מותג חסמב"ה

עשר שנים אחרי עליית המחזמר "חסמב"ה" שייזכר לנצח כבמה שעליה נפגשו לראשונה הזוג המלכותי אקי (ירון זהבי) וסנדי (תמר היפה), עולה המחזה שוב, הפעם כהצגת תיאטרון מושקעת ואיכותית בתיאטרון הילדים והנוער אורנה פורת. על עיבוד הגרסה המחודשת לסיפורו של יגאל מוסנזון אחראים האחים בן ואסף לוין, אחייניו של המחזאי חנוך לוין ז"ל ובניו של איש התיאטרון דוד לוין, שכתבו גם את גרסת המחזמר המקורי.

כיאה לצאצאיה של משפחת תיאטרון מפוארת, שני האחים לוין החלו את הקריירה המקצועית שלהם בתחומי הבמה - בן תרגם, כתב וביים בתיאטרון החאן הירושלמי, הבימה ובית ליסין; אסף, שחי שנים רבות באירופה, ביים הצגות ואופרות בארץ ובחו"ל. אם המפגש היצירתי ביניהם לפני עשור נראה  טבעי ואפילו מתבקש, הרי שהיום הוא מתקיים בצומת דרכים שונה לחלוטין – בן ממשיך בדרכו כמחזאי (מחזהו האחרון, "סופ"ש עם תום", מציג בימים אלה בתיאטרון בית ליסין); אסף, לעומתו, חזר בתשובה, הפך לבעליה של חברה לייעוץ אסטרטגי לחברות ולקמפיינים פוליטיים ובאופן כללי עבר פאזה.

עשר שנים אחרי, למה שוב חסמב"ה?

בן: "לקראת יום הולדת 60 למדינה חיזרו אחרינו בלי סוף להעלות את המחזה שוב. מסתבר שחסמב"ה נתפסת כמותג בתרבות הישראלית ובסופו של דבר נענינו לבקשה של צביה הוברמן מתיאטרון הילדים והנוער לכתוב את המחזה שוב והפעם כהצגה. בשבילי זה היה טבעי לגמרי כי בשנים האחרונות אני מתרכז בכתיבה אבל אסף כבר עשר שנים לא מתעסק בתיאטרון  אז הכרחתי אותו לחזור יחד איתי לחומר הזה שהוא הבייבי שלנו, והוא הסכים בשמחה".

אסף: "האמת היא שנעניתי לאתגר בעיקר בגלל הילדים שלי. הם ראו את הקלטת של המחזמר ונורא רצו שאעשה את זה, והאפשרות לעבוד שוב עם אסף על המחזה העירה אצלי שוב את חיידק הבמה. שמחתי גם על האפשרות להכניס קצת ציונות בדור הילדים של היום, וציונות זאת לא מילה גסה. אני חושב שחשוב לחבר את הילדים לשורשים שלהם, וההצגה היא הזדמנות מצוינת".

נזהרים מ"תיאטרון חינוכי"

מה ההבדל בין גרסת המחזמר לגרסה הנוכחית?

בן:  "הבדל ענק. המחזמר היה שואו של חנוכה, עם כל מה שזה אומר: כוכבים, מקהלה, כל הבנאליות הזאת. הפעם זה תיאטרון, ובתיאטרון צריך להתמקד בתוכן אחרת זה לא עובד. בעצם היינו צריכים לכתוב כמעט הכול מחדש - יותר מדויק ויותר לעומק. זה היה תהליך הרבה יותר תובעני ומורכב, ומבחינתי גם הרבה יותר מעניין".

אסף: "יחד עם הבמאי אלון אופיר החלטנו שהפעם נתרכז בילדים ולא בטררם שמסביב, וזו נקודת תצפית שונה לגמרי. אלון עשה עבודה נפלאה עם צוות השחקנים ויצאה מזה הצגה מאוד מרגשת, עם הומור, קלילות וחן שמדברת אל הילדים בגובה העיניים".

והילדים של היום מצליחים להתחבר לזה? חסמב"ה בלי כוכבים?

אסף: "אני חושב שאנחנו לא מעריכים מספיק את הילדים שלנו. הם בפירוש מעדיפים דברים אמיתיים על פני ג`אנק פוד. הם מתחברים לדברים עם תוכן. אנחנו חיים בתקופה של שבר גדול מבחינת ערכים וחינוך וחשוב לספר להם את ההיסטוריה שלנו באופן שיכול לדבר אליהם – בצורה כיפית, דרך סיפור הרפתקאות, ולאו דווקא דרך לימוד פורמלי. הילדים שלי לומדים בחינוך ביתי, ואחרי שראו את ההצגה הם אמרו לי שהם נורא נהנו אבל גם למדו קצת".

בן: "אני מאוד נזהר ממה שנקרא `תיאטרון חינוכי`, אני לא חושב שתיאטרון אמור ללמד, אבל אפשר לחשוף קהל צעיר לדברים חדשים. הילדים של היום לא מכירים את הסיפור של חבורת חסמב"ה אבל הם מצליחים להתחבר לסיפור התקופתי מפני שיש כאן פורמט נכון שמצליח לרתק ולהלהיב. זה מעורר בהם סקרנות, וכבר שמעתי ילדים ששאלו אחרי ההצגה את ההורים שלהם מה זה סליק".

ובעניין הקשר המשפחתי, הבית התיאטרלי שגדלתם בו השפיע על הבחירות שלכם?

בן: "בשבילי זה היה הכי טבעי בעולם לעסוק בתיאטרון. ההתחככות הבלתי פוסקת בעולם הזה בתקופת הילדות עושה את שלה, זה כמו וירוס שאתה נדבק בו, יש שם המון קסם ונורא קל להתאהב בזה. אבל לקח לי זמן להבין שאני רוצה לעסוק באספקט של הכתיבה ולא בבימוי, ומרגע שעשיתי את ההחלטה הזאת הלכתי איתה עד הסוף".

אסף: "אצלי זה קצת יותר מורכב. הצל של דוד שלנו שהוא מחזאי ענק וגם של אבא השפיעו על בחירת הכיוון שלי, אבל אז עשיתי שינוי משמעותי בקריירה והיום אני חי בעולם אחר. יחד עם זה, אני מרגיש שהרבה מהניסיון והיכולות שצברתי בתיאטרון באים לידי ביטוי גם בתחום שאני עוסק בו עכשיו. זה פשוט תיאטרון אחר – צריך לדעת איך לספר סיפור, איך לאפיין קהל, יש המון מרכיבים דומים. טביעת האצבע של הבית שגדלתי בו תמיד תהיה נוכחת, תמיד יהיה שם איזה זיק". 

הפקת "חסמב"ה" של תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער תעלה בבכורה בפסטיבל הצגות ילדים בחיפה בב-21 וב-22 באפריל 2008 וכן תוצג בחול המועד במסגרת פסטיבל "ילדותי" במרכז סוזן דלל בתל-אביב.