיעוד ויזואלי חלקי של הופעת הבכורה בסיבוב ההופעות הנוכחי שלו. מוש בן ארי - LIVE, אן.אם.סי
דוד ד`אור, גם הוא בהופעה חיה, מזמר לאורך שישים דקות את מיטב השירים המוכרים שלו, החל ב"קול מהשמים" דרך "שמור על העולם" ועד "כל הכוכבים", ומפגין כישרון ביצוע יוצא דופן במחוזותינו וגם מצליח לנפק שם כמה רגעים מרגשים, שישמחו בוודאי מאוד את הדודה שתקבל מכם את הדיסק הזה כמתנה לחג. דוד ד`אור – הופעה חיה, הד ארצי
אריאל הורוביץ באלבום סולו רביעי, בלי הרבה להיטים, אבל עם הרבה פשטות, כישרון כתיבה וביצוע שמצליחים לגעת, ועם שיר זיכרון שכתב לאימו (נעמי שמר) עוד כשהייתה בחיים, והוא אולי השיר היפה ביותר שכתב הורוביץ עד היום. אריאל הורוביץ – "זמן אמת", התו השמיני
דניאל סלומון, האיש והקיטש, עושה בפעם השלישית את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב, ומשלח אלינו אלבום מלא שירי רגש נוגים ונימוחים, עם כמה להיטים מידיים וכמה שירים שצריך לתת להם קצת זמן לשקוע. אם אהבתם את שני האלבומים הקודמים של סלומון, את זה תאהבו בוודאי לא פחות. דניאל סלומון – חיפה 87, הד ארצי
שנה טובה!
09/09/2007
:תאריך יצירה
|