תיאטרון משפחתי על גלגלים
 
"בדרך כלל אין לנו תחום התמקדות מסוים בפסטיבל, אנחנו מתמקדים בעשייה עכשוויות" אומרת דליה יפה-מעיין, מנהלת תיאטרון הקרון והמנהלת האמנותית של הפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון בובות בירושלים. ובכל זאת השנה עלו שני נושאים בולטים  - הקרקס  והעיסוק בעבר הרחוק והקרוב.
 
ונפתח כמובן בקרקס. "חלק גדול ההופעות שמגיעות אלינו השנה מחו"ל עוסקות בקרקס הבובות  במניפה מאוד רחבה – החל מקרקסים מסורתיים מאוד ועד לקרקסים שמתכתבים עם המסורת אבל הם עכשווים ברוחם" אומרת יפה-מעיין.
 
מאיטליה מגיע בפעם השנייה לפסטיבל הקרקס המשפחתי של ג`רוואגו ורונדלה שכולל הורים, שלושה ילדים וחבר של הבת.  "אין עוד הרבה משפחות בעולם שעובדות בתחום הבובות ועוד פחות בתחום השמח של הבובות. בחורף המשפחה הזו מייצרת את הבובות שלה ועובדת עם ילדים עם צרכים מיוחדים ועם בוא האביב הם נכנסים לקרוון (לאחרונה מתברר כי רכשו אוטובוס!) והופכים לתיאטרון נייד".  את ההצגה "קרקס הידיים" הם העלו בפסטיבל בשנה שעברה ובשל הביקוש היא תועלה השנה שוב. כן הם יעלו השנה את המופע "הקרקס המשפחתי" שכולל ליצנות, תיאטרון בובות, מוזיקה חיה ופנטומימה במסורת הקרקסים המשפחתיים של אירופה.
 
עוד בענייני קרקסים - קרקס פשפשים מצרפת  - קרקס במסורת של פעם  שבו מאלף החיות עם אוהל קרקס  מחליף את  הפילים  והאריות בפשפשים (האמנם?אל דאגה..) מאולפים היטב.  ומקרקס מסורתי למה שיפה-מעין מכנה "קרקס אוונגרד" - "קרקס הצלילים" שיעלה במסגרת הפרויקט "עבודות שכונה" (מופעים והצגות ברחבי שכונת  "ימין משה") הוא  זירה מיניאטורית שבה הפעולה של הבובה יוצרת את הצליל ומערכות סאונד עדינות מפרקות את הצלילים.
 
עבר רחוק ועבר קרוב
 
נושא אחר בפסטיבל הוא כאמור העיסוק בהגדרות של העבר הקרוב והעבר הרחוק בארץ ישראל ובכלל. במסגרת  "עבודות שכונה"  יעלה סיור מופע לילדים בשם "מסעותיי עם בובתי". הבסיס למסע הזה הוא ספר שיצא בשנת 1933 בשם "מסע הבובות של ארץ ישראל" מאת  אברהם רגלסון. נטליה רוזנטל תציג עם בובות נייר חלק מהספר והילדים ייצרו בובות גמלים שיהפכו לשיירת גמלים. גם להצגת הצלליות "שפת אם" של פטריסיה אודנובן ויעל תאי יש קשר לעבר הרחוק  - ההצגה נוצרה בעקבות שיר ערש מסופוטמי באכדית – שפה הקרובה לעברית.  
 
 יש הצגות שמתאפיינות באלמנטים של רטרו או כאלה עם טעם של פעם כמו ההצגה הפותחת את הפסטיבל "תיבת הנדינה" של התיאטרון הפולני מפוזנן  שמנפישה חפצים של פעם כמו מכונת תפירה ומכונת כתיבה וגם ההצגה "מעבר לים"  מבוססת על הנפשת חפצים על פי שירי ביאליק (ההצגה עולה בפסטיבל בבכורה ירושלמית).  הצגה נוספת בפסטיבל, וותיקה יותר (בת שנה), היא "גברת גבאי" הנותנת נופך משלה לעבר  -בניגונים מבית הכנסת  וסיפורים משנות החמישים על שכונת ימין משה שבה תעלה.   
 
השראה ישראלית למחול עם בובות
 
תחום ההצגות למבוגרים הולך ומתרחב משנה לשנה."לשמחתנו הרבה יותר מבוגרים נפתחים לתיאטרון חזותי. בתאטרון כזה יכול לעמוד מרכז ההצגה דימוי – או חפץ ולא בהכרח בובה".  במופע הפתיחה של הפסטיבל "תיבת הנגינה" של התיאטרון הפולני מפוזנן אכן עושים כאמור שימוש בהנפשת חפצים. רוב ההצגות שעולות בתחום הבובות בארץ הן לרוב עבודות יחיד או עבודות של זוגות, ואילו המופע מפולין מאפשר לפגוש להקה שלמה על הבמה, במסורת של מזרח אירופה. 
  
הזדמנות נוספת לראות עשייה ייחודית למבוגרים היא הפרויקט "מתוך הקופסאות". קואופרטיב גרמני של מאיירים וגרפיקאים, שכל אחד מהם עובד בסגנון אחר, מעלה שישה מופעים קצרים בטכניקה המבוססת על  "תיאטרון נייר" - טכניקה שנולדה באנגליה הויקטוריאנית במאה ה-19. תיאטרון הנייר הוא בעצם קופסה  זעירה שבה בובות או ציורי נייר ושבתוכה מתרחשת ההצגה. הטכניקה עברה מאנגליה לגרמניה, שם היו מזמינים מספר סיפורים עם תיאטרון נייר קטן לסלון הבית והוא היה עורך את ההצגה עבור האורחים.  הקואופרטיב מגרמניה יפעיל בחלל המעבדה בירושלים שישה תיאטרוני קופסה קטנים, כל אחד מהם במופע של כעשר דקות והקהל, בקבוצות קטנות יעבור ביניהם.
 
כמעט ואין בארץ מופעי מחול עם בובות, או רקדנים ששואבים השראה מהשילוב הזה ובמיוחד על הרקע הזה הקשר הישראלי של המופע "כוכב השחר" שווה אזכור מיוחד. אדוארדו דה פייבה סוזה הוא רקדן ברזילאי שחי בהולנד. בעבר היה אחד מרקדני להקת איציק גלילי (כוריאוגרף ישראלי החי בהולנד) אך  בעקבות מפגש עם שתי ישראליות -  יעל ענבר ורויטל אריאלי (יוצרות "מופע העצמות של גרטרוד") הוא עזב  את הלהקה והחל ליצור מחול עם בובות.
 
עבודה אחרת היא "לאור הנר" - עבודה של שני בובנאים מצרפת  שמפעילים שתי בובות שגופן שק וראשן מגולף בעץ. המופע מועלה לאור נרות ושואב השראה מרפרנטים תרבותיים כמו ריקוד המזלגות והלחמניות של צ`רלי צ`פלין ועוד.
 
לשאלה האם משבצת מופעי הקיץ באוגוסט אינה צפופה מדי לפסטיבל עונה המנהלת האמנותית כי הפסטיבל הוא בין הוותיקים והוא מסגרת קבועה בין אירועי הקיץ של ירושלים (מאז 1981). על התחרות מצד פסטיבלים מקבילים כמו הפסטיבל הצעיר לתיאטרון בובות בחולון היא אומרת כי בניגוד לפסטיבל החולוני, המתמקד גם בנושאים טיפוליים וחינוכיים  לפסטיבל הירושלמי אין מטרות נוספות "רק להביא לקהל עשייה מצוינת, לאפשר לראות תיאטרון טוב ובדרך לקדם את המטרות של היוצרים הישראלים שהם לעצמם ערך חשוב מאוד. פרויקט עבודות שכונה מאפשר פלטופורמה ליוצרים צעירים להתחיל לעבוד וליצור. ומאוד חשוב ליוצרים הישראלים שיפגשו עם הקולגות בארץ ובעולם".
 
היא גם מחמיאה לקהל באומרה כי "הקהל הישראלי בהחלט יודע לבחור הצגות בעלות איכות. זה לא אומר שאין אצלנו הצגות שמחות ועליזות ובידוריות אבל אנחנו לא עושים תיאטרון מסחרי וזה הכוח של הפסטיבל  - תיאטרון של עשייה אמנותית, שמציג כתב אישי של יוצרים שונים".  

הפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון בובות בירושלים יתקיים בין התאריכים 11-15 באוגוסט 2008 בתיאטרון הקרון ובאולמות שונים ברחבי ירושלים.