אהבה, מערכות יחסים, בדידות קיומית וגם הקשר לאלוהים, הם הנושאים, הפשוטים לכאורה, שמאכלסים את שיריו של עמיר בניון. אך הדרך הפתלתלה והחודרנית שבה הוא מגיש אותם אל הקהל, רחוקה מלהיות שגרתית.
בשירתו הזועקת, המסלסלת והאותנטית חודר בניון את מעטה הפשטות, ומביא את ההתלבטויות, את הכאבים וגם את התקוות של הנושאים שהוא נוגע בהם.
בשני האלבומים הראשונים שלו בדק בניון את הטריטוריה שעמדה לפניו. בראשון הוא הציג חזות פשטנית, ובחר לא לסבך את המאזין במהלכים מוזיקליים מורכבים או בטקסטים מסובכים. הוא יצר קבוצה מגובשת של שירים (כמו "כשאת עצובה" ו"יש לי חלום"), בעלי לחנים יפהפיים וטקסטים שמביעים אמת פשוטה, יומיומית ונוגעת. לפעמים כואבת, ולפעמים מתארת אהבה אמיתית ("אני כמו על ענן כשאת נושקת לי בסתר").
ההצלחה הגדולה של בניון והאהבה שקיבל אחרי האלבום הראשון, נתנו לו את האומץ לבדוק את הגבול השני, המרוחק יותר. בשילוב של כלים מיוחדים (סיטאר, עוד וכלי מיתר נוספים), ולחנים שנדרשות יותר מכמה האזנות כדי לרדת לעומקם, הוא המשיך לזעוק את כאביו. האלבום הצליח, אבל בעיקר מכוח האינרציה, ובזכות להיט אחד ענק ("שמחות קטנות"). כמו תמיד כשיש כיוון ברור, גם התוצאה הסופית ברורה ומגובשת. כך נשמעו גם שני האלבומים הללו, כל אחד בדרכו.
שני האלבומים האחרונים, שהוקלטו אחרי ההיפרדות האומנותית ממיכה שיטרית, היו ממוקמים מבחינה מוזיקלית בין שני הקצוות שסימן לעצמו. בין הפשוט למורכב. על אף חוסר האחידות, בכל אחד מהם היו כמה רצועות שדאגו להזכיר את יכולותיו המופלאות של בניון ככותב וכמבצע. למשל, החידוש המצוין והמיוחד ל"את אינך" של ג`ף לין, והשיר "ניצחת איתי הכול", שעליו אין צורך להכביר מילים.
הפערים שקיימים בין האלבומים השונים של עמיר בניון, אינם באים לידי ביטוי בהופעה החיה. שם, הוא נותן לקהל את מבוקשו ושר את שיריו הידועים והמפורסמים ביותר, שמספרם הרב מאפשר להם למלא את הערב בקלות.
באיחור קל, עולה לבמה איש קטן וצנום, לבוש בחולצת פסים דקה, ג`ינס וסנדלים שחורים ("שכחתי את הנעליים בבית..."), ומגיש את השירים שלו בפשטות ובענווה, שרק מגבירים את היכולת של קולו העצום לחדור ישירות אל תוך הלב. במופע אין קטעי קישור לבד מכמה משפטים ספונטניים שזורק בניון בין השירים, אבל אלה מספיקים כדי להציג אדם שהוא יותר שמח ואופטימי ממה שמצטייר מתוך שיריו.
על הבמה מקבל בניון גיבוי מארבעה נגנים מצוינים. הליווי המוזיקלי זוכה לתוספת של ייחודיות ויופי בזכותו של אמיר שהסאר, שמביא עימו כמות נאה של חלילים וכלי נשיפה מסוגים שונים. גם את ייעודו המקורי של הקלרינט הוא משנה בהצלחה, והופך אותו לכלי נגינה מזרחי לכל דבר. כפתיחה לשיר "מכחול שבור" (מהמוצלחים שבאלבומו האחרון), מייצרים השניים ערבוב מקסים של מורשות, ומנהלים דו שיח של מהוואלים בפרסית ובמרוקאית, שמשאיר טעם של עוד. כמו כל הערב הזה בעצם.
עוד על עמיר בניון ופרטי מופעים
עמיר בניון ב"כוכבים על המים"
כתב וצילם: אורן בר-אל
20/06/2004
:תאריך יצירה
|