פעילויות לילדים, הצגות לילדים - בבל ז''ילברטו, אוסף צועני וחידושי ג''אז

הקיץ הזה משבש לי את יכולת ההחלטה. רגע אחד אני מלא מרץ ומייד לאחריו אני חייב להתרווח עם כוס משקה צונן.

לפעמים אני מוצא את עצמי נובר במשך דקות ארוכות באוסף הדיסקים, מנסה להחליט אם עדיף משהו קצבי ומקפיץ, או מרגיע ונינוח. מה שבטוח, זה לא יהיה שום דבר מורכב או מתוחכם מדי.

פיסה קטנה של צל

את האלבום הראשון של בבל ג`ילברטו רכשתי לפני כמה קייצים, כשאוסף הדיסקים שלי לא נתן מענה מספק לצרכי ההפכפכים וחיפשתי משהו חדש ולא מוכר. במקרה נתקלתי בדיסק מונח על אחד המדפים, והתמונה על העטיפה הספיקה כדי לשכנע אותי לגלות את הפנינה הזו, קצת לפני שהתחילו כולם לדבר עליה.

בבל ג`ילברטו היא סוג של בת אצולה ברזילאית. אביה הוא ג`או ג`ילברטו, שנחשב לממציא הבוסה נובה (יחד עם אנטוניו קרלוס ז`ובים), מקצב שנחשב היום לאחד מהפופלאריים ביותר בעולם, וגם אמה ודודה הם זמרים אהודים כשלעצמם. השורשים האלה העניק לג`ילברטו ג`וניור קול ונוכחות מיוחדים שנדמה שקיימים רק בזמר הברזילאי. יש בה חספוס ורוך, עדינות ורוגע, ומבטא, שהמילים כאילו מחליקות דרכו החוצה.

באלבום הראשון וגם בשני, החדש, משלבת ג`ילברטו את הסגנון הברזילאי המסורתי, הבנוי מלחני אוירה מעניינים ומתקתקים ומגוון גדול של כלים, יחד עם מקצבים ממכרים ונגיעות מודרניות של אלקטרוניקה רכה. כל אלה הופכים את המוזיקה שלה לאחד הדברים הכי מרעננים שיצאו מברזיל בשנים האחרונות.

ההצלחה הגדולה של ג`ילברטו בארץ מולדתה חילחלה באופן צנוע יחסית לשאר העולם, ואולי זו הסיבה לניסיונות שלה לשיר באנגלית בכמה מהשירים, שלדעתי מטשטשים קצת את הברק והפאסון הטבעיים שלה. מעבר לזה, הדיסק בנוי באופן אחיד יחסית, ואי אפשר לדבר פה על רצועה אחת להיטית שמשאירה את האחרות בצל. אם כבר, אפשר לדבר על האלבום כולו כעל פיסת צל קטנה ונעימה מאוד.
(Bebel Gilberto – Bebel, Zirigboom/MCI)

חידושי ג`אז רכים

ג`אז רך, אף הוא מתאים מאין כמוהו ללוות פעילויות רגועות, והאוסף החדש מבית הליקון מנסה להתלבש בדיוק על הנישה הזו. ברגע הראשון התרעמתי מעט על הקשר המסחרי בין האוסף לרשת בתי קפה מפורסמת (אפשר לרכוש אותו רק בסניפי ארקפה), אבל כשגיליתי שהכדאיות של הרכישה גדלה בזכות קופון זוגי לכוס קפה, התרציתי.

אין באוסף הזה שום דבר ייחודי או מרגש במיוחד, אבל יש בו קבוצה של שמות מפורסמים שמחדשים בדרך כלל לא רע סטנדרטים של ג`אז, ויכולים לתת שעה של מוזיקת רקע אינטלגנטית במידה. יש גם כמה קטעים שמתעלים על האחרים. למשל קייט בוש שמחדשת את "The Man I Love" של גרשווין, אסטרוד ג`ילברטו (אמה החורגת של בבל) וג`ורג` מייקל עם "Desafinado", קאטאנו וולוסו עם "Let’s Face the Music and Dance", ושינייד אוקונור, שמבחינתי כל מה שהיא נוגעת בו הופך לזהב טהור, מחדשת את "I Want To Be Loved By You".
(As Time Goes By, Arcafe/Helicon)

צוענים מקפיצים

כדי לרצות את הקוטב התזזיתי של מצב הרוח צריך להשקיע יותר מאמץ. רק מדי פעם מגיעים אוספים אנרגטיים שחורגים מהבנאליות, ומצליחים להפנות אליהם את תשומת הלב, גם מבלי להתמסר למקצב האומצה-אומצה.

הקיץ, עושה את זה אוסף נוסף מבית הליקון (בעריכת מאשה אובסישר), המאגד תחת הכותרת "מסיבה צוענית", 18 קטעים מלאים בגיטרות, בכלי הקשה, באקורדיאונים, ובהרבה שמחת חיים.

אני לא יכול להתחייב לקשר ההדוק של כל הקטעים למסורת הצוענית, אבל ברגע שמכניסים את הדיסק לקומפקט זה לא ממש איכפת.

נמצאים כאן קטעים מסרטיו של אמיר קוסטריצה (כמו "בובמארה" המקסים מתוך "חתול שחור – חתול לבן"), "קרולינה" המקפיץ של בוקובינה קלאב, גוראן ברגוביץ` בשלושה קטעים שונים, וגם החידוש המדובר (והמפיל, יש להודות) של בום פם וברי סחרוף לשירו של אריס סאן. חגיגת צלילים לא שגרתית וערוכה היטב, שמכניסה קוצים בישבן.
(מסיבה צוענית, הליקון)

אורן בר-אל