אירוע תיאטרלי

הבמאית והמחזאית טל עומר חתומה על שתי הפקות בפסטיבל "צלילי ילדות" שייערך בחול המועד סוכות בתיאטרון חולון. שתיהן משלבות, במיטב המסורת הרב תחומית של הפסטיבל הוותיק, את עולם המוזיקה הקלאסית עם עולם התיאטרון.   שילובים רב תחומיים הם שמה השני של  עומר, בתו של ע` הלל, שהיא לא רק מחזאית ובמאית אלא גם שולחת ידה בכתיבת ספרי ילדים, תסריטאות, כוריאוגרפיה ועוד ומעידה על עצמה שהיא רוצה תמיד "גם זה גם זה וגם זה".  

להפקה הראשונה שמביימת עומר בפסטיבל, "פטר והזאב משחקים בצעצועים עם טל מוסרי" חוברים יחד לביצוע בימתי  ליצירתו של פרוקופייב אנסמבל סולני תל-אביב בניצוחו של ברק טל, טל מוסרי בתפקיד המספר ופטר, יוסי גרבר כשחקן אורח והמאייר דודי שמאי שיאייר על מסך ענק במעגל סגור ובזמן אמת איורים המתקשרים להתרחשות הבימתית.
 
"זה לא קונצרט-תיאטרון רגיל שבו עומד מישהו מקריא, התזמורת מנגנת והטקסט והמוזיקה משתלבים יותר או פחות אבל אינם יוצרים אירוע תיאטרלי" מעידה עומר, "כאן יש תיאטרון. טל מוסרי מנחה ומשחק בתור פטר ולצדו - קבוצת שחקנים מהסטודיו לאמנויות תיאטרון חולון  שמגלמים את כל הדמויות וגם הופכים את כל האירוע של פטר והזאב  להוויה ליצנית מצחיקה ומאוד מאוד חיה. כל צליל של מוזיקה מלווה בהתרחשות בימתית. ולזה מצטרף גם יוסי גרבר בתפקיד הסבא".  בנוסף לחלק הזה כולל המופע גם חלק שבו התזמורת מנגנת את "סימפוניית הצעצועים" לליאופולד מוצרט ומשתפת ילדים מהקהל.
 
אם ב"פטר והזאב" נעשה שימוש בטקסט שפרוקופייב עצמו כתב, לצורך העלאת "קרנבל החיות" על פי סן סנס, כתבה עומר אגדה חדשה. "הטקסט המקורי של קרנבל החיות הוא טקסט שנינותי שמיועד בעצם למבוגרים – ולילדים הוא אינו מוסיף דבר, ואז חיפשתי מה יאחד את רצף המנגינות איך נאחד את זה לסיפור שיש בו משהו התחלה ועד הסוף.  עלו בדעתי אגדה ומסע ויש מפלצת שגורמת לחיות להכשיל את עצמן  - החמור נוער, מבהיל את הצבים, הפיל מתחיל לרוץ  וכן הלאה ומתוך כך עולה אמירה של הילד שצריך להקשיב למפלצת, ולא בפאניקה, אולי היא רוצה משהו ובסופו של דבר המפלצת באמת שמחה להצטרף לחיות בתהלוכה.
 
"פרט לזה שהמוזיקה נהדרת וההנאה גדולה לספר אגדה עם ילד, חיות ומפלצת,  יש לי שם שני שחקנים נפלאים עזרא דגן בדמות המספר ורותי תמיר שהיא מגלמת את כל הדמויות בפנטומימה ובמשחק ומעצבת את כל האביזרים" היא אומרת ומציינת בחום גם את תרומתו של המנהל האמנותי של הפסטיבל גיל שוחט שאף מנצח על היצירה וקידם את התהליך היצירתי בהתלהבות. 
  
עוצמה לא מקולקלת
 
הבין תחומיות מאפיינת את מכלול יצירתה של עומר.  ברקורד של במאית הבית של תזמורת הבמה חולון רשומים לא מעט קונצרטי תיאטרון כמו "אגדות המלך שלמה", "מבאך ועד בכלל", שני ספרים (אחד לילדים), מופעים למבוגרים בפסטיבל אשה ("החופש הגדול של דליה רבינוביץ"), צוותא ("ככה בדיוק רציתי"), בתיאטרון הקיבוץ, בתמונע ("מה קורה") ועוד. היא עבדה גם בטלוויזיה  כתסריטאית ובמאית ומלמדת תיאטרון תנועה בסטודיו תיאטרון תנועה בחולון. בנוסף גם ערכה וביימה ערבים לזכרו של אביה, ע` הלל "יוסי ילד שלי מוצלח"  ו"האיש עם הענן ביד".
 
את אוהבת לעבור בין התחומים?
 
"אני נורא אוהבת את זה וחלק מהעניין הוא שאני בן אדם מאוד אקלקטי ופעם זה היה בעוכריי. אני אצטט את ירון לונדון שאמר פעם שיש לו מעט כישרון בהרבה דברים. אני רוצה להיות גם זה וגם וזה וגם זה וזה ובעצם רציתי להיות רקדנית וסופרת ועסקתי בזה ואני מלמדת תיאטרון תנועה ופרסמתי רומן וספר ילדים, כתבתי תסריט שהולך להפוך לפיצ`ר.
 
"אני נורא נהנית מתהליך הכתיבה אבל צורך הביטוי שלי נע בין כל מיני תחומים  ואני מאמינה שכדי לא לקפוא על השמרים אם אתה משדך בין כל מיני קולות ביטוי אתה מגרה לך את ההסתכלות, את ההתבוננות ואת החושים. גם התיאטרון שאני עושה יושב כולו על מוזיקה ועל תנועה אבל קוראים לזה תיאטרון. יש מילים כמו בין תחומי או מולטי מדיה וזה נשמע לפעמים מזויף, תפסת מרובה לא תפסת, אבל כשיש שידוך מבפנים של דרכי ביטוי זה פותח את הראש ונותן ראייה אחרת של הדברים".
 
וילדים אוהבים את  השילובים האלה?
 
"כל תחומי האמנות השורש שלהם זה בילדות. גם אם אנחנו נוגעים ביצירה כואבת למבוגרים שלא חסה על הצופה או תובענית כלפיו, היא נובעת קודם כל מההכרות של חוויה בפעם הראשונה, וזו גם שאיפת העל  - להגיע ליכולת לחזות בדברים בפעם הראשונה כמו ילד, לחוות בעוצמה לא מקולקלת, לא להיות ציני, להסתקרן   ולהיות עם שמחת הגילוי ההתרגשות של הגילוי  מתוך היצירה עצמה או השאיפה שהיצירה תעשה את האפקט הזה.
 
"יש משהו בחוויה של מופע שנשאר בך והופך לחלק ממך וזו השאיפה במופע טוב לתת את האפקט הזה לקהל. בתור ילדה ראיתי את עזרא דגן בפעם הראשונה במופע של אבא שלי ע. הלל  ואחר כך במשך שנים חיקיתי אותו  ועשיתי כמוהו את האריה שבוכה ורוצה פודינג שוקולד  והעורב שהוא עשה על הבמה נכנס אחר כך ליצירה שלי כמבוגרת".  
 
ומה לגבי החיבור למוזיקה קלאסית?
 
"הילדים לא יודעים שזו מוזיקה קלאסית שהיא נניח טובה יותר או טובה פחות, הם יודעים מתי הם מגיבים רגשית למוזיקה והרבה פעמים יש להם תגובה רגשית למוזיקה אבל בגלל שאין להם מי שיוביל אותם שם הם מרגישים פחד או מרגישים שזה מרגש אותם ונסגרים לזה. כאן המוזיקה נכנסת אליהם לתוך הנשמה כחלק מחוויה שהם לגמרי בפה פעור לעומתו. אז הם לא יודעים שזה מוזיקה קלאסית שזה נחשב לאיכות זה לא מעניין אותם. בשבילם זה אירוע שלום שהם יושבים מולו בפה פעור מתרגשים, צוחקים ופוחדים לפעמים".   
  
 את עובדת עם שחקנים במגוון גילאים – טל מוסרי, עזרא דגן, שחקני הסטודיו
 
"טל מוסרי כנראה נמצא עכשיו בזמן הכי עסוק של חייו  - תענוג לעבוד עם מקצוען שישר נכנס ולומד. הוא בא לחזרה עם איזו צניעות ואומר - תובילי  ועושה בצורה הטובה ביותר. אצל הטובים את רואה את הטריות והנחיצות. הם לא מתבגרים. את רואה אצלם את הילד את הסקרנות והעוצמה עד הסוף. זה לא משנה אם בני עשרים וכמה או בני שישים וכמה. את לא מרגישה".
 
לסיום אני חייבת לשאול אותך גם על אבא שלך, ע. הלל. את מרגישה שעדיין זוכרים את השירים שלו?
 
"ע. הלל כמשורר ילדים עוד קיים ואני תמיד שמחה, בכל דרך ובכל הזמן, לבחוש ולהדהד את היצירה שלו כי המסורת הישראלית לא כל כך יודעת לבנות דבר על דבר והיא מוחקת כל פעם ישן מפני חדש. אני חוששת שהיום חלק מהשירים לא היו עוברים כי היו אומרים שזו שפה גבוהה מדי, שזה קשה לילדים כל הזמן יש הנמכת ציפיות מילדים. לדעתי אפשר לדבר בעברית גבוהה, ובחריזה ובחגיגה של טקסט וילדים לא נבהלים מזה. ואפשר לתת להם יצירות קלאסיות ולא להחליט שמראש הם לא מסוגלים לא יכולים לא רוצים.  אני  מאוד שמחה שמזדמן לי  לשכשך בתוך החומר שלו  שבאמת יש בו גם ילדות וגם שנינות וגם איזו אנושיות נורא גדולה ושמחת חיים.  ואני חושבת שהוא היה נהנה לראות את הקונצרט הזה".

המופע "פטר והזאב משחקים בצעצועים עם טל מוסרי" יתקיים ביום חמישי, 16 באוקטובר ב- 18:00 והמופע  "קרנבל החיות" יתקיים ביום שישי, 17 באוקטובר ב-17:30 בתיאטרון חולון במסגרת  פסטיבל "צלילי ילדות".