רוקנרול מזרח תיכוני
אחרי שמהלו מוזיקה עממית בלקנית, יוונית, יהודית, ערבית ונגזרותיהן, עם אנרגית רוקנרול מערבית, באלבומם הראשון (וכלל את הגרסה שוטפת הרדיו שיצרו עם ברי סחרוף לשירו של אריס סאן, "בום פם"), מוציאים אנשי "בום פם" את האלבום השני שלהם, PUERTO RICAN NIGHTS.
האלבום הזה מוכיח שהתמהיל המוזיקלי שיצרו חברי "בום פם" - עוזי פיינרמן (גיטרה, בנג`ו, הרמוניקה ושירה), יובל זולוטוב (טובה), אורי בראונר כינרות (גיטרה ושירה) ודודו כוכב (המתופף והפרקשניסט באלבום, שאת מקומו תפס בהרכב ההופעות המתופף איתמר לוי) - לא קשור לשום גחמה טרנדית שהיא, גם אם האג`נדה המוזיקלית שעל בסיסה קמו נולדה במקרה כשגל של תמהילים דומים שטף את העולם.
"הטרנד הזה בא כמו איזה גל שעבר מעלינו", אומר אורי כינרות, "לקח אותנו קצת איתו, והמשיך. אנחנו ממשיכים את הדרך שלנו ממש בלי קשר לזה, כמו שהתחלנו בלי קשר לזה".
באלבום החדש הם מציגים גרסאות משלהם לקאברים שאת חלקם תזהו מיד, כמו זה של "שיירת הרוכבים", במקור של הדודאים, שזכה בגרסה המחודשת לשירה של האורח המשמח תמיד מאור כהן, ולכאלה שמעטים מכם יכירו או יזכרו, כמו "מרלין ג`ונס", מתוך הסרט "קונילמל בתל אביב", ששר אצל בום פם דרור אהבה רומם. גם תומר יוסף ואיטלו גונסלס מתארחים בשירה באלבום, ולצדם אורחים מוזיקליים נוספים כאסף תלמודי, מאיה דוניץ ואבישי כהן (החצוצרן).
"אני רואה את זה כרוקנרול מזרח תיכוני" מספר כינרות. "זה התחיל מזה שעוזי ואני גרנו ביחד וג`ימג`מנו מלא, באותה תקופה שמענו בבית, ביחד עם כל הבלוז והרוקנרול האמריקאי והסרף רוק גם דברים כמו אריס סאן, ובאופן טבעי המקום שזה הלך אליו הוא החיבור בין המוזיקה המערבית שאנחנו נחשפים אליה כל החיים, לבין מוזיקה מזרח תיכונית, מזרחית, מזרח אירופאית. פתאום היה נראה מאוד נכון להתייחס מוזיקלית גם לקיבוץ גלויות שאנחנו חיים בו".
מה קרה בשנתיים האחרונות, מאז שיצא האלבום הראשון?
"האמת שבשנתיים האחרונות, חוץ מזה שהקלטנו את התקליט הזה, שכולו מין סוג של הצדעה למוזיקת פולקלור שהיינו מנגנים בהופעות, היינו די באיזי. בארץ הופענו ממש מעט, בחו"ל היו כמה טורים, אבל לא דחפנו את זה ולא הופענו בטירוף, בניגוד לשנים שקדמו להוצאת האלבום הראשון שהיו מאוד אינטנסיביות".
כבר לא עושים חתונות
למה החלטתם להקדיש את כל האלבום לקאברים?
"היו פשוט מלא מלא שירים, חלק מהם זה קאברים שחלקם ממש מתחילת הלהקה, חלקם הצטרפו בהמשך ומאוד רצינו להקליט אותם כמין סוג של הצדעה למוזיקה שאנחנו מושפעים ממנה, שחלקה פולקלור, יש את השירים עם דרור ועם מאור ועם תומר שנולדו בהופעות שהם התארחו בהן, יש פתאום שיר של דיק דייל שזה הכי סרף מקליפורניה, יש את הדודאים, יש את השיר מקונילמל".
ומהצד הערבי יש את longa sultan yakha
"אח של עוזי היה מנגן על עוד והיו לו בבית תווים של השיר הזה שהמקור שלו, לפי מיטב ידיעתנו, טורקי. עוזי כתב לו איזה עיבוד מופרע כזה וזה אחד השירים הראשונים שניגנו בהופעות של בום פם. מוזיקה ערבית זה עוד באמת מין סוג של השפעה".
שאתה לא יכול להגיד שגדלת עליה
"אני לא יכול להגיד שגדלנו על זה אבל יוצא לך לשמוע את הדברים האלה אם אתה רוצה או לא רוצה כשאתה חי בארץ".
ומה עם מוזיקה מקורית, שנכחה באלבום הראשון שלכם?
"יש הרבה מאוד שירים מקוריים שאני מקווה שנקליט בקרוב. זה לא שלא כתבנו בתקופה הזאת. הייתה לנו עכשיו הופעת השקה שניגנו בה הרבה חומרים מקוריים".
ההתעסקות עם שירים מהעבר נותנת איזו פרספקטיבה של קדימה ואחורה בהתייחסות למוזיקה של המקום הזה?
"נראה לי שאנחנו כל הזמן חיים את הרטרו ומנסים להביא משהו שמתייחס לעבר אבל נותן איזו תוספת חדשה ומרעננת לכל הסיפור. גם כשאנחנו מנגנים קאבר וגם כשאנחנו כותבים דברים חדשים יש בזה איזה טייק אופ מודרני".
ולגבי התמונה הגדולה? משהו הלך לאיבוד או שדברים אף פעם לא נעלמים?
"אני לא חושב שדברים הולכים לאיבוד. בעיקר כשמסתכלים בשוליים ופחות אולי על הדברים שטוחנים ברדיו".
כהרכב שחלק מהעניין שלו זה לעשות שמח, הופעתם בעבר גם בחתונות, אתם עדיין עושים את זה?
"חתונות אנחנו כבר לא עושים כל כך. נדיר שזה כיף. הכי כיף זה לשמח אנשים, זו אחת הסיבות העיקריות שאנחנו מנגנים, אבל ברוב החתונות זה כבר מין מסחרה של חתונות, יותר עניין של האולם, הקייטרינג, והלעשות רושם, וזה לא כיף לנגן בחתונות כאלה. יצא לנו גם לנגן בחתונות עם משהו יותר צנוע ואמיתי וזה היה באמת מרגש, אבל באופן כללי זה משהו שאנחנו פחות אוהבים לעשות. אנחנו מופיעים יותר בפסטיבלים, במועדונים, ביום ששי הגיעו להופעה איזה שמונה מאות איש, אז כנראה שיש קהל גם בלי הטרנד".
"בום פם" יופיעו ב- 19 בפברואר בלבונטין 7 בתל-אביב.