הרקדנית והכוריאוגרפית רוני ברנדשטטר למדה את השפה הענבלית בעבודה על "ריקוד משפחתי". שיחה
מיקס מלהיב
בנקודה אחת באמצע מופע התיאטרון-מחול "ריקוד משפחתי", כשקולו המוכר של בועז מעודה שר את "חומות חימר" נוצרת תמונה בימתית שלא רק מפרשת מחדש את שירה של מרגלית צנעני אלא גם מקפלת בתוכה את כל סיפור ההצגה ואת סיפורה של להקת ענבל.
את הכוריאוגרפיה להצגה, הפקה משותפת של תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער וללהקת ענבל, יצרה הרקדנית והכוריאוגרפית רוני ברנדשטטר, שמוכרת יותר כ"רוני בי" מ"נולד לרקוד". ברנדשטטר שבאה מעולם המחול המודרני למדה את השפה הענבלית מחברי הלהקה והחיבור הזה הניב הצגה שיוצרת מיקס נכון ומלהיב בין החומרים האתניים של ענבל לבין שפה עדכנית.
ברנדשטטר היא רקדנית יוצרת ופעילה שעובדת עם כוריאוגרפים כמו נמרוד פריד להקת בית תמי, סאלי אן פרידלנד ורונית זיו ("אישה א` אישה ב`"). החשיפה שלה בשתי עונות של "נולד לרקוד" הולידה בין השאר פנייה מצד הבמאי יקי מחרז שכתב הצגה חדשה וחיפש כוריאוגרף.
"לא הכרתי את להקת ענבל, רק שמעתי עליה", היא אומרת, "כשהתחברתי ליקי הלכתי לראות הופעות בפעם הראשונה. כשבאתי לשם הייתה לי כבר את השפה שלי את העולם של הסגנון שלי וניסיתי, מתוך סחר החליפין של התחלת עבודה, להביא לרקדנים את החומרים שלי . זה הסתבר כדבר מאוד לא נכון וזה הכריח אותי בעצם לפתוח את הראש, לשכוח ממה שאני יודעת ולהתחיל ללמוד מהם את השפה שלהם, את המקום שהם באים ממנו מבחינה תנועתית וזה היה נורא מעניין כי דרך הנחיות חלקן דרמטורגיות, ביקשתי שיתחילו ללמד אותי תנועות.
"יש בענבל מנהלת חזרות בשם שרה שנמצאת שם שנים והייתה רקדנית וביקשתי ממנה שתסביר לי את המקום הזה. אני לא יכולה להיות ענבליסטית כמו שהם לא יכולים להיות רקדנים מודרניים ואז נוצר קוקטייל נורא מעניין שגרר מאמץ לא פשוט גם מהצד שלי וגם מהצד שלהם ובסופו של דבר נוצר הליך מרגש שנכנס פנימה. בתהליך הזה את לא באה ומביאה את החומר שלך והולכת הביתה אלא צריכה ללמוד משהו חדש, להתעסק עם זה ולייצר משהו ממקום אחר".
דווקא כמי שבאה לתוך זה מבחוץ את יכולה להגדיר את השפה הענבלית?
"זו שפה שנוצרת ממקום מאוד פולחני מאוד מאוד אותנטי, מובינג שקשה ללמד אותו כשאת מנסה לפרק את הגוף באופן שבו הם עושים את זה את לא תצליחי כי זו צורת תנועה שבאה ממקום שנרכש בגיל אפס, כמו של רקדניות פלמנקו צועניות שרוקדות מגיל 3 , זה מאוד מאוד שורשי וזה מאופיין בתנועת גוף מאוד מעניינת שפה של צעדים ותנועה שאיך שהוא שימרה את עצמה במשך שנים".
לשבור חומות חברתיות
הסיפור שמוביל את "ריקוד משפחתי" הוא סיפורה של סבתא (מלכה חג`בי) שלמורת רוחו של הנכד שלה (רועי לוי) חוזר לריקוד של נעוריה. בלחץ המשפחה להתחתן היא נאלצה לעזוב את הריקוד בגיל צעיר ושנים אחר כך היא חוזרת אליו ומלמדת קבוצה של צעירים שמתכנסים סביבה את השפה הענבלית. הנכד שמתנגד תחילה לשינוי שעוברת סבתו ייסחף בסופו של דבר גם הוא לתוך עולם הריקוד האתני.
" לי זה נשמע נורא טלנובלי כזה, כמו סיפור ארכיטיפי, לא מעולם המציאות ממש" אומרת ברנדשטטר "אבל עד כמה שזה נשמע מופרך התברר שזה הסיפור האישי, אחד לאחד, של הרקדנית שמגלמת את מלכה בצעירותה ומתברר שזה מהמציאות לגמרי - המאבק להיות אמן או רקדן ולשבור את החומות החברתיות. גם מהתגובות שזה מייצר בקרב החבר`ה של ענבל לדורותיהם והענבלסטים עולה שזה ממש הסיפור שלהם".
הרקורד המחולי של ברנדשטטר עצמה החל בגיל 12. "גדלתי בתנועטרון, שם היינו יוצרים כבר מגיל ממש צעיר, ושם למדתי לרקוד" היא מספרת. מסלול הריקוד נקטע כשהתגייסה לצבא ואחרי הצבא הלכה ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטת בן גוריון. "בבאר שבע לא היה מקום לרקוד בו אז פתחתי מרכז באוניברסיטה למחול וככה זה התגלגל זה התחיל ליצור מקום בשביל עצמי ומשם שזה התגלגל ללהקת גסתנע וכשסיימתי עברתי לטיפול בתנועה בתל אביב והתגלגלתי לנולד לרקוד. משם הדברים קיבלו כיוון אחר".
סיפור אהבה בין תרבות לתרבות
אחת ההפתעות בהצגה היא חדירה של מסורות ריקוד שונות - בעיקר ריקודים רוסיים אך גם ריקודים ממקורות אתניים שונים אל תוך המסורת הענבלית למעין כור היתוך של מחולות אתניים. רעיון כור ההיתוך נשמע אמנם מעט מיושן בהקשרים חוץ אמנותיים אבל באמנות כמו באמנות מתברר שזה עובד ועוד איך, ויעיד הקהל הנלהב, ובתוכם שני האחיינים שלי (14,11) ואני.
"יקי סיפר לי שמה שנוצר בכל מיני תהליכים שעברה הלהקה במשך השנים הוא שהרקדנים הגברים הם רוסים. היום אין מספיק רקדנים מהעולם של ענבל שיחזיקו להקה ואז מביאים רקדנים חדשים, והגיעה תרבות חדשה של אנשי מקצוע. הוא שאל את עצמו מה לעשות עם הסיפור הזה ובסופו של דבר המפגש עם המציאות יצר את הסיפור והשפיע על השפה התנועתית – ואנחנו מדברים על מפגש תרבויות שנוצר ועל סיפור אהבה בין תרבות לתרבות.
"גם כאן – לא ידעתי מה זה מחול רוסי, אני לא באה מהמקורות האלה והרקדנים באו ולימדו אותי ועבדתי עם החומרים שהם הביאו מתוך השפה שלהם. הם מביאים המון ידע טכני המון הומור, יש משהו בתרבות מאוד מצחיק והומור נכנס גם לטקסטים וגם לשפה התנועתית. מצד שני זה עולם קלאסי וממושמע הם מאוד מאוד שונים מהרקדנים של ענבל מהזן המקורי".
איך שהוא למרות שזה כמעט מתבקש כאן המחול האתני עדיין לא הצליח לתפוס את המקום הראוי לו במיוחד בהשוואה למוזיקה האתנית שמאוד מצליחה כאן
"יש איזו תהליך של סינתזה שכנראה לא התרחש מספיק עד היום כדי שזה יגיע כי גם במוזיקת עולם לוקחים איזה מקום אתני ונותנים לו ביטוי מודרני ומשהו בסינתזה מגיע אליך באופן שאת יכולה לעכל אותו והוא נכנס לתוך מקום יותר פופולרי. ענבל שמרה הרבה מאוד שנים על הזהות האתנית המאוד מובהקת שלה והפכה לנישה. היום מה שקורה זה תהליך מעניין כי נכנסו ברק מרשל וסהר עזימי שניסו לעשות את הקסם, להפוך את זה לנגיש ולהיכנס לתודעה, כשמתרחשת סינתיזה של העולם הישן והעולם החדש.
לא ידעתי איך העבודה הזו תתקבל. התהליכים הם קשים כי את לא באה ממקום מוכר ובצורה מאוד מפתיעה ההצגה הזו תפסה בצורה מאוד חזקה. לא אני לא יקי ולא אף אחד מהיוצרים לא ידענו איך זה יתקבל, זה לא היה תהליך סטנדרטי ועובדה שסינתזה קרתה. אם את שומרת על העולם הישן בצורה נורא שמרנית זה בדרך כלל לא נכנס אבל בתהליכים כאלה זה מה קשורה באופן רחב לא רק ספציפית בענבל" .
העובדה שההצגה מיועדת לבני נוער השפיעה על העבודה?
"זו עבודת הילדים הראשונה שעשיתי ומבחינה תנועתית לא התייחסתי לעובדה שמדובר בקהל צעיר כי זה מכוון לחטיבות וזה הקהל הכי קשה במרכאות כפולות ילדים בוגרים. אבל בעצם לא צריך לבנות תכנים אחרים כי אלה אותם תכנים מעולם המבוגרים. תכנים שמדברים לכל אחד. ואני באופן כללי לא מאמינה בהתיילדות".
כשאני שואלת אותה על התמונה של "חומות חימר" שמצליחה גם לשלהב וגם לשלב כל כך הרבה עולמות והיא מספרת לי " לא לקחנו את הביצוע של בועז כי זה `כוכב נולד` אלא כי זה ביצוע מעולה והעיבוד מוזיקלי מאוד מאוד טוב וזה ישב פשוט בול טקסטואלית - נתן פרשנות מאוד מאוד ברורה למה שסוגר עליך ומה שעומד מולך. כשאת שומעת מוזיקה וטקסט ויש את הוויז`ן של הסיפור שאת רוצה להעביר על הבמה וזה כאילו כתבו את זה בשבילי".
ההצגה "ריקוד משפחתי" עולה בבתי ספר. הצגה מול קהל רוכשי כרטיסים תתקיים ב- 16 באפריל במוזיאון תל-אביב לאמנות.
02/03/2009
:תאריך יצירה
|