פעילויות לילדים, הצגות לילדים - שרית חדד עולה ליגה ומוש בן ארי לא ממש

שרית חדד משקיעה משאבים ועולה ליגה באלבום החדש ומוש בן ארי כמעט ומצליח לשחזר את נשמת האלבום הראשון שלו, אבל לא ממש.

פרחה במרצדס משנה את המקום שלה
שרית חדד – חגיגה, אבי גואטה

שלא כמו דיוות מורמות מהעם כדוגמת ריטה, שרית חדד תמיד התנהגה כמו אחת משלנו. היא מלאת כישרון, אבל חסרת טקט (ומתחצפת לשוטרים), מחפפת לא פעם (בעיקר בבחירת החומרים), מעגלת פינות ומסתמכת על הכישרון והחן הטבעיים שלה, שיספיקו כדי להביא אותה למקום הרצוי לה.

כל זה היה נכון עד עכשיו. החשש מהירידה בפופולאריות ואולי גם התחרות מצידה של מאיה בוסקילה עשו את שלהם, ובאלבום החדש של שריד חדד הושקעו זמן ומשאבים ברמה שלא ראינו אצלה עד היום.

קודם כל, גוייס מפיק עדכני ואופנתי שיוכל להביא צליל חדש ותדמית צעירה. הבחירה נפלה על Henree (להלן הנרי), יוצר אלקטרוני, שעבד לא מזמן עם עברי לידר ובישל מחדש כמה משיריו (כמו למשל "מרי לנצח"). ההפקה של הנרי מתאפיינת בצליל אלקטרוני, דרמטי, מנופח ומלוטש, שמכיל גם מוטיבים מזרחיים. בדיוק מה שחדד צריכה כדי להשתלט מחדש על גלי האתר.

אותה גישה ננקטה גם בבחירת השירים, ודחקה את כותביה המסורתיים של חדד (יוסי גיספן, שמעון בוסקילה) לרצועות התחתונות. הנרי מככב גם פה עם ארבעה שירים (כולל הלחנים של שני הסינגלים המצויינים שיצאו מהאלבום), עברי לידר תרם טקסט אחד ("בחום של תל אביב"), וגם סאבלימינל והצל הביאו קטע ראפ מזרחי סביר. כדאי לשים לב ללחן שכתבה חדד למילותיו של אהוד מנור, שמהווה אולי טיזר למגמה שתורחב באלבום הבא.

בסקציית הממוחזרים אפשר למצוא את שלמה ארצי (בשיר בנאלי ותפל), את צביקה פיק, בלחן שאמנם מזוהה איתו לחלוטין אבל עדיין מתבלט כאחד הטובים בדיסק, וגם את המחווה המתבקשת לנעמי שמר, בביצוע יפה ל "לו יהי".

לקרוא לאלבום הזה קפיצת מדרגה, יהיה אנדר-סטייטמנט. הייתי מגדיל ואומר שסוף סוף הצליחה חדד לפרוץ לליגה של הגדולים וזאת תוך כדי שיפור יכולות השירה ושימור החן הטבעי שלה. "פרחה במרצדס משנה את המקום שלה", והיא יודעת בדיוק לאן היא רוצה להגיע.

אלבום שכולו קיץ
מוש בן ארי – דרך, אן.אם.סי

העבודה הנינוחה על האלבומים של להקת "שבע" מאפשרת לחבריה לממש גם את נטיותיהם האישיות. אבישי בר נתן למשל, שותף גם בהרכב "זאפה", והוציא בשקט לפני מספר שנים אלבום מוזיקת עולם ("Arc of Dreams", שכדאי מאוד לחפש בחנויות). גם מוש בן ארי מנהל קריירת סול מצליחה (תגיעו לאחת ההופעות ותראו עד כמה), והוציא בימים אלה את אלבום הסולו השני שלו.

באלבום הראשון של בן ארי היתרונות של העבודה העצמאית התגלו בגדול. המוזיקה שעשה לבד השאירה מקום גם למאפיינים של להקת הבית, אבל לקחה את המאזין לכיוונים נוספים. זה היה אלבום רוק-נשמה-אתני רגיש, מגוון, מרתק, מולחן ומנוגן היטב (ולא לשכוח את דין דין אביב שמקשטת בקולה היפה כמה קטעים).

האלבום החדש הוא אותו דבר בבסיסו, אבל קצת פחות. ההפקה המוזיקלית עשירה וכובשת (עם פחות רוק ויותר אוירה), המסרים מטיפים לאהבה ולשלום ואין ספק בכנות שלהם, אבל חסר משהו שיעזור לבן ארי להיפתח, ולפרוט את המסרים היפים לכדי שירים שבאמת מצליחים להביע את החוויות והרגשות שלו.

"את" הרגיש, "יה" המקפיץ וגם שיר הנושא, מצוינים כולם, ויכולים היו להשתלב היטב באלבום הבכורה. בשאר השירים הקצב עולה ויורד, הרגליים נעות מצד לצד והאוירה נעימה, אבל לרובם חסר את הניצוץ. יכול היה לצאת אלבום רב עונתי, ויצא אלבום שכולו קיץ.

אורן בר-אל