אם הייתם שואלים לפני שנתיים נניח, בן תשחורת ממוצע על ההיכרות שלו עם להקת משינה, הייתם מקבלים תשובה מהוססת למדי. השם היה מוכר, אולי אפילו כמה מהלהיטים הגדולים, אבל לא הרבה יותר.
נתמכת במכונה משומנת של יחסי ציבור ובשני שירים חדשים וקליטים, חזרה בשנה שעברה הלהקה שהתפרקה כבר לפני כמעט עשור לפעילות הדרגתית, והוכיחה שמצבים כאלה הם הפיכים לגמרי. בהתחלה הם רכבו על גלי הנוסטלגיה ומשכו את אוהדיהם הישנים, אבל ההופעה בכפר המוזיקה של קוקה קולה שלשום, המחישה את נסיקת מד הפופולאריות שלהם גם אצל הדור הצעיר יותר.
כמה סיבות כמעט ומנעו ממני להגיע למופע. קודם כל, מצוקתם של צבי הים בעקבות הפעילות והמופעים על חוף הים, העיבה על ההתלהבות שלי מהפסטיבל כולו. המחשבה על הצבות המסכנות, שמבוששות לבוא ולטפל בצאצאיהם העסיקה אותי במשך זמן מה, אבל אז התחלפה בדאגות מוחשיות יותר- כאבי גב קשים שכמעט וריתקו אותי למיטה.
חדור מוטיבציה וגם לא מעט משככי כאבים, החלטתי לא לוותר. שינסתי מותניים (תרתי משמע), ושמתי פעמי דרומה, אל החוף שממוקם בין אשדוד לאשקלון. מיד עם הגיעי סימנו את ידי בצמיד מפלסטיק, וכיוונו אותי אל האוטובוס בדרך לגן העדן הממותג, שאין מה להגיד, מאורגן ומסודר למופת.
מופע הפתיחה של מוקי, שהריץ כמה קטעים מהאלבום הראשון שלו וגם קטע אחד חדש, מילא היטב את תפקיד המחמם. הוא שלהב את הקהל באופן מיידי, והביא אותי להתחרט על תשומת הלב המועטה שהענקתי לו עד היום. לבחור יש הרבה מה להגיד, והוא עושה את זה עם לא מעט חן.
אחרי הפסקה ארוכה, שבמהלכה נאלץ הקהל לצפות ברצף מתמשך של פרסומות לנוזל כהה ומבעבע, עלו לבמה חמשת המופלאים. הם לא דיברו כמעט בכלל, הקהל הקופצני הקשה על הצפייה בהם, ומסכי הענק לא סייעו בהרבה (והציגו בעיקר תמונות אוירה תמוהות), אבל כל שיר שעבר הצליח להרחיק מעט מהרגשות השליליים.
כמה קל לזהות את מקורות ההשראה של משינה, ובאותה מידה - כמה קל להתאהב בהם ולהקשיב להם אינספור פעמים. מהר מאוד גם מצאתי, להפתעתי הרבה, שמילות השירים עדיין ממוקמות אצלי היטב בראש, למרות הזמן הרב שעבר מאז אירח הקומפקט שלי דיסק של משינה. לא רחוק מהם נמצאו גם זיכרונות נוספים. מאניירות השירה הקטנות של יובל בנאי, והסולואים המופלאים של התופים, הגיטרות ומכונות הקלידים, שקיבלו מעט עדכון וסיוע אלקטרוני, אבל נשארו רעננים ויפים כמו שהיו.
לקראת סופו של המופע גיליתי שוב, כמו בשנה שעברה, שהמקום הזה הצליח לכבוש לי את הלב. אולי זה חוף הים המקסים, אולי האוירה הצעירה והמשוחררת, ואולי זהו גם כוחה של הנוסטלגיה. בחוסר חשק בולט חזרתי הביתה. שם, נזקקתי שוב לעזרתם של משככי הכאבים.
מופע הפתיחה של שלום חנוך בניצנים לא הצליח להמריא
כפר המוזיקה של קוקה קולה חוזר
הופעה נוספת למשינה בכפר המוזיקה ניצנים
04/08/2004
:תאריך יצירה
|